מישהו כתב בעיתון שאריה דרעי גרם לראש רשות האוכלוסין וההגירה תומר מוסקוביץ' להתפטר "מטעמים עדתיים". מישהו אחר אמר שמירי רגב מחלקת "ג'ובים" למקורבים, ושההתנהלות שלה ושל דרעי היא "כמו של מאפיה". היו גם צירופים כמו "כנופיה אלימה", שהופיעו בכותרת מעל תמונתה של רגב והשר שלמה קרעי. כותבים שונים קראו לא לקנות את "דמעות התנין" של אוסנת מארק, ה"מקורבת" שכמעט מונתה "ללא כישורים". אחרים הזהירו מפני "הורדת רמת הפקידות". היו להם גם טיעונים טובים לכך - הממשלה החדשה, שמרבית שריה מזרחים, היא לטעמם "מחסה לעבריינים".
המונחים שבעזרתם מתארת התקשורת הממוסדת את ממשלת נתניהו טעונים בגזענות ישירה. ובכל זאת, היא עוברת ללא זעזוע מיוחד, כדבר שבשגרה. יותר מזה, הולכות ומתרבות הטענות על כך שהמצב התהפך, וכיום רווחת יותר דווקא גזענות כלפי אשכנזים. ואם לדייק, גזענות הפוכה. במסגרת ההנחה הזאת, ובימים אלה יותר מאי פעם, כל אזכור של יחסי הכוחות האתניים מתויג אוטומטית כגזענות. כך נמנע כבר שנים כל ניסיון לתיקון חברתי.
הדור השלישי של מזרחים - המשכיל, המשולב, זה שנתפס כישראלי לכל דבר - נתקל היום בבעיות דומות לאלה של הדור הקודם. נכון להיום, מרחבי השפעה רבים עדיין סגורים בפני מזרחים. מציאות זאת קיבלה ביטוי פוליטי, שהתבסס והתרחב בעיקר בימין. בתודעה הציבורית, המאבק בין ימין ושמאל נכרך היום יותר ויותר במאבק באליטה הישנה, הבדלנית והאשכנזית.
הממד האתני היה שם תמיד. אבל בשנים האחרונות שיחקה מהפכת הידע ברשתות תפקיד חשוב בחשיפה של הציבור למידע שהיה עד אז במחשכים. בין היתר ביחס למזרחים. הדומיננטיות הגבוהה של אשכנזים במוקדי כוח במדינה הפכה חשופה יותר, ונעשה כמעט בלתי אפשרי להבין או להסביר את יחסי הכוח הפנים יהודיים, מבלי להתייחס למזרחים ולאשכנזים.
ריבוי הח"כים בימין האוחזים בסדר יום מזרחי היה זרז לתגובת הנגד (backlash) של חלקים בציבור האשכנזי. אך בעוד מזרחים המזוהים עם מחנה השמאל זוכים בהון מסוים, מזרחים בימין מסומנים כאנטי-ליברלים, אנטי-דמוקרטים וגזענים. באחרונה אף ניכר ניסיון להעביר את הגזענות ההפוכה אל המישור המשפטי ולקדם תביעות של חברי כנסת מזרחים על גזענות נגד אשכנזים. זוהי דרך נוספת לקעקע כל ביקורת חברתית.
על "גזענות הפוכה" בארה"ב:
התגובות לראיון הסוער של אוסנת מארק, אחרי שלא מונתה למנכ"לית משרד המדע, הן דוגמא טובה לכך. ברגע שנודעה הכוונה למנותה, נפתח קמפיין ציבורי אגרסיבי וגזעני נגדה. מארק הגיבה להכפשות הרבות ותיארה את הגזענות המופנית כלפיה וכלפי נשים מזרחיות בכלל. חלק הטילו ספק בדבריה, והיו שטענו כי היא אינה זכאית לאמפתיה משום שהיא עצמה גזענית. כך אבדה המהות, ושוב הוכחשה הסיסטמטיות של הגזענות כלפי נשים מזרחיות ימניות.
באופן די פרדוקסלי, עצם היכולת להגדיר מהי גזענות ומיהו גזען שמורה בדרך כלל לאליטה. כך שהניסיון להגדיר גזענות כלפי אשכנזים כתופעה או כקטגוריה של גזענות אינה מתקבלת על הדעת. אשכנזיות ומזרחיות אינן זהות בערכן מבחינה חברתית ותרבותית; האחת נחשבת נאורה והשנייה עדיין נאבקת להיקרא תרבות. בעוד הזיהוי המזרחי סוגר דלתות, הזיהוי האשכנזי פותח אותן.
גזענות הפוכה אינה קיימת, אלא בראשם של הטוענים לה. היא מתבססת על הנחה, שקרית ביסודה, שפערים אינם קיימים. הטלת הספק החוזרת ונשנית בחוסר השוויון, ההתעלמות רבת השנים מנתונים ממשיים והכחשה של עובדות היסטוריות - כולן מובילות למסקנה הבלתי נמנעת שתת הייצוג של הציבור המזרחי במוקדי כוח הוא תוצר של חוסר יכולת. כך, מאחורי הטענות לגזענות הפוכה מסתתרת גזענות.
אינס אליאסהפקפוק המעושה של סקטורים חזקים ביכולתה של ממשלת נתניהו להיטיב עם הציבור כולו, לא מפתיע. הוא קשור באופן ישיר להרכב האנושי שלה. קשרי הון-תקשורת מאפשרים התערבות בוטה של עיתונאים וגורמים נוספים במינויים פוליטיים, כהפגנת כוח מול בחירת הרוב. באולפנים הסטריליים הזמן כאילו עמד מלכת, והקישור בין מזרחים לעבריינות או שחיתות עדיין חי ובועט.
הטענות על גזענות כלפי אשכנזים אינן תמוהות. הן צומחות על רקע שיח בוער ורגשי ברשתות, חלקו מתלהם. הפגיעה האישית שחווים אשכנזים מיחס מבזה ואפילו אלים ממזרחים כואבת ומטרידה. אך היא אינה גזענות, והיא בטח שלא תופעה ממסדית או שיטתית. אין שיטה שמעדיפה מזרחים על פני אשכנזים במקומות עבודה, בסגל האוניברסיטה או ביחידות העילית של צה"ל. יותר מזה, גזענות אינה קשורה ברגשות, היא מציאות נמדדת שאשכנזים פשוט לא חשופים אליה. עבור אשכנזים, המצב שבו הפריבילגיה שלהם מסומנת ומנותחת הוא חדש ומתסכל, אך הוא חלק חיוני מהתבגרותה של החברה בישראל.
- אינס אליאס היא עיתונאית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
