15 שנים לאחר שחווה מקרוב את מלחמת לבנון השנייה ו-28 שנים לאחר שהתגייס לגזרת גבול הצפון, שבה שירת רוב חייו, רב-נגד עלי נעים ממעלות-תרשיחא מרגיש בימים כמו בשיא הקריירה שלו, ולא מתכוון לתלות בקרוב את הפנס או האמצעי לראיית לילה. בגיל 46, עלי מוביל את יחידת הגששים של אוגדת הגליל להקפצות בגדר הישנה של גבול לבנון כמעט בכל לילה בשבועות האחרונים, לסיכולי הברחות סמים ולנסיונות חדירה של מסתנני עבודה.
עלי הספיק לשרת לצד אלפי לוחמים וקצינים מגדודי הביטחון השוטף השונים שעוברים מדי כמה חודשים בגזרתו, ומעטים מהם יודעים על הצלקת שהוא סוחב על גופו: הגשש הוותיק נפצע בגיל 22, בשנתו השנייה בשירות הקבע, כשצרור יריות של מחבלי חיזבאללה פילח את גופו במהלך פעילות מבצעית בגזרת הבופור. עלי פונה במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה כשמצבו אנוש, עבר סדרת ניתוחים מורכבים, אך בתום עשרה חודשי החלמה והתאוששות, החליט לחזור ולשרת בגזרה שעברה מאז מבצעים, נסיגה ומלחמה.
"הגששים תמיד היו ויהיו העיניים של המדינה"
"היה ויכוח בבית החולים בין אימא שלי, שדרשה שאחזור הביתה אחרי האשפוז, לאלוף הפיקוד עמירם לוין שבא לבקר אותי ואמר לנו שאי אפשר לשים צנחן או גולנצ'יק כגשש", הוא אומר. "יצא לי להיות בעוד אירועים קשים כמו בשריפה בסאלוקי עם לוחמי גולני ובחילוץ הלוחמים ממוצב א-טייבה וגם בתקרית שבה נהרג מג"ד המילואים סגן-אלוף דב הררי. הגששים תמיד היו ועדיין העיניים של המדינה".
בשנה שעברה ניתנה לאוגדת הגליל, במשך חודשים ארוכים, התרעה לפיגוע נקמה של חיזבאללה, בעקבות הרג פעיל הארגון בדמשק לפני שנה. צה"ל הצליח לסכל שני ניסיונות של חיזבאללה להרוג חייל צה"ל לאורך אותם חודשים ליד מנרה ובהר דב - אך נמנע מלשלוח את לוחמיו לקו הגבול כדי שלא יהפכו למטרות.
זיהויים חשודים הסתיימו בסריקות מרחוק, בסיוע טנקים או רחפנים, שבהם גבר השימוש בשנה האחרונה. "רחפנים זה עוד אמצעי, אבל העיניים שלי הן האמצעי הכי בטוח לדעת מי בארץ ומי לא", מסביר עלי. "מפקדי גדודים וחטיבות מחכים למילה של הגשש - ולא משנה כמה טכנולוגיות יוסיפו. באירוע החדירה לאזור שלומי של שני המסתננים מטורקיה לפני כחודשיים, קפצתי לגזרתם מאצבע הגליל לעזור בסריקות. תוך זמן קצר אמרתי למפקדי הגזרה שהמסתננים בוודאות לא חצו את כביש הצפון והם עדיין מסתתרים ליד הגבול - וכך אכן קרה".
באירוע בשלומי הזדמן לעלי לעבור חוויה יוצאת דופן: בחיפושים אחרי שני המסתננים שנמשכו 18 שעות, הוא למעשה הצטרף לגשש של חטיבה 300 האחראית על שלומי - שהוא במקרה גם בנו, ראמי. "אני סומך עליו ואני לא מפחד לשמוע שהוא קופץ לאירועים בגזרתו", מתגאה האב. "בשלומי פעלנו היטב והמסתננים לא התקרבו לאזרחים הישראלים. הוא לא אוהב לספר על הפעילויות שהוא לוקח בהם חלק, אבל הוא גאה לשמור על המדינה שלו.
"אנחנו, הגששים, לוקחים ברצינות כל אירוע וזיהוי חשוד שאליו אנו מוקפצים. בעבר היו יותר מרדפים - אבל הבסיס נשאר: זיהוי ופענוח של עקבות וסימנים מחשידים, ולא משנה אם זה על הגדר או במובלעות הישראליות".
"השיטות קצת השתנו, ויש הקפצות שקודם שולחים כלב לנקודה החשודה ואז מרימים רחפן, אבל גם אני רואה את מה שהרחפן משדר", הוסיף הגשש הוותיק ביותר של פיקוד הצפון. "האינדיקציה הכי אמיתית היא לראות פיזית בעיניים. הטכנולוגיות החדשות עוזרות לקצר זמנים בסריקות, אחרי שבעבר היינו יכולים לחפש שעות ארוכות לפני הכרזת החזרה לשגרה".
