משטר האייתוללות באיראן מורכב מחלאות אדם שאסור לתת בהם אמון, בטח שלא לתת להם להחזיק נשק גרעיני. זאת הסיבה שנשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, יחד עם המעצמות, החליט לחתום עם איראן ב-2015 על הסכם שנועל את היכולות שלה ומאפשר למערב להביט פנימה לתוך מתקני הרשע, שם הסתובבו הצנטריפוגות ומשם אמורה הייתה להתפתח הרעה. ארנסט מוניז, שהיה שר האנרגיה בממשל אובמה וארכיטקט ההסכם, אמר לי בראיון: "עשינו עם איראן הסכם כמו שעושים הסכם עם שקרנים - דרשנו וקיבלנו אמצעי פיקוח שכמותם לא היו בהיסטוריה".
ראש ממשלת ישראל לשעבר בנימין נתניהו ניסה בכל כוחו למנוע זאת. בצעד נטול תבונה מדינית, הוא הגיע ערב חתימת ההסכם לוושינגטון כדי לנאום נגד ההסכם בפני שני בתי הקונגרס, מאחורי הגב של אובמה. לא סתם כינה אותו אז אובמה "כפוי טובה". נתניהו אכל אז את השרצים, וגם גורש מהעיר: ההסכם נחתם, השיירה עברה, ולדיראון עולם יזכור הנשיא הנוכחי ג'ו ביידן - כמו כל צמרת הדמוקרטים - איך הוא ניסה לתקוע סכין בגב ויצר שבר שעדיין לא אוחה בין ירושלים לוושינגטון.
האיראנים הקפידו לשמור על כל סעיפי ההסכם, עד שבא דונלד טראמפ - ובעידודו של נתניהו קרע את ההסכם לגזרים. בכך ניתנה לאיראנים מתנה יקרה מפז: הם חזרו לסורם. עתה מנסה ביידן להביא לחתימת הסכם ישן-חדש, ואם לא תהיינה הפתעות של הרגע האחרון הוא צפוי להיחתם כבר בשבועות הקרובים. העיתונים באיראן כבר מכינים את דעת הקהל לקראתו, וגם מלגלגים על ישראל: המהלך של נתניהו, לטענתם, והאובססיה של טראמפ בכל הקשור להישגי קודמו, נתנו להם אוויר לנשימה, והיום הם קרובים יותר להשיג את הפצצה משהיו לפני כן.
ראש הממשלה יאיר לפיד הולך בדיוק באותו נתיב: היועץ לביטחון לאומי שלו, איל חולתא, הגיע לוושינגטון וינהל היום (שלישי) שיחות בבית הלבן, כדי לשמוע פרטים על ההסכם המתקרב וכדי להשמיע התנגדות ישראלית. הוא יעודכן בפרטים אבל לא יקבל מה שקיבלו הישראלים בעת שצוותי המשא ומתן דנו בנושא בתקופה אובמה: ניתנה להם אז גישה מבחוץ, כאילו הם נמצאים בחדר. לפיד מתנגד להסכם, ובכך אינו שונה מנתניהו. זאת בניגוד למומחים - גם בארה"ב וגם בישראל - שטוענים כי ההסכם עבד.
אורלי אזולאיכשכל העולם מתאחד כדי לעצור את איראן בדרכים דיפלומטיות, איוולת היא מצד ישראל לתקוע מקלות בגלגלים. הצדדים הודיעו שלא יהיה יותר משא ומתן, הטיוטה על השולחן, ועכשיו מחכים ל"כן" או "לא" מצד איראן. מהמורה רצינית שנותרה: איראן רוצה ערובות שכנראה לא ניתן לספק לה, שאם לבית הלבן יחזור טראמפ (או בן דמותו כנשיא), ארה"ב עדיין תקיים את ההסכם.
ההסכם דומה לזה מ-2015: הסרת סנקציות, פיקוח מלא, ויתור של איראן על דרישתה להוציא את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור. כל זה צריך לקרות כאן ועכשיו. חילופי מילים במקום מטחי טילים. חישוקים שנועלים את האמביציה האיראנית, והשקט הזה מבורך יותר מאלף פצצות חכמות בשמי המזרח התיכון, ומיד בלתי אחראית הקרובה לכפתור ההפעלה של נשק יום הדין. ביידן פועל בנחישות כדי לתת את ההזדמנות מחדש. תהיה זו כסילות ישראלית להחמיץ אותה אם האיראנים יגידו כן.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
