זה היה יום גשום. הנשיא האמריקני, שבע רצון מביקור ברוסיה, רצה לעצור בדרך חזרה באוקראינה. הוא נפגש עם הנשיא המקומי והחמיא לו על החלטתו האמיצה לוותר מרצונו החופשי על נשק גרעיני בתמורה לערבויות בינלאומיות. "אוקראינה בחרה לוותר מרצונה כשברה"מ התפרקה", אמר לו. "החלטתכם הפכה את העם האוקראיני, את העם האמריקני ואת העולם כולו לבטוחים ומאובטחים הרבה יותר. אני רוצה שהנשיא והעם האוקראינים ידעו שהעם האמריקני והמערב אתכם".
הרבה מים עברו בנהר הדנייפר מאז שיבח הנשיא ביל קלינטון את אוקראינה על החתימה ב-1994 על מזכר בודפשט: היא חתמה על האמנה למניעת נשק גרעיני ובתמורה התחייבו ארה"ב, רוסיה ובריטניה לכבד את העצמאות והריבונות האוקראיניות, תוך הימנעות משימוש בכוח צבאי נגדה. אבל ההבטחה, עינינו הרואות, לא התיישנה טוב. אי אפשר לדעת מה היה עולה בגורל הנשק הגרעיני אלמלא ויתרה עליו קייב לפני 28 שנים, אבל אפשר ללמוד מכך שיעור חשוב על ערבויות בינלאומיות.
בשמונה השנים האחרונות מנסה אוקראינה לשמר את עצמאותה מול התוקפנות הרוסית תוך גישוש דרכה אל ברית נאט"ו ואל האיחוד האירופי. התוצאה של פעולות אלו היו הרות גורל כבר ב-2014 עבור מיליונים בחצי האי הקרים ובמחוזות המזרחיים של המדינה, ותהיה טראגית עבור רבים אחרים בעקבות הפלישה הרוסית השבוע.
מלחמת רוסיה-אוקראינה היא פרפראזה על דבריו של נתניהו בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שלפיהם "שלום יעשו עם החזק, אף אחד לא יעשה שלום עם החלש"
והמערב? מרבה במילים, גדוש במבוכה. ג'ו ביידן, נשיא המעצמה החזקה בעולם, ממשיך דרכו של קלינטון, הפנה את תקוות האוקראינים כלפי מעלה. "תפילותיו של העולם נתונות לאוקראינה", אמר. נשיא צרפת עמנואל מקרון, שדווקא ניסה להרגיע את ולדימיר פוטין בשבועות האחרונים, הבהיר כי "לפעולותיה של רוסיה תהיינה השלכות עמוקות על אירופה כולה". בוריס ג'ונסון, חסידו של וינסטון צ'רצ'יל, היה חריף יותר והודיע שהבנקים הרוסיים יוצאו לחלוטין מהמערכת הבריטית. "נטיל את הסנקציות הקשות ביותר שרוסיה ראתה מעודה", אמר.
ועדיין, הנשיא האוקראיני וולודומיר זלנסקי היטיב להגדיר את מצוקת מדינתו: "נותרנו לבדנו מול הרוסים". כי עם כל הכבוד לנאומים החריפים והסנקציות הקשוחות לכאורה, רחובות הערים הגדולות באוקראינה יתמלאו כנראה בקרוב בחיילי צבא רוסיה. זה שיעור כואב ביחסים בינלאומיים ופרפראזה על דבריו של בנימין נתניהו בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שלפיהם "שלום יעשו עם החזק, אף אחד לא יעשה שלום עם החלש".
המקרה האוקראיני טראגי במיוחד. עם התפרקות ברה"מ נפלה בידם תחמושת גרעינית רבה, ולכן מעצמות העולם מיהרו לעשות איתם שלום. מרצונם, חתמו האוקראינים על החלשתם והסתמכו על מילות רהב שבמרוצת הזמן – כלומר, השבוע - התברר שאין מאחוריהן תוקף.
נשיא אוקראינה ממרכז קייב: "לא נניח את הנשק"
(מתוך טוויטר)
השיעור הזה רלוונטי מאוד לישראל בשני הקשרים. הראשון אקטואלי: במקביל למתרחש באוקראינה עסוקים ראשי המעצמות בריצת אמוק להסכם גרעין מחודש עם איראן. במשך שנים ניסתה ישראל לשכנע אותם שגרעין איראני הוא בעיה עולמית, ואכן, ייתכן שזה המצב, אבל זו בראש ובראשונה בעיה שלנו – ועלינו לפתור אותה. כשישראל מתאמצת להכניס את האמריקנים לסיפור, היא מוותרת מרצונה על זכותה להגן על עצמה.
עקיבא לםדניס ויסלפוההקשר השני נראה רחוק מאיתנו על רקע הקיפאון בתחום בשנים האחרונות, אך עלול לצוף מחדש בכל עת – ההקשר הפלסטיני. מה דורשות המעצמות מישראל? לוותר מרצונה על שטחים שבהם היא מחזיקה אוכלוסייה אזרחית במשך יותר מחמישה עשורים. בחלק ניכר מהמקומות, עקירת היישובים הישראלים שהוקמו שם צפויה להוביל להשתלטות עוינת של גורמי טרור – כפי שקרה בגוש קטיף ובמקומות נוספים.
המעצמות מבטיחות ערבויות בתמורה, בריתות הגנה והשקעה כלכלית עצומה. אבל ערבויות הן כמו מניות: הן אולי היו טובות ביום שרכשתם אותן, ואפילו מזנקות בימי יציבות, אבל צוללות בימי מלחמה. טוב לקיים בריתות, טוב לקדם הסכמים, אבל חיוני לזכור שביום פקודה אנחנו נהיה בדיוק כמו אוקראינה – לבד מול האויב.
- עקיבא לם הוא יועץ תקשורת ובעל הבלוג "קצת על הרבה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
