זה כבר השבוע הרביעי ללחימה, ומשפחות החטופים עדיין לא יודעות מה עלה בגורל יקיריהן, ומתי יוכלו שוב לחבק אותם. האם אכן עומדת על הפרק עסקת כולם תמורת כולם? עד כמה עלולה לפגוע הפעילות הקרקעית בעזה בסיכוי להחזרת החטופים בריאים ושלמים? בריאיון ל-ynet Live שוחחנו עם בני המשפחה של אלמוג מאיר ג'אן, קרינה ארייב ואוהד ואיתן יהלומי - כולם נחטפו לעזה באותה שבת שחורה ב-7 באוקטובר. צפו בריאיון המלא:
זעקת משפחות החטופים והנעדרים
(צילום: חגי דקל)
הכותרת
מחבלים, הברחות וחטופים: מאחורי איום המנהרות ברצועת עזה / רון בן ישי
23:41
"אנחנו ברכבת הרים רגשית מטורפת, החיים שלנו השתנו מקצה לקצה", מספרת גאות אלגרבלי, שאחיה אלמוג נחטף לעזה כפי שנראה בתמונה שלו כשהוא כפות. "זה רגשות מעורבים. יש נפילות, יש בכי, ואז אנחנו מרימים את עצמנו וממשיכים בפעולה ועשייה. זה מאוד קשה, הסיטואציה. לחשוב מה עובר עליו שם, אם הוא אוכל משהו, אם הוא שותה משהו, איך מתייחסים אליו".
אתם מקבלים תשובות לגבי העמקת הפעילות הקרקעית?
"אנחנו לא מקבלים תשובות. כולנו מנסים לסמוך על מדינת ישראל. כולנו תקווה שהם ייצאו בריאים ושלמים הביתה, כולם ביחד, כולם תמורת כולם. תשובות ממש לשאלות שלנו אנחנו לא מקבלים".
אנחנו שומעים ש"כולם תמורת כולם" זו לא עסקה ממשית שעומדת על הפרק.
"זה באמת בעיקר דיווח של התקשורת, ולא עומד על הפרק. אני מאוד מקווה שכמו שלקחו את כולם ביחד באותו יום - יחזירו את כולם ביחד באותו יום. לא בטפטופים ולא שתיים פה שתיים פה. הם צריכים לחזור ביחד בריאים ושלמים הביתה, לבית שלהם. לחזור למיטה שלהם, להיות עם המשפחה שלהם והחברים שלהם. הם ממש לא צריכים להיות שם ואני ממש מבקשת ממדינת ישראל ומביבי נתניהו להחזיר אותם הביתה עוד היום. לא לתת להם עוד שעה. היום, עכשיו, להחזיר אותם הביתה".
סשה, את אחות של קרינה, התצפיתנית מנחל עוז שנחטפה. היית בפגישה עם גלנט, שאלת אותו על המשמעות של פעילות קרקעית על שלומם של החטופים?
"כמובן. זה היה מפגש מאוד קשה גם מצד המשפחות וגם כמובן מצד ההנהגה. כרגע על הפרק באמת אין שום עסקה של כולם תמורת כולם ולא שום צירוף אחר. זו באמת לוחמה פסיכולוגית. מבחינת הפעילות הקרקעית, זה נושא שהוא חסוי והדבר היחיד שנותר לנו זה באמת לסמוך שהממשלה תעשה את הבחירות הנכונות. רוב הדברים שגלנט אמר היו כלליים, הכול צריך להישאר חסוי כדי שחלילה זה לא יצא החוצה וחמאס יוכל להשתמש במידע. אז אנחנו שומעים בעיקר שהחטופים הם חלק ממטרות המלחמה".
עד כמה מצליחים להרגיע אתכן שהפעילות הקרקעית רק תחזק את המנוף שיש לנו על חמאס?
"מצד אחד, אני יכולה להבין למה זה יוצר לחץ ויכול להוביל לעסקה. מצד שני, האחים שלנו והילדים שלנו נמצאים שם, וגם כל החיילים שפועלים שם - זה כאילו אנחנו שולחים ילדים של אחרים לשדה הקרב כדי להחזיר את הילדים שלנו. זו מציאות שהיא בלתי נתפסת".
זעקת משפחות החטופים ונעדרים אילה יהלומי לוזון
(צילום: חגי דקל)
גם אילה יהלומי לוזון עדיין מחכה לשברי מידע בנוגע לאח שלה, אוהד, שנחטף לעזה יחד עם בנו איתן בן ה-12. "זה ילד עם המון חמלה", מספרת אילה, "ילד שאוהב בעלי חיים אבל לא אוהב לאכול כל דבר. אני רק חושבת על זה שהוא אוהב את הטוסט רק איך שאמא שלו מכינה לו. מה הוא אוכל שם? אני משתגעת מזה".
אמא של איתן יודעת שהוא נחטף כי היא ראתה אותו, אבל במקרה של אוהד יודעים פחות.
"אנחנו יודעים שאוהד נלחם במחבלים. הוא בחר להגן על המשפחה שלו בגופו. הוא בחר לצאת מהממ"ד עם אקדח. הוא ירה בהם, הם ירו בו. ראו אותו ירוי כשפתחו בעצם את הממ"ד ושלפו משם את גיסתי בת שבע ושלושת הילדים. וכשהם יצאו החוצה אוהד אמר 'אני אוהב אתכם, לכו איתם, תעשו מה שהם אומרים לכם'. הם הרימו את התינוקת מאוהד ולקחו אותה יחד עם בת שבע והילדים. אותה ואת הבנות שמו על אופנוע אחד, את איתן על אופנוע אחר - ודהרו לגבול. המראות שבת שבע מתארת הם לא פחות משואה. הם נסעו לאורך הקיבוץ, וברגע אחד של תושייה היא זיהתה חלון הזדמנויות וקפצה מהאופנוע עם הבנות. במשך שלוש שעות היא רצה בשדה יחפה עם הבנות שלה, עם תינוקת בת שנה ועשרה חודשים על הידיים ועם יעלי בת 10 לידה".
ועם התחושה שהיא השאירה את איתן מאחור.
"תחושה נוראית. אני לא יודעת איך היא עשתה את זה באמת, היא לביאה והיא אמיצה והיא בעלת תושייה אבל עם כאב ענק שהיא לא הצליחה להציל את איתן. לצערי אנחנו עכשיו משפחה מאוד גדולה של חטופים ונעדרים, בעל כורחנו. אני כל יום שומעת עוד סיפור, לפעמים מהתקשורת, לפעמים ממקור ראשון וזה כאב עצום כי הרגש של הכאב הפרטי שלך מתערבב עם עוד כאב".
