כבר שנים ארוכות מבטיחה המדינה שוב ושוב לטפל במצוקותיהם של ניצולי שואה קשישים שחיים בעליבות. סיפורו הקשה של יעקב (שם בדוי) מוכיח שהפתרון עדיין לא כאן.
משפחתו הושמדה באושוויץ, הוא שרד את השואה ועלה לישראל. בחלוף השנים נקלע למצוקה ובגילו המופלג, 91 - במקום להזדקן בכבוד - חי יעקב בירושלים בדירה זעירה ומוזנחת להחריד: מעופשת, מקולפת, קפואה בחורף ולוהטת בקיץ.
יעקב, ערירי בלי אף קרוב משפחה, חי בתנאים המחרידים האלה כבר שנים. הוא סבל, אבל הבליג משום שהתבייש. חש בושה על התנאים שבהם הוא גר והתבייש עוד יותר לחשוף את קשייו בפני שכניו ומכריו הספורים.
באחרונה, בשל סימנים שונים, עלתה בקרב חלק משכניו תחושה שהוא גר בתנאים תת-אנושיים. עובד סוציאלי מהמחלקה לשירותים חברתיים בעיריית ירושלים הוזעק לביקור בדירתו, והתמונה שנגלתה לעיניו היכתה אותו בתדהמה: כוך זעיר בגודל של כ-20 מ"ר, קירות מטונפים, מתפוררים ומכוסים בקורי עכביש. עובש וטחב בכל פינה, שירותים מזוהמים וסתומים, ארונות מטבח שבהם העץ הרקיב מזמן, מערכת חשמל חשופה ומסכנת חיים וחלונות רעועים ופרוצים לרוח. כשבדק את הברז במטבח גילה כי אין בכלל מים זורמים.
העובד הסוציאלי ההמום מיהר לעדכן את כל הגורמים הרלוונטיים בעירייה ובביטוח הלאומי ובמקביל פנה לעמותת "תנופה בקהילה" שנרתמה לסייע והחלה באופן מיידי בשיפוץ מהיסוד של הדירה.
הצוותים שהגיעו לשם הביטו בהזנחה ולא האמינו למראה עיניהם: "הייאוש זעק מהקירות המתפוררים. קשה עוד יותר הייתה המחשבה שמדובר בניצול ששרד את זוועות השואה".
ישראל קינן, ראש צוות ירושלים בעמותה, הוסיף: "ראיתי לא מעט דירות מוזנחות, אבל שום דבר לא מכין אותך למה שחשתי בפעם הזו. קושי, ייאוש, מצוקה מתמשכת, ריח של ריקבון, קור מקפיא והזנחה נוראית בכל פינה".
גבי נחמני, מנכ"ל "תנופה בקהילה", הוסיף: "מוטלת על כולנו האחריות לכך שניצולי השואה יזכו להזדקן בכבוד. בשנה האחרונה עובדינו טיפלו בכ-100 דירות של ניצולי שואה ובעוד מאות דירות של משפחות במצוקה".
