"הייתי בת 18 או 19, והלכתי למסיבת בית לחגוג יום הולדת לחברה. היו שם כמה בנים שפחות הכרתי", מספרת ויקה, היום בת 25. "בתחילת הערב שתיתי בירה, ואז הבנים מזגו לנו וודקה ו-XL. בהתחלה, הפכתי חברותית מדי, והתחלתי להתמזמז עם כל הבנים. באיזשהו שלב מצאתי את עצמי בשירותים, מקיאה בכיור, ואיכשהו נפלתי וקיבלתי מכה בראש מהכיור ומכה בעין מהאסלה. מאז אני לא זוכרת כלום".
החופש הגדול החל ואיתו הסכנות המצפות לבני נוער, שבהיעדר כלים והכוונה חשופים לסכנות חברתיות. אחת מהן אלו סמי האונס. דוח חדש של הלובי למלחמה באלימות מינית חושף את הפערים בטיפול בתופעה המטרידה הזו לבין היקפה בפועל. "היחס הנפוץ לסמי אונס מתבסס על ההנחה שאין דבר כזה סמי אונס, יש רק יותר מדי אלכוהול", נכתב. "בשנים האחרונות, לאחר מאבק ארוך, המדינה הסכימה להכיר בכך שסמי אונס הם אמיתיים, והם הפכו לתופעה נפוצה בישראל".
סיוון רימון (38), הייתה בסך הכל בת 16 כשסם אונס הוכנס למשקה שלה בפאב. "היינו חבורה יחסית גדולה", היא מספרת. "הזמנתי דיאט קולה כי אני לא שותה אלכוהול. באיזשהו שלב רציתי להוציא את הטלפון מהתיק כדי להודיע לאמא שלי שהכל בסדר, ולרגע הפניתי את הגב לבקבוק, זה היה באמת עניין של אולי עשרים שניות. מהנקודה הזאת והלאה אספר את מה שסיפרו לי, כי אני לא זוכרת. התחלתי להרגיש לא טוב, בקושי ראיתי, בקושי עמדתי".
סיוון ניצלה בזכות ערנות של חברותיה. "חברות שלי ישר קלטו שמשהו לא בסדר ויצאנו כולנו החוצה. נשכבתי על המדרכה ומלמלתי מלא שטויות, כל הזמן אמרתי: אל תגעו בי. ידענו שיש סמי אונס, אבל לא היינו מודעות לסכנה. בזכות זה שהייתי מוקפת בחברים טובים שראו אותי, ניצלתי. אני עד היום לא יודעת מי היה הטורף הזה ששם לי את הסם במשקה".
יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, מסבירה שבני נוער הם אוכלוסיה פגיעה במיוחד למצבים מסוג זה. "לצערנו, לא מתקיימת הסברה ולא ניתן להם מידע נכון ומדויק על הסכנות וכיצד לנהוג מולן. הנתונים הראשוניים שמתפרסמים מוכיחים כי יש צורך בפעולה מתוכללת ברמת האכיפה, ההרשעות והדגימות בין המשטרה, הפרקליטות ומשרד הבריאות שרק כעת מתחילה להתגבש".
יעל שררצילום: דנה אופירהכלי היחיד שיכול להביא להרשעה במקרים של שימוש בסמי אונס הוא בדיקות לנוכחותם בגוף הנפגעת. לכן, בדצמבר 2018 יצא חוזר מנכ"ל משרד הבריאות בנושא הבדיקות, ובו נכתב כי יש לשלוח את הדגימות - דם ושתן - למעבדה לטוקסיקולוגיה, לבדיקה לנוכחות אלכוהול, סמים ו-GHB (סם האונס הנפוץ בישראל), אך לא צוין אילו דגימות ובאיזה נסיבות, וכך נוצר הפער. ככל הנראה הנוהל שמחייב את בתי החולים לבדוק נוכחות סמי אונס כשיש חשד לשימוש בהם, לא הוטמע כמו שצריך אחרי שיצא. הצוותים לא הוכשרו ברמה מספקת, חלק מהדגימות נלקחו בצורה לא תקינה וחלקן לא נבדקו בזמן ולא לכל החומרים.
ואכן, מנתוני הדוח עולה כי לא בכל מקרה נשלחות גם דגימות הדם וגם דגימות השתן. בנוסף, דגימות דם לגילוי נוכחות GHB נבדקות רק אם הן נלקחו בפרק זמן של עד שמונה שעות מהאירוע, והמשמעות היא שרק במקרים בודדים הדגימות נמצאות חיוביות. "במקרים מסוימים, המדינה תאפשר שליחה של דגימת שיער למעבדה באיטליה, לצורך בדיקה לנוכחות שרידי סמי אונס עד כחצי שנה לאחר המקרה", נטען בדוח. "על פי נתוני משרד הבריאות, מסוף דצמבר 2016 ועד אפריל 2022 נשלחו 72 בקשות לבדיקות שיער, ב-63 מהן התקבלו תוצאות, ותשע מהן נמצאו חיוביות לנוכחות סמי אונס. כך שבניגוד לתמונה שעולה מנתוני משרד הבריאות, שעל פיה אין בכלל בישראל שימוש ב-GHB, תוצאות דגימות השיער מציירות תמונה שמראה כי מדובר בסם האונס הנפוץ בארץ".
בין השנים 2020-2018 נפתחו 366 תיקים בגין עבירות הקשורות לסמי אונס, אולם כמעט מחצית הם בגין אחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, ולא ניתן ללמוד על מספר תיקי סמי האונס שנכללה בהם עבירת מין. זאת ועוד: בישראל הייתה, עד היום, רק הרשעה אחת על שימוש בסמי אונס. ההרשעה נשענה, בין השאר, על בדיקת שיער לגילוי נוכחות סמי אונס, שהתבצעה באיטליה חודשים ספורים לאחר המקרה.
לאור הנתונים, כך מסבירים בלובי, אין ספק שקיים פער ממשי בין המשאבים שהמדינה משקיעה במלחמה בתופעת השימוש בסמי אונס, לבין היקף התופעה בפועל. לכן, יש צורך בייבוא לארץ של הטכנולוגיה והידע לביצוע דגימות שיער, הכשרות שוטרי ושוטרות סיור, הכשרת צוותי מד"א לזיהוי חשד לשימוש בסמי אונס, הכשרת כל צוותי המיון בארץ, הנחיית הפרקליטות לחקור שימוש ברעל מסוכן והסברה לבני ובנות נוער בנושא סמי אונס.
"חינוך ילדינו לא יכול להסתיים בחודש יולי כמו מערכת החינוך", מגיבה לדוח סיגל שפיץ טולדנו, חברת הנהלה וראש צוות המוגנות בהנהגת ההורים הארצית. "חודשי הקיץ והחופשות טומנים בחובם סכנות רבות".
