השבוע הגיעו לירושלים אלפי צירים לכבוד הקונגרס הציוני המיוחד, שמתכנס בפעם הראשונה פנים אל פנים מאז סוף מגפת הקורונה. כפי שקרה מהקונגרס הציוני הראשון בבאזל ב-1897, הצירים האלו מייצגים את קשת הגוונים הרחבה שמרכיבה את העם היהודי, בישראל ובתפוצות. כולם מתאגדים, רתומים למשימה הציונית הגדולה של דורנו, תחת דגל אחד, חד נס כחול לבן.
עבורי הקונגרס החל ברגע יוצא דופן אחד, שהאיר את מציאות חיינו בישראל כמו ברק. במהלך חול המועד הפסח, רצחו מחבלים נתעבים את לוסי די ושתי בנותיה הצעירות, מאיה ורינה, כשהיו בדרך לטיול בבקעת הירדן. הלב של כולנו דמע לנוכח תמונת פניהן של שלוש הנשים הללו, שלא הכרנו אישית – אך היו אחיותינו. מתוך השכול העמוק יצא אבי המשפחה, הרב ליאו די, בקריאה נרגשת ואצילית לעם בישראל: "אני קורא לכם לשתף ברשתות את דגל ישראל עם מסר חיובי. שתפו עם חבריכם והם ישתפו הלאה. נראה כמה לייקים זה יקבל".
הדגל שלנו קיבל המוני לייקים, בפייסבוק ובטוויטר, רבים נענו לקריאה של ליאו די. מגני דוד קטנים עיטרו את התמונות שלנו, והשיבו לנו משהו משמחת החג. זה היה אירוע קטן, אבל מכונן. משום שרגע לפני יום העצמאות ה-75 לישראל, ניטש מאבק על הדגל הזה. שניים אוחזים בו. שני פלגים בישראל: זה אומר כולו שלי, וזה אומר כולו שלי. זה מניף אותו בהפגנותיו, וזה מניף אותו במחאותיו.
בישראל של 2023 דגל ישראל הפך לקליידוסקופ. כל צד רואה בו את הצורות המנצנצות שמהן בנויים חלומותיו. יש כאלו שמתבוננים בדגל ורואים את המדינה שהם רוצים עבור ילדיהם: ליברלית, מתקדמת, חלוצית, נושאת בשורות קדמה ונאורות. אחרים רואים את דגל ישראל, ומהמגן דוד משתקפת להם מדינה אחרת: התגשמות חזון הנביאים, ארץ הקודש שתכליתה להיות אור לגויים.
כולנו יודעים מה אומרת המשנה: שניים אוחזין בטלית, זה אומר: אני מצאתיה, וזה אומר: אני מצאתיה. זה אומר: כולה שלי, וזה אומר: כולה שלי. הדין בסיטואציה כזו הוא פשוט מאוד: "יחלוקו". המשמעות המקורית היא "לחלוק". כשאין יתרון לאף אחד, אז מתחלקים חצי-חצי בחפץ. אבל את דגל ישראל אי אפשר לחלק. את עם ישראל אי אפשר לחלק בחזרה לשבטים השונים.
יעקב חגואלצילום: מארק ישראל סלםבמקרה של הדגל, "יחלוקו" – הכוונה: ימשיכו לחלוק, ימשיכו להתווכח, וימשיכו לדון. ימשיכו לעשות הכול כדי שבין הפסים הכחולים שעל הדגל נמשיך לפסוע יחד – מבלי לקרוע אותו.
אני מאמין בכל ליבי שהמשימה הציונית הגדולה של ימינו היא להמשיך לאחוז בדגל שלנו. להמשיך להניף אותו יחד. להמשיך לראות בו את הסמל המשותף לבית המשותף שלנו. להמשיך לחלוק אותו עם מי שמסכים לדעותינו, וגם למי שמתנגד להן. להמשיך להאמין כי מתחת למגן דוד יש מקום לכולם, ושלפסי התכלת יש עוד עתיד מזהיר, כאן, בארץ ישראל, גם ב-75 השנים הבאות.
יעקב חגואל הוא יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית
