יש יוזמה מצרית. ראש השב"כ רונן בר סבור שצריך לבחון אותה וכך אמר למקבלי ההחלטות. היוזמה מדורגת וארוכה, מורכבת, לא בשלה. בשב"כ רוצים לפתח אותה, כדי לשים שוב את המשקל על קהיר ולייצר הצעה נוספת להצעה הקטארית (התומכת הגדולה של חמאס). ההצעה, ואלה דברים שאמרו המצרים בפומבי, כוללת בסופה הרחוק את סיום המלחמה. היא תחייב את צה"ל לסגת מהרצועה עוד קודם לכן.
1 צפייה בגלריה
נתניהו וראש השב"כ רונן בר. יש יוזמה מצרית, ונתניהו דוחה את בחינתה
(צילום: עמית שאבי, יאיר שגיא)
הכעס של בני גנץ וגדי איזנקוט על ראש הממשלה נתניהו בשבוע וחצי האחרון איננו נובע מכך שנתניהו מסרב ללכת על עסקת חטופים חדשה, שממילא איננה קיימת כעת, אלא מדחיינותו הכפייתית והרשלנית. מחוסר נכונותו להציע הצעה נגדית לקהיר, ובכלל, ליזום קו יותר יצירתי (לדוגמה: עסקה חלקית, במחירים כבדים ביותר לישראל, של שחרור חטופים מבוגרים יותר, שסיכויי ההישרדות שלהם הולכים וקטנים). כמובן, נתניהו איננו רק מין "פרופסור מפוזר"; הוא מבין שכל דיון עם מצרים, ראשוני ככל שיהיה, על עצם הביטוי "קץ המלחמה" – הוא רעל פוליטי עבורו.
באחד מהדיונים שאל שר הביטחון גלנט את גנץ ואיזנקוט: "במה העמדה שלי שונה משלכם? גם אני חושב ששחרור החטופים במקום הראשון". הפער בעמדות איננו כה גדול. לאף אחד מחברי קבינט המלחמה אין כוונה לסיים את העימות כך: בעסקה מדורגת, שתיקח שנה, או שנים, ותיפתח בכך שצה"ל ייסוג נסיגה מלאה מעזה. לאחריה החטופים (אלה שישרדו את עינויי חמאס) ישוחררו טיפין-טיפין, הטרור יחזור לצפון עזה, ההרתעה תימחק, סינוואר יקבל ערבויות מפני התנקשות ויערוך חגיגות היסטוריות, ישוחררו אסירים באלפיהם וכל פונדמנטליסט במזרח התיכון ישתכנע שישראל הוכנעה וכי דמם של אזרחיה מותר. הציבור הישראלי לא יסכים למתאר כזה ממילא.
לטור המלא הבוקר במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" ולמנויי +ynet - לחצו כאן
