בימים שחלפו מאז ההתנקשות בחסן נסראללה פיזרו מקורות מטעם נשיא איראן, שר החוץ איראני ואפילו המנהיג הרוחני רמזים ואף אמירות חדות שלפיהם איראן מבינה את הפוטנציאל שבהתלקחות כוללת, ואין לה כוונה להגיב. המקורות הללו אמרו בפורומים פתוחים וסגורים בתקשורת המקומית והבינלאומית כי למרות האסון הכבד שבהסתלקותו בטרם עת של נסראללה, מי שהוגדר במסמכים הפנימיים של חטיבת המחקר של אמ"ן כ"איראני השני בחשיבותו" – איראן רואה היטב את החולשה שגרמו המכות של ישראל לציר ההתנגדות כולו, ובמצב הזה איננה מתכוונת להכניס גם את עצמה למתחם הסיכון. זאת ועוד, גורמים באיראן אף אמרו כי יש לבחון מחדש את כל התפיסה שבבסיסה תמיכה מרובת עשורים בהקמה של מיליציות וארגוני טרור בכל רחבי המזרח-התיכון - תפיסה שהוכחה, לפחות בינתיים, כבעייתית מבחינת טהרן.
נתניהו: "איראן עשתה טעות גדולה - והיא תשלם על כך"
(צילום: רועי אברהם, לע"מ)
ההתקפה המאסיבית בטילים בליסטיים עומדת בניגוד מוחלט לכל הדברים האלה, וגם עומדת בסתירה לאופן שבו נתפסה איראן בידיי פרשנים מלומדים עד ממש דקות לפני הירי. נותר עדיין לברר האם הייתה זו הטעיה מכוונת, או שיקוף אמיתי של התלבטות קשה שהמשטר עסק בה, וביטוי לכך שלא רק בישראל יש שליטים זיגזג. כך או כך, שירותי המודיעין של ארה"ב לא הופתעו, והבינו שישראל תצטרך להגן על עצמה מפני מטח טילים גדול יותר מאיראן, ופוטנציאלית קטלני יותר, ושהיא תזדקק שוב לקואליציה בינלאומית שבמרכזה ארה"ב - כשהפעם ייתכן מאוד שתזדקק לה גם בהגנה וגם בהתקפה.
השיגור של הטילים מאיראן
המידע המדויק הגיע מאמ"ן, ובמרכזו המידע של יחידה 8200 - שיש מבין ותיקיה מי שרואים במכות החריפות שניתחו על חיזבאללה מעין התחלה של תיקון, התחלה של כפרה על ההתרעה שלא יצאה לפני שנה פחות כמה ימים. וכעת, מידע שסייע לנטרל במידה רבה את ההשפעה שהייתה להתקפה הקשה הזו. ובשוך הפיצוצים, צריך לומר שמדובר כאן בעיקר על הפן הסמלי, ופחות על נזק אמיתי - וישראל כבר למעשה החליטה מראש שגם אם מדובר בעניין סמלי, היא לא תסתפק בפגיעה במכ"ם של סוללת טילי קרקע-אוויר, כמו התגובה על ההתקפה האיראנית באפריל. אז, עוד היה צידוק כלשהו למתקפה האיראנית, אחרי שישראל תקפה בניין הסמוך לשגרירות איראן בדמשק והרגה שם גנרל איראני במדים. אבל כעת, איראן פתחה למעשה במלחמה נגד ישראל מבלי שזו תתגרה בה. מה שנקרא בדיני המלחמה, unprovoked. העובדה שישראל תקפה בונקר צבאי של ארגון המוגדר כארגון טרור על ידי רוב מדינות המערב, ושדמם של אזרחים ממדינות אלה (לא רק ישראלים) מכסה את ידיו של מנהיג התנועה, ושאותו מנהיג ישב בבונקר שלו ליד גנרל איראני שבא לצקת מים על ידיו - עובדה זו לא יכולה להוות עילה בשום קנה מידה משפט ומוסר.
האיראנים, לפי מקורות בטהרן, הגיעו למסקנה שהם טעו כשלא הגיבו על ההתנקשות בהנייה ולא הגיבו בעוצמה מספקת אולי על ההתנקשות בגנרל מהדווי שהביאה לתקיפה של 14 באפריל. הם חיפשו נוסחה שתאפשר להם גם לצאת בכבוד מהאירוע, גם לוודא שארה"ב לא תתערב בו לאחר מכן, וגם שאם תביא לתגובה ישראלית - זו תהיה מתונה מאוד, ואחריה שני הצדדים יוכלו לסגור את הסבב.
נראה כי האיראנים שגו, ברמה ובעוצמה ובעומק שרק אוסף הטעויות של חסן נסראללה בחודשים שלפני מותו מאפילים עליהם. הם לא הבינו את מצב הרוח והטמפרטורה הלוהטת בצמרת הישראלית
נראה כי האיראנים שגו, ברמה ובעוצמה ובעומק שרק אוסף הטעויות של חסן נסראללה בחודשים שלפני מותו מאפילים עליהם. הם לא הבינו את מצב הרוח והטמפרטורה הלוהטת בצמרת הישראלית, והם גם החמיצו לגמרי את הצורך של ארה"ב - אחרי שעצרה את ישראל בפעם הקודמת מלתקוף במלוא העוצמה - לעמוד לצידה הפעם. ואולי, חשוב מכל, הם לא הבינו את העובדה שאחרי כל כך הרבה זמן שבו ישראל נחלה רק הפתעות רעות, כישלונות ואכזבות, היא סוף סוף נלחמת את המלחמה שאליה היא התכוננה - ועם ההצלחות מול חיזבאללה בא התיאבון לא רק להביא להחזרת תושבי הצפון לביתם בבטחה ולהשיג שקט אזורי לתקופה ארוכה, אלא גם לבצע את מה שמוצא ביטוי בשם המבצע "סדר חדש".
עכשיו השאלה היא על איזה סדר חדש מדובר. בכירים בארה"ב היו בטוחים שאיראן למדה את הלקח מהתוצאות העגומות של 14 באפריל ולא תאיים במלחמת אזורית, והשאלה כעת היא אם וכיצד הם מתכוונים להביא לידי ביטוי את לקיחת החלק לא רק בהגנה על ישראל אלא גם בהתקפה לצדה על איראן. ומה לגבי ממשלת ישראל, שהודיעה כבר כי תגיב אבל שמרה על האפשרות "להגיב בכל רחבי המזרח-התיכון" - האם רה"מ נתניהו מתכוון לצאת לסבב שבו איראן תשלם מחיר יקר על ההתקפה הזו, ובתקווה ישאיר אותה מורתעת עד לפעם הבאה, כשישראל ממשיכה להתמודד עם שלוש החזיתות הנוכחיות, לא כולל החותי'ם? או שאולי ממשלת ישראל, מבושמת מההצלחה האחרונה, תרגיש שאם זה אפשרי אז הכל אפשרי?
הממשלה הזו כל כך אהבה לתעב את אנשי המודיעין ואת הטייסים, לטנף אותם בזוהמה השקרית הנוראית ביותר - ועכשיו, היא נהנית מנסיקה בסקרים בזכות פועלם של האנשים האמיצים ורבי התושייה הללו
הממשלה הזו כל כך אהבה לתעב את אנשי המודיעין ואת הטייסים, לטנף אותם בזוהמה השקרית הנוראית ביותר - ועכשיו, כשהיא נהנית מנסיקה בסקרים בזכות פועלם של האנשים האמיצים ורבי התושייה הללו, שבזכותם היא יכולה להביא באמת "סדר חדש", האם לא תהיה לה בעיה לעשות את זה שוב?
והסדר החדש הזה - איך הוא יראה? האם הוא יהיה בר קיימא, כלומר ישרוד הרבה שנים, אפילו מעבר להצבעת התקציב הבאה? ומה הסדר הזה אומר על חזית הדרום, ואיך הוא מתחבר לגורלם של החטופים האומללים שהממשלה עושה כל כך הרבה כדי להשכיח אותם? ולא פחות חשוב, איך הוא יפוגג את הדי השריפה מהאוויר בגדה המערבית, ואיך הוא יתחם בעומק ובזמן את הכניסה הקרקעית לדרום לבנון - כדי שלא נסתכל עליה בתימהון עוד 20 שנה ונשאל איך הגענו לשם.
