"כשאתה בפנים התרומות לא מפסיקות לזרום, אתה 'הגיבור' של כולם. אבל ברגע שפושטים מדים, אתה נהפך לעובד סוג ב'". דביר דהן (35), זמר, יוצר ומפיק מוזיקלי, שירת במשך 199 ימים בלב עזה ובגבול הצפון כלוחם ומפקד בחטיבת המילואים כרמלי של יוצאי גולני. אחרי שסוף-סוף שוחרר לביתו, הוא גילה לתדהמתו שמעסיקים מוותרים על שירותיו. "אמרו לי שפיטרו את כל המילואימניקים כי אי אפשר לסמוך עליהם, כי הם יכולים להיעלם באמצע השנה", סיפר דהן, נשוי ואב לשניים.
שר הביטחון גלנט ללוחמי מילואים בגבול עזה: ״אסור שהחיילים בחזית יסתכלו לאחור ויראו שפוגעים בצה״ל - אין לאף אחד זכות לעשות זאת״
(צילום: שחר יורמן )
המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר גובה מחירים כבדים לא רק בחזית, אלא גם בעורף. בעוד אלפי אנשי מילואים ממשיכים לשרת את המדינה בנאמנות, חלקם מגלים כי מקום עבודתם לא שמר להם את המשרה. למרות החוק שאוסר על פיטורי אנשי מילואים, עדויות מהשטח מצביעות על התופעה הפסולה שמשאירה את אותם חסרי עבודה והכנסה ועם אכזבה גדולה.
"בחיים הרגילים אני עצמאי, מופיע עם שורת מופעי קונספט בעיריות ומוסדות חינוך, כשהמופע הקרוב הוא מופע סליחות לתחילת שנה, ובמקביל אני מפיק להקות ייצוגיות במוסדות חינוך, מתנ"סים ועיריות ומכין אותן להופעות", סיפר הלוחם במילואים דהן. "קצת אחרי השחרור התחלתי להתקשר למקומות כדי לסגור את השנה הבאה, ובחלק מהמקומות קיבלתי תשובות לא פשוטות.
"מדובר במקומות שאני עובד בהם שנים והגענו להישגים לא קטנים. מקום אחד הסתפק בתשובה לקונית שלא נמשיך יותר וכשעשיתי בירור מאחורי הקלעים כדי להבין מה הסיבה נאמר לי שפיטרו את כל המילואימניקים שעובדים שם. מקום אחר תחקר אותי מה יקרה אם ניכנס ללבנון, אם אחזור למילואים, הם לא יכולים להסתדר עם מישהו שנעלם באמצע השנה, זה פוגע ביציבות של הילדים לדבריהם".
דהן אמר עוד: "התגובה הראשונית היא הלם. בדיוק יצאתי מעזה, נשארתי בחיים. כאילו ששאיפת חיי זה להיכנס לתמרון בלבנון ולהיפרד שוב מהאישה ומהילדים במקום להופיע על במה עם להקה. כואב להיות חלק מעשירית האחוז באוכלוסייה שמחזיקה את המדינה על הכתפיים וגם להתחיל להתנצל על זה למקומות עבודה. כואב שאחרי האופוריה על היציאה מעזה בחיים צריך להתמודד מול מעסיקים שמסתכלים עליי כעל סוג ב' בגלל שאני עושה מילואים והרבה".
למרות האכזבה, דהן בחר לכתוב פוסט בפייסבוק שבו ביקש ביקש עזרה מהציבור. "החלטתי להתקדם הלאה", סיפר לוחם המילואים. "יש דברים יותר גרועים מאובדן מקום עבודה, ראיתי את זה מקרוב לצערי. מאז שהסיפור התפרסם בפייסבוק אני מקבל תגובות מדהימות מאנשים, החל מנכה צה"ל בן 75 שמתקיים מקצבת ביטוח לאומי ורוצה לחלוק אותה איתי, ועד לאנשים שפשוט שולחים הודעה ומתנצלים שזה מה שאני חווה למרות שזה לא באשמתם.
"אני מקווה שהמקרה שלי יפקח לאנשים את העיניים, שיבינו שהמלחמה לא נגמרה ואם הם לא נמצאים שם בחזית שיעשו כל מה שהם יכולים כדי לתמוך באלו שעושים את זה בשבילם. וחשוב לי לומר, אני לא מתחרט על אף יום שעשיתי במילואים, גם אם הייתי ישן עכשיו עם המשפחה באוהל ברחוב. אגיע שוב מתי שיקראו לי. ואם אתם מחפשים מופע סליחות לתחילת שנה, אשמח שתרימו טלפון".
"הבעלים ראה אותי וקצת החליף צבעים"
מיתר דימיטשטיין (32) גויס ב-7 למילואים ב-7 באוקטובר ושירת בצפון הארץ כחודשיים וחצי עד שנאלץ לחזור לאשתו שהייתה בשמירת היריון. הוא חזר לעבודתו, אך כעבור חודש פוטר. "כשנקראתי למילואים אמרו לי בעבודה 'תשמור על עצמך' ו'בהצלחה' ולא חשבתי שאני בסכנה של פיטורים אחרי שעבדתי שם 9 שנים", סיפר דימיטשטיין. "כשחזרתי לעבודה הבנתי שהבעלים החליט לעשות שינויים. הוא ראה אותי וקצת החליף צבעים".
דימיטשטיין הוסיף: "הוא קרא לי למעלה למשרד והתחיל לדבר כמה המצב של העסק קשה, ואמר שבזמן שהייתי במילואים הם הסתדרו בלעדיי. הייתי בהלם. ממש לא ציפיתי לזה. אמרתי לו שאסור לו לפטר אותי כי אני עדיין במילואים. הצעתי לו לעבור תפקיד, הוא הסכים. אבל בכל פעם כשהייתי מגיע לעבודה הוא היה מסתכל עליי כאילו עשיתי משהו לא בסדר, כאילו הייתי בחופשה בתאילנד ולא במילואים. אחרי חודש בול ואחרי חמישה ימים מאז שנולד לי ילד, הוא קרא לי למשרד ואמר שהמצב לא טוב וביקש שאצא לחל"ת. אמרתי לו שאני לא מוכן לצאת. הוא אמר לי 'תתפטר'. לא הסכמתי, לפחות שהוא יפטר אותי. וזה מה שאכן קרה".
כמו רבים אחרים במצבו, דימיטשטיין מצא את עצמו ללא עבודה שהייתה לו כבית שני. "התחלתי לעבוד שם אחרי השירות הסדיר בעבודה. לא טסתי, לא למדתי, נכנסתי לשם מיד ונתתי את כל כולי", סיפר חייל המילואים. "הגנתי על עם ישראל וסיכנתי את החיים שלי בשביל המעסיק שלי גם, אבל זה לא עניין אותו ולא עניין אותו שרק נולד לי ילד".
דימיטשטיין הציע להעניש מנהלים או מעסיקים שנוקטים קו נוקשה כלפי עובדים במצבו: "צריך להטיל עליהם סנקציות, שהם לא יוכלו לתפוס את כולנו בביצים כמו שהם עושים. המעסיק שלי רצה לחסוך והוא ראה שאפשר, וזה שהייתי במילואים עזר לו לעשות את זה כי ללא המילואים הוא לא היה עושה את זה בחיים".
השבוע הוא החל עבודה חדשה, אך טרם סיפר למעסיקיו שכבר בנובמבר הוא עתיד להתגייס שוב למילואים. "קיבלתי צו 8, אני לא יודע איך הם יקבלו את זה", סיפר דימיטשטיין. "אני ממש חושש כי אני צריך להביא אוכל הביתה. צריך לעשות משהו בנושא הזה. לא הגיוני שאני אפחד לומר שאני יוצא להגנה על עם ישראל מחשש שיפטרו אותי".
"ידעתי שהרגע הזה יגיע מתישהו"
עידו (27) פוטר לדבריו מהעבודה בגלל שירות מילואים ארוך, ומאז טרם מצא תעסוקה חדשה. "מאז 7 באוקטובר אני במילואים", אמר עידו. "עבדתי בתחום המסעדנות, ופיטרו אותי לפני חודש בזמן השירות. זה לא הדבר הכי נעים, אבל אני מקבל את זה. ידעתי שהרגע הזה יגיע מתישהו. בתי עסק מנסים לשרוד יום-יום, שעה-שעה, רק כדי להמשיך פעילות. מנגד, אני מסתכל על עצמי ויודע שכשאצא ממילואים לא תהיה לי עבודה, וזה משפיע עליי מאוד במיוחד לנוכח העובדה שאני מתחתן בקרוב".
עידו, סטודנט לסייבר ואבטחת מידע, סיפר ששירות המילואים שאליו הוא מחויב גרם לכך שכל ניסיונותיו להתקבל לעבודה בתחום לא עלו יפה. "הגעתי לראיונות בעולם הסייבר, וזה מלא שלבים לעבור. עברתי שלבים מקצועיים וראיונות, ואז עברתי סיווג ביטחוני. הם לא אומרים 'אנחנו לא רוצים אותך בגלל המילואים', אלא אומרים 'זה בגלל שאתה לא זמין לנו'".
בייאוש הוא הוסיף: "לא קמתי בבוקר ואמרתי 'אני רוצה להיות במילואים', זימנו אותי. זה מאכזב. הם אומרים שהם לא רוצים אותי בגלל שאני לא זמין, אבל במילים אחרות אומרים שאי אפשר להעסיק אדם שכל שני וחמישי לא נמצא כאן. יש נסיבות שאני יכול להבין, כמו למשל עסקים שנסגרים וכתוצאה מכך העובדים מפוטרים, אבל לכל סיבה אחרת אין הצדקה.
"מעסיקים חייבים להבין שמאחורי כל מילואימניק או מילואימניקית יש בית, משפחה, התחייבות. אנחנו לא אשמים שהאויב כפה עלינו את הלחימה הזאת, אנחנו לא צריכים להיות מפוטרים. תפקידי כרגע להילחם ולהגן על אזרחים, ואני לא צריך להיענש על כך. זה פשוט הזוי שאני עולה למשמרות מבצעיות, והראש שלי עסוק במה אני אעבוד אחרי המילואים".
