"אני מפחדת משוטרים, יש לי פוסט טראומה": כך אומרת אלמוג "אלמוגית" להב (30) מרעננה, ששברה את האגן לפני כשנה, ביום חמישי ה-20 ביולי 2023, בהפגנה נגד המהפכה המשפטית. "בשלב מסוים שוטרים החליטו לפנות אותנו מהכביש וארבעה מהם תפסו אותי בידיים וברגליים והטיחו אותי על הכביש. הרגשתי כאב חד ולא הצלחתי לעמוד. אז עוד לא ידעתי שמהמכה נדבר לא האגן", היא שחזרה.
כיום, לאחר טיפולי פיזיותרפיה ממושכים, היא פוקדת באופן קבוע את ההפגנות למען שחרור החטופים. לפני כשבועיים, לאחר שההפגנה בשער בגין התפצלה לכמה צעדות להב נעמדה מול אוטובוס שהגיעה לכיכר דיזנגוף, וחסמה את התנועה לצד חבריה שהתיישבו על הכביש. עם סיגריה בידה ומגפון תלוי על גופה היא לא הסכימה להתיישב, חוששת מהפינוי.
"אחרי מה שקרה לי אני מפחדת משוטרים. כשהפרשים עולים על מדרכות אני סובלת מהתקפי חרדה. לפני חודש וחצי הייתי על מדרכה בקפלן, לא על הכביש, והפרשים עלו עליה. רעדתי מפחד וצעקתי 'הצילו', הייתי מנותקת מהסיטואציה ובכיתי. שני מפגינים הגנו עליי בגופם. השיא היה לפני כמה חודשים, נסעתי בכביש 4 (לא במהלך הפגנה - ר"ר) וראיתי מחסום של משטרת התנועה. עצרתי את הרכב מרוב שיתוק, רעדתי ולא הצלחתי לנסוע", אמרה.
היא הוסיפה כי "הפסיכולוגית שלי טוענת שיש לי פוסט טראומה מהגוף שצריך לשמור עליי. בכל פעם שאני רואה מדים אני נכנסת להתקף. מספיק ששוטר רק ידחוף אותי ואפול על האגן כדי שמשהו יקרה. אני מפחדת, אבל יש פחד גדול יותר מ-120 חטופים שאולי לא יחזרו או ראש ממשלה שרוצה להחריב את המדינה? אני צריכה להחליט ממה אני מפחדת יותר".
אחרי הפציעה בשנה שעברה להב כבר נחשבת לדמות מוכרת בהפגנות, אך ספק אם היא שמחה על כך. בשלושת החודשים הראשונים לפיזיותרפיה היא לא יכלה אפילו להגיע לטיפולים, מרוב כאב. תנועותיה השתפרו מאז, והיא שבה לפקוד את ההפגנות - תחילה בכיסא גלגלים, ולאחר מכן בקביים ובמקל.
תיעודי אלימות בהפגנות נגד המהפכה המשפטית, בשנה שעברה
(צילום: חדשות הערב כאן 11, קרדיט לxלימות, נטע סידי)
היא התלוננה על האלימות במח"ש, אך תלונתה נסגרה בשל חוסר ראיות - למרות שלטענה תמונותיה מהאירוע ואחריו, כמו גם התיעודים מבית החולים הם הראיות. כעת היא מתכוונת לתבוע את המשטרה באופן אזרחי: "אני נאלצת לתבוע אותם כגוף. הם לא מעוניינים לתת לי את שם השוטר, שלא ענד תג שם בהפגנה", אמרה.
היא סיכמה את השנה האחרונה, שבמהלכה בעלה גם גויס למילואים, ואמרה כי "זו הייתה שנה מטורפת. האירוע קרה חצי שנה לאחר שילדתי והחלק השמאלי של השריר שלי התנוון. עם שני זאטוטים בני שנתיים וכמה חודשים לא היה קל. לא יכולתי לעשות כמעט כל פעולה שקשורה להרמת הילדים או לעמידה ממושכת. זה שבר אותי מנטאלית וחוסר האונים הוביל אותי למצב נפשי לא טוב. לא יכולתי אפילו לטפל בילדים שלי, משהו בסיסי שכל אמא עושה".
אמש היא שיתפה את תחושותיה ברשת החברתית X: "עברה שנה מאז ששוטרים שברו לי את האגן במחאה נגד ההפיכה המשטרית. משטרת בן גביר מכה בכל הכוח - תרתי משמע. שנה של שיקום, כאבים, כיסא גלגלים, קביים, מקל הליכה, פיזיותרפיה, צילומים וטיפולים משלימים. שנה של טראומה ופחד ממי שאמורים להגן עלינו, האזרחים. לא נוותר על עתיד המדינה שלנו".
