השבוע צוינה שנה מאז חוקקה הקואליציה את ביטול "עילת הסבירות", שמטרתו הייתה לצמצם את מרחב ההתערבות של המערכת המשפטית בהחלטות ומינויים של הממשלה. החוק אמנם נפסל מאז בהרכב רחב של שופטי בג"ץ, אולם הפסילה התקבלה על חודו של קול, מה גם שאחד הקולות היה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות שיצאה מאז לגמלאות. העובדה שבינתיים לא נבחר נשיא קבוע במקומה, והעליון מתפקד עם השופט עוזי פוגלמן כממלא מקום בלבד, היא חלק מהגשמה לא פורמלית של התוכנית הגדולה של קואליציית נתניהו, והאירוע שלשמו התכנסנו מלכתחילה: המהפכה המשפטית.
מה קרה מאז הכריז שר המשפטים יריב לוין בינואר 2023 על מה שהוא הגדיר "רפורמה משפטית", וחלקים נרחבים בציבור ראו כמהפכה חוקתית המערערת את הדמוקרטיה בישראל? לכאורה, בפועל לא השתנה הרבה. החוק היחיד שעבר כאמור נפסל בבג"ץ, ובאופן רשמי הוקפאה החקיקה עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל. אלא שמתחת לפני השטח המשיך קרב חפירות נגד מערכת המשפט, ובימים אלה הוא עולה מעל פני השטח.
3 צפייה בגלריה
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים יריב לוין. תיקי האלפים מרחפים ברקע
(צילום: שלו שלום)
כך למשל, אתמול (רביעי) עברה בקריאה ראשונה בכנסת הצעת חוק שלפיה נציב התלונות על השופטים ייבחר באופן חשאי על ידי חברי הכנסת, ולא על ידי מערכת המשפט כפי שהיה עד כה. מדובר בהצעה של יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן (הציונות הדתית), והיא קודמה חרף התנגדות של מ"מ נשיא העליון פוגלמן והיועמ"שית גלי בהרב-מאירה. המשמעות הנקודתית של החוק ברורה: פוליטיזציה של ההליך. המשמעות הרחבה מעט יותר מעומעמת, אבל בלתי ניתנת להכחשה: המהפכה המשפטית חזרה.
מעל כל אלה מרחף המשך משפטו של בנימין נתניהו, המתנהל בעצלתיים בבית המשפט המחוזי בירושלים. עדותו המתוכננת של ראש הממשלה בתחילת דצמבר צפויה להאיץ איומים ופעולות נגד מערכת המשפט, אלא אם תסכים היועמ"שית בהרב-מיארה להליך של גישור פלילי או הסדר טיעון שיהיה לשביעות רצון נתניהו. כך או אחרת, כאמור, המהפכה המשפטית מתעוררת שוב, ולפניכם תמונת מצב שלה:
ממשלת חירום והקפאה
ערב כינוס מושב החורף של הכנסת, חודשים ספורים אחרי ההצלחה שלו בהעברת החוק לביטול עילת הסבירות, היה צפוי ששר המשפטים ישעט קדימה לקראת המשך הגשמת מטרותיו. רק פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, והקמת ממשלת החירום עם המחנה הממלכתי עצרו את תוכניותיו בזכות התנאי של בני גנץ להקפאה מיידית של החקיקה ושמירה על הסטטוס קוו. אלא שבפועל, העצירה הייתה על הנייר בלבד.
הקרב על מינוי שופטים
מאז ינואר 2023 סירב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים בנימוק שהוא מעוניין ברפורמה שתגדיל את מספר הפוליטיקאים בוועדה על חשבון מספר השופטים. יוזמתו נעצרה בזכות המחאה האזרחית, כשנתניהו הורה להקפיא את הצעת החוק לשינוי שיטת בחירת השופטים (שגם כעת מוכנה בכל רגע להכרעת מליאת הכנסת).
בעקבות עתירה לבג"ץ, ועל רקע לחץ ציבורי לשפר את השירות לאזרח באמצעות בחירת 150 שופטים חסרים, הסכים לוין לכנס את הוועדה, אולם התנה זאת בכך שהמינויים יתקבלו ב"הסכמה רחבה" במקום רוב רגיל של חמישה מתוך תשעה. הדבר חייב להגביר את הדילים בין שני הפלגים (שופטים מול פוליטיקאים), ואכן בחצי שנה מונו 150 שופטים תוך ויתורים הדדיים. נציגי הקואליציה הצהירו מאז שהצליחו למנות כ-50% שופטים בעלי אוריינטציה ימנית, אולם השופט פוגלמן מתעקש שמדובר בהבל פופוליסטי, שכן כל המינויים ראויים מקצועית.
מוקדם יותר החודש: השבעת השופטים שנבחרו על ידי הוועדה
(צילום: לע"מ)
בשלב זה אין הסכמה בין הצדדים על בחירת מחליפים לשלושה שופטי עליון ליברלים מובהקים - חיות וענת ברון שפרשו בשנה האחרונה, ופוגלמן שיפרוש באוקטובר. מטרתו המוצהרת של שר המשפטים היא חיזוק המגמה השמרנית בעליון כדי שהשופטים ימנעו מהתערבות במעשי הממשלה ובסבירות החלטותיה, בשם חיזוק המשילות. ואכן, דיוני הוועדה שהודלפו גילו עימותים קשים בין השופטים לבין נציגי הימין ובראשם השרים לוין ואורית סטרוק, שהטיחו בהם שהרכב העליון הנוכחי הוא שריד לאליטה מנותקת שאינו קשוב לצורכי העם ויש לשנותו.
בניגוד להצלחה בבחירת שופטים לערכאות הנמוכות יותר, עומד לוין בסירובו לכנס את הוועדה כדי למנות נשיא עליון קבוע. על פניו מסכים השר לבחירת השופט הוותיק ביותר (יצחק עמית) לתפקיד נשיא העליון הקבוע, וזאת אף שהוא כופר במינוי על פי עקרון הסניוריטי (הוותק). הוא מסכים לכך בתנאי שימומש אחד מפרקי הרפורמה: הוא עצמו יבחר שני שופטים ימנים-שמרנים מובהקים, ופוגלמן יוכל לבחור שופט ליברלי אחד. אלא שבינתיים פוגלמן לא מסכים לשני השמות שהציע השר - ד"ר רפי ביטון וד"ר אביעד בקשי – על רקע תמיכתם במהפכה המשפטית.
לבג"ץ הוגשה עתירה גם בנושא בחירה בהקדם של נשיא לעליון. היועמ"שית בהרב-מיארה לא מגנה על עמדת השר המתעקש להמשיך להתעכב, בטיעון שהוא משתמש לרעה בסמכותו ופוגע בעקרון הפרדת הרשויות. בג"ץ הורה לצדדים לדווח על התקדמות במגעים עד 8 באוגוסט כדי שלא יצטרך להכריע.
על הכוונת: בהרב-מיארה
במקביל מתנהל מבצע מתמיד להחלשת מוסד היועמ"ש ולתקיפה אישית של בהרב-מיארה, שמונתה לתפקיד על ידי שר המשפטים בממשלה הקודמת, גדעון סער. בעיני הקואליציה היא נחשבת לעומתית לנתניהו ועוינת אותו אישית. שרים וח"כים, בעיקר אלה המקורבים לנתניהו ולסביבתו, תוקפים אותה באופן תדיר בתקשורת – לעיתים תוך שימוש באיומים ושפה נמוכה – ומבזים אותה בדיוני ממשלה.
אלא שהמציאות הפוכה. בהרב-מיארה נחשבת "יועמ"שית מאפשרת" ו"ביטחוניסטית" המחפשת דרכים לסייע לממשלה להגשים את מדיניותה כל עוד היא מתנהלת על פי חוק. אבל המקטרגים שלה בקואליציה מתעלמים מכך. המתקפות שלהם החריפו לאחרונה כשבג"ץ קיבל את עמדתה – שדווקא זכתה לפופולריות בציבור - נגד חוק הגיוס המפלה חרדים לטובה, והורה לגייס אברכים ולמנוע מימון ישיבות האוסרות על גיוס. הסיבה היא שנושא זה הביא כמעט לנפילת הקואליציה.
אנשי נתניהו וקבוצות ימין אחרות לא מסתירים שהם רוצים להחליף את בהרב-מיארה ביועץ נוח יותר, שבראש ובראשונה מי שיביא לחיסול משפטו של ראש הממשלה. אבל נתניהו מבין שמנגנוני הדחת יועץ משפטי - שהוא עצמו הקים לפני 30 שנה - מגינים עליה, מה גם שהוא מעריך שמהלך שנוי במחלוקת כזה יוציא ציבור ענק לרחובות וממילא ספק אם יעבור את בג"ץ.
הנזק לשירות הציבורי
המסע נגד בהרב-מיארה נובע בין השאר גם בשל נחישותה להילחם ברכיב נוסף של המהפכה המשפטית: הניסיון לאפשר מינוי מקורבים ונאמנים אישיים לתפקידים בממשלה ובגופים הנסמכים עליה, וזאת ללא אמות מידה של כישורים או התאמה לתפקיד. כלומר - הרס השירות הציבורי ופגיעה בהליך המוודא קבלת החלטות ענייניות למען האזרח.
רק השבוע צפצפה הממשלה על היועמ"שית כאשר מינתה בניגוד לעמדתה את האלוף (מיל') אליעזר (צ'ייני) מרום לתפקיד פרויקטור הצפון במלחמת חרבות ברזל. נקודת האור היחידה שממנה שואבת מערכת המשפט אופטימיות בנושא היא שרירותה של עילת הסבירות, שבאמצעותה ניתן יהיה לבחון בבג"ץ ביטול מינויים לא ראויים בשדה הציבורי.
גם ראש הממשלה נתניהו לוקח חלק במסע הדה-לגיטימציה לבהרב-מיארה, אם כי מסיבות מובנות הוא לא עושה זאת בבוטות שבה מרשים לעצמם חבריו להתבטא. כך, בהתרסה מנומסת, הוא בחר לא להזמין ממנה חוות דעת על פסק הדין של בית הדין הבינלאומי בהאג בנושא ההתנחלויות, ופרסם במקום זאת חוות דעת שקיבל מאחת התומכות הפעילות שלו, פרופ' טליה איינהורן. זהו עוד שלב במהלך להחלשת היועמ"שית כמי שחוות דעתה מחייבות את הממשלה כל עוד בג"ץ לא פסק אחרת.
