עו"ד חן מאירי: "ההחלטה - המשך מסע הצלב נגד ניסו שחם"
(צילום: עידו ארז)
הפרקליטות תגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לאשר שחרור מוקדם לניצב בדימוס ניסו שחם, מפקד מחוז ירושלים בעבר. שחם הורשע בעבירות של מרמה והפרת אמונים, מעשה מגונה והטרדה מינית, ונשלח ל-10 חודשי מאסר שאותם החל לרצות בחודש מרץ האחרון.
לצד בקשת רשות הערעור - בגלל שמדובר בערכאה שלישית - הפרקליטות הודיעה גם שתבקש מהעליון מתן עיכוב ביצוע, כך ששחם לא ישוחרר כעת, חצי שנה אחרי שנכנס לכלא. הסנגורית של שחם, עו"ד חן מאירי, הגיבה לכך: "הפרקליטות רודפת את מרשי וזהו המשך ישיר של אותו מסע צלב שהוא חווה".
ניסו שחם נכנס לכלא חרמון
(צילום: שמיר אלבז)
בבקשה טענה המדינה כי "מעשיו של שחם גרמו לפגיעה ממשית וחמורה באמון הציבור במשטרת ישראל ובמערכת אכיפת החוק, בטוהר המידות בשירות הציבורי, בתדמית המשטרה ובהתנהלות המצופה מבכיריה. בשחרורו המוקדם בנסיבות אלו, יש כדי לפגוע באינטרס הציבורי החיוני בשמירה על אמון הציבור בשלטון החוק, כמו גם במאמץ לשיקום הפגיעה שמעשיו החמורים גרמו למשטרה ולאמון הציבור במערכת אכיפת החוק".
עוד טענה המדינה בבקשת רשות הערעור כי "שחרור מוקדם של מי שאינו לוקח אחריות על מעשיו ואינו רואה את הפסול בהם, ואשר גורמי המקצוע המוסמכים קבעו בעניינו כי הוא אינו מתאים להליך טיפולי, וזאת ללא כל בסיס והנמקה לסטייה מחוות הדעת של גורמי המקצוע המוסמכים, עלול להיתפס כ'הנחה' שניתנת לשחם בשל התפקיד הבכיר שמילא במערכת אכיפת החוק".
ביום חמישי האחרון דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את ערעור המדינה על החלטת ועדת השחרורים של בית הסוהר, והורה לקצר את מאסרו של עבריין המין ולהעניק לו שחרור מוקדם - בתום כמחצית מתקופת המאסר שנגזרה עליו.
ההחלטה בשבוע שעבר התקבלה ברוב של שני שופטים, לעומת אחד שהתנגד. שחרורו עוכב עד היום כדי לאפשר למדינה לערער שוב על ההחלטה לבית המשפט העליון. החלטת ועדת השחרור באשר לשחם, נזכיר, התקבלה בניגוד לעמדת הפרקליטות והרשות לשיקום האסיר.
הרשות אף מצאה את שחם בלתי מתאים לתוכנית שיקומית בטענה כי לא הודה בצורך לטפל בעבירות שביצע, ולכן לא נבנו עבורו תוכניות שיקום. בערעור טענה הפרקליטות כי שחם לא ראוי לשחרור מוקדם, לא לקח אחריות על מעשיו ולא עבר תוכנית שיקום בכלא.
עם זאת, קבעו שופטי המחוזי בנצרת כי "אמנם המרכז לבריאות הנפש קבע ממצאים שליליים וברשות לשיקום האסיר מתנגדים לשחרור, אך בשונה מהתרשמות נציגי הרשות לשיקום האסיר, ההתרשמות של עורכי התוכנית הפרטית לשיקומו היא כי האסיר לוקח אחריות מלאה על מעשיו".
עוד הוסיפו כי "שאלת האשמה הפלילית נידונה בבית המשפט העליון שקבע תקדים בעניינו. בהחלטה הוצגה דעת מיעוט אשר סברה כי מעשיו אינם מגיעים לכדי הרף הפלילי, ושעמדותיו ותפיסותיו כלפי האשמה הפלילית אינן סותרות את לקיחת האחריות המלאה על מעשיו, אותם ביטא גם בפני עורכי התוכנית וגם בפני גורמי הטיפול בכלא. האסיר בר שיקום ובעל מוטיבציה אותנטית להשתקם ולהמשיך את העבודה הטיפולית. אחת מעדות התביעה לא התנגדה לשחרור מוקדם. את עמדתה של עדה אחרת לא ניתן היה להשיג. האסיר שילם את הקנסות והפיצויים שהוטלו עליו, והמסקנה של הוועדה היא שהאסיר ראוי לשחרור מוקדם".
