זה קרה במהלך אימון ברמת הגולן. רס"ן חן תורג'מן (27) מתל אביב, מפקד הפלחה"ן (פלוגת חבלה והנדסה) של חטיבת הנח"ל, מצא דיסקית ישנה, וקול פנימי אמר לו שיש לה אולי משמעות אמיתית עבור מישהו.
"הדיסקית הייתה קבורה בתוך החול", הוא מספר, "היה כתוב שהיא שייכת לעדי פינקלס והמספר האישי עליה היה מאוד ישן. שלחתי אותה לגורמים בצבא שינסו לאתר את הבעלים, אך המספר האישי הזה לא נמצא במערכת. משהו בזה לא נתן לי מנוח. הרגשתי שאני חייב להמשיך לחפש. בתוך תוכי הרגשתי שהדיסקית הזאת חשובה, שיש היכן שהוא מישהו שישמח לקבל אותה".
המספר האישי התחיל בספרה 4, מה שרמז לתורג'מן שמדובר בדיסקית משנות ה-80 המאוחרות. הוא החליט לפרסם את הסיפור בקבוצת פייסבוק שבה חברים לוחמי עבר ממלחמת לבנון הראשונה, העלה צילום שלה וכתב: "עדי פינקלס בקהל?". בתגובות לפוסט ענו לו: "עדי נפטר מסרטן לפני כארבע שנים".
במרחק של כמה שעות נסיעה, בביתה בהרצליה, קיבלה סמדר פינקלס (47), אלמנתו של עדי ז"ל, צילום של הדיסקית. "השותף העסקי שלי שלח לי צילום מסך של הפוסט ושאל אם כבר ראיתי את זה. לקח לי כמה דקות לעכל. התחלתי לבכות. כל דבר שקשור לעדי מטלטל אותי מחדש", היא משחזרת.
סמדר ראתה שמישהו תייג אותה בתגובות, וביקשה ממנו לאתר עבורה את תורג'מן. "תוך שעה היה לי את המספר שלו, אבל לא הייתי מסוגלת להתקשר. הייתי ממש נסערת", היא מספרת, "שלחתי לו הודעה והוא ענה שישמח להעניק לנו את הדיסקית".
לפני מספר ימים התקיים המפגש המרגש בין חן, סמדר ותומר – בנם הבכור של עדי ז"ל וסמדר. "עדי", סיפרה האלמנה במהלך המפגש, "שירת בגולני. גם אבא שלו שירת שם. הבית כולו היה גולני. בטיולים משפחתיים הילדים היו שרים את שירי החטיבה. כשהוא חלה, בשבועות האחרונים והכי קשים, החברים מהצבא היו איתו, ישנו כאן בבית".
החברים מהשירות התרגשו כמעט כמו המשפחה מהתגלית. הם קבעו נחרצות שהדיסקית אבדה לעדי בשירות הסדיר ולא במילואים. "עדי התגייס בשנת 89'. החבר'ה שלו מהסדיר סיפרו שהם התאמנו במקום שבו נמצאה הדיסקית, ואילו החבר'ה של המילואים סיפרו שזה לא היה השטח שלהם", מספרת סמדר, "לכן, בהערכה גסה, מדובר בפריט שאבד לפני כ-30 שנה. והחברים שלו טוענים שהוא בטח גם קיבל על זה שבת".
בניגוד למסורת המשפחתית, תומר דווקא התגייס לנח"ל ונמצא עכשיו בקורס קצינים. "קיבלתי הודעה על הדיסקית כשיצאתי ממבחן בבה"ד 1", הוא מספר, "זה צירוך מקרים מדהים שדווקא מ"פ מהחטיבה שלי מצא אותה. החלטתי לענוד אותה על הצוואר יחד עם הדיסקית שלי. זה ייתן לי כוחות, במיוחד כי זה המשך הדרך של אבא, שתמיד חינך אותנו על ערכי הצבא".
