"חבר'ה, התבלבלתם. החטופים הם לא שבויי מלחמה, הם אזרחים למען השם": ככל שנוקפות השעות וחולפים הימים, הדאגה לשלומם של הנשים והילדים, הקשישים והצעירים שמוחזקים בעזה, הולכת וגוברת. בריאיון ל-ynet Live מפצירות הדס קלדרון, ששני ילדיה נחטפו, וענת שושני, שסבתה חטופה - המדינה מוכרחה להציב את השבתם בראש סדר העדיפויות בצורה ברורה. צפו בריאיון המלא:
משפחות החטופים הדס קלדרון
(צילום: ירון ברנר)

"זה מרגיש כמו נצח", מתארת קלדרון שממתינה לשובם של ילדיה, סהר וארז, "אני פשוט לא מאמינה שהם עדיין לא פה, ואני לא מאמינה למסרים שאני שומעת, אם זה ממסיבת העיתונאים שהייתה ואם זה מדבריו של שיוסי כהן. מה קורה פה? חבר'ה התבלבלתם, החטופים הם לא שבויי מלחמה, הם אזרחים למען השם, אזרחים חפים מפשע. אני עד היום לא שמעתי מהממשלה שזה בראש סדרי העדיפויות. זה חייב להיות הדבר הראשון, לעזאזל, זה הילדים שלנו.
"איך תיראה המדינה שלנו אם הם לא יחזרו? מבחינת המחויבות של המדינה לאזרח שלה, איך היא תוכל להמשיך הלאה אם לא יחזירו לנו את המתוקים האלה? שמעתי שיש התלבטות אם להיכנס למנהרות או לא, אל תשכחו: זה הם שנמצאים בתוך המנהרות האלה. המלחמה עם החמאס והחיסול של חמאס יכול להימשך גם 100 שנה, את זה תמיד אפשר לעשות, גם בלי שיש לכם את החטופים על הראש".
כשאת שומעת את הקולות שאומרים שככל שאנחנו מתקדמים יותר בעזה כך חמאס יהיה מוכן יותר לעסקה, מה את חושבת? "אני לא מדינאית. אני רוצה להאמין שצה"ל ומקבלי ההחלטות באמת פועלים בתבונה, בשיקול דעת, בזהירות. זה עניין מאוד שברירי. אבל אני רוצה לשמוע מהם - ואני לא שומעת - שבראש סדרי העדיפויות זה החזרת החטופים. לכן הם חייבים להפעיל לחץ ולגייס את כל העולם, גם אם זה קטאר ומצרים, לשבת למשא ומתן ישיר ואפקטיבי. המשפחות מאוד זועמות. יש המון פחד. בחייאת, הילדים שלנו שם, זקנים חולים ופצועים שם, אי אפשר לנהל משא ומתן ארוך טווח כמו שהיה במקרים קודמים - הם לא ישרדו. חייבים להפעיל פה לחץ ולגייס את אומות העולם".
גם ענת שושני, שסבתה, עדינה משה, נחטפה מהממ"ד בביתה בניר עוז וסבה נרצח, מצטרפת לדברים של הדס. "אני שומעת אותה ולא יכולה שלא להסכים", היא אומרת, "אנחנו כל הזמן שומעים שלא מצליחים להתחייב באופן מלא שהחזרת החטופים היא בראש סדר העדיפויות, אלה המסרים שאנחנו מקבלים". צפו בריאיון המלא:
משפחת החטופים ענת שושני באולפן
(צילום: ירון ברנר)

מה בעצם הדרישה מהממשלה? "אני חושבת שכרגע המחויבות הראשונה שלהם צריכה להיות כלפי החטופים. אי אפשר להתכחש לעובדה שהופתענו, שהיה פה מחדל. הם הופקרו, לא היו כוחות ולא היה מי שיגיע אליהם. ניר עוז הוא הקיבוץ היחיד שהצבא הגיע אליו אחרי שהמחבלים כבר עזבו את המקום".
את אומרת בעצם, שימו את המטרה הזו של מיטוט החמאס בצד רגע, ותתרכזו בהשבת החטופים. "חד משמעית".
שזה לא בדיוק מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים. "בדיוק. זה לא רק מה שאנחנו מרגישים, זה מה שקורה בפועל. גם יש כאן פקטור משמעותי של זמן - הזמן עובר, השעון מתקתק. ראינו שתי נשים מבוגרות חוזרות מהשבי אחרי שבועיים ולא יכולות אפילו ללכת, וזה רק אחרי שבועיים. אנחנו כבר אחרי ארבעה שבועות ויום".
סבתא שלך גם ראתה את המוות של בן הזוג שלה. "זה קרה ממש לנגד עיניה. מצאנו את הטלפון שלה מגואל בדם, בו היא כתבה לגדי מוזס - חבר של המשפחה שנחטף גם הוא - שסלי פצוע קשה ומדמם. שהיא חייבת עזרה. הם באו ללא רחמים, הבית שלהם שרוף כליל, לא נשאר ממנו כלום. לא נשאר מהקיבוץ הזה כלום. מדינת ישראל צריכה להיות מחויבת לאזרחים שלה. בשביל מה עשיתי צבא? למה אנחנו משלמים מיסים? למה אנחנו יושבים פה בכלל? מה זכות הקיום שלנו אם אין מחויבות בסיסית לאזרחים? אח שלי כרגע בצבא, לוחם כמו כולם. מה המשמעות של זה?".
אתם יושבים ממש מול הקריה. מה קורה כשעוברים שרים ובכירים? "יש מנהיגים כאלה ויש מנהיגים כאלה. אני חושבת שקשה להם להסתכל לנו בעיניים. ככה זה גם בפגישות שהיו לנו איתם. אני יכולה להבין את זה, בסוף כולנו בני אדם ואלה סיפורים מאוד קשים. אנשים איבדו את מרכז החיים שלהם ונלחמים על מה שנשאר".