כל מערכת בחירות שבה השתתף לאורך העשור וחצי האחרונים הקפיד אביגדור ליברמן ללוות ברעיון/עיקרון אידיאולוגיים. או לכל הפחות, אידיאולוגיים-לכאורה. זה התחיל ב-2009 כשגייס את האסטרטג האמריקני ארתור פינקלשטיין ורץ עם הסיסמה: "בלי נאמנות אין אזרחות", שכוונה נגד ערביי ישראל. ישראל ביתנו זכתה אז ב-15 מנדטים, ההישג הגדול ביותר בתולדותיה.
בבחירות 2013 רצה רשימה משותפת של הליכוד וישראל ביתנו. בנימין נתניהו וליברמן הציגו במסיבת עיתונאים את שלושת המסרים המרכזיים של הקמפיין: עצירת הגרעין האיראני, שמירה על אחדות ירושלים והמשך הבנייה ביהודה ושומרון.
באוגוסט 2014, לאחר שפירק את השותפות עם הליכוד, הוא ניסה לקרוץ למרכז הפוליטי ואמר ש"יוזמת השלום הסעודית רלוונטית יותר מאשר בעבר" ומהווה בסיס להסדר היחסים. היוזמה הסעודית, ראוי להזכיר, מדברת על יציאת ישראל ממרבית שטחי יהודה ושומרון. לקראת בחירות 2015 החליט ליברמן דווקא לשבור ימינה, ועבר לדבר על עונש מוות למחבלים. אדם המקורב אליו שניסה להבין ממנו מה קרה, נענה: "תבוא לכנסים שלי. כשאני מדבר על פתרון אזורי - אף אחד לא קם. כשאני אומר עונש מוות למחבלים, כל האולם מוחא כפיים".
מעולם לא חיו זה לצד זה ראשי מפלגות קטנות כל כך עם רגשות גדלות מוגזמים כל כך. הדמות המרכזית שמופקדת על ריבוע המעגל הזה הוא ליברמן
מי שסיסמתו הייתה פעם: "ליברמן, מילה זאת מילה!" הוכיח שאצלו מילה היא רק מילה. הוא מתאים את עצמו לרצונות הפוליטיים של קהל היעד שלו. בדצמבר 2020, עם ההחלטה ללכת לבחירות רביעיות, הכריז על מטרתו המרכזית החדשה: "בנסיבות הנוכחיות (ברקע מגפת הקורונה, ב"ל) יש תפקיד אחד שהוא יותר מתאים מראש ממשלה, והוא שר האוצר שתפקידו לשקם את כלכלת ישראל".
אפשר להתווכח על עמדותיו של ליברמן אבל לא עם ניסיונו הפוליטי. כמי שעבר את הסטאז' הטוב ביותר בארץ בפוליטיקה - כעוזרו של נתניהו ומנכ"ל משרד ראש הממשלה - הוא יודע היטב לזהות הלכי רוח ציבוריים. בעיצומו של הגל השלישי של המגפה הגיע ליברמן למסקנה שמה שיעסיק את אזרחי ישראל בשנים הקרובות הוא הצורך להיחלץ מן המצוקה הכלכלית שחוללה, והלך לשם בכל הכוח.
הוא דרש וקיבל את תפקיד שר האוצר בממשלה החדשה ומאז אינו עוסק בנושאים מדיניים שעולים על סדר היום הציבורי. הפוליטיקאי שהתיימר להיות האידיאולוגי ביותר הפך לשר מקצועי. בני גנץ, ניצן הורוביץ וחבריו במרצ נפגשו עם אבו מאזן ועסקו בנושאים ביטחוניים ומדיניים שקשורים לפלסטינים, יאיר לפיד הכריז שכאשר יכהן כראש ממשלה יקדם את רעיון שתי המדינות, איילת שקד הצהירה שלא תהיה מדינה פלסטינית, ורק ליברמן מדיר את עצמו מענייני הסכסוך ומתבטא בענייני משרדו בלבד.
בשלב הזה האסטרטגיה הזו לא מביאה לו תשואה אלקטורלית. לפי סקר בחדשות 12 משתרך ליברמן בתחתית הטבלה של השרים הפופולריים בממשלה, עם 35% בלבד שטוענים שתפקודו באוצר הוא טוב, אל מול 50% מהנסקרים שסבורים כי תפקודו רע. למרות זאת, ליברמן הוא כיום הפוליטיקאי החשוב ביותר במלחמה על קיומה של הממשלה הזו, כמי שמופקד על הכנת תקציב המדינה. אם זה יאושר בכנסת, יוסר מעל דרכה של הקואליציה אחד המוקשים המרכזיים שיכולים לפוצץ אותה.
הממשלה הנוכחית - בין שתי מפלגות ימין אידיאולוגיות כמו ימינה ותקווה חדשה, לבין הקצה השמאלי במפה הפוליטית של מרצ ורע"מ - הייתה נחשבת מופרכת גם בעבודה סמינריונית של סטודנט למדעי המדינה. החיבור שנוצר בגלל שנאת נתניהו לא יכול לשרוד כסיפור אהבה על בסיס חיבור רעיוני בין הצדדים. גם הכימיה האישית בין השותפות בתוכה שואפת לאפס. מעולם לא חיו זה לצד זה ראשי מפלגות קטנות כל כך עם רגשות גדלות מוגזמים כל כך. הדמות המרכזית שמופקדת על ריבוע המעגל הזה הוא ליברמן.
ד''ר ברוך לשםהצעת התקציב שהכין צריכה לתת תשובה גם לדרישות של רע"מ בהקצאת כספים לחברה הערבית. מנסור עבאס וחבריו מבהירים בעקיפין ובמישרין כי זהו התנאי להמשך קיומה של הממשלה הזו. לא לחינם חוזרים חברי גוש הימין על המנטרה ש"עבאס מסובב את לפיד-בנט על האצבע בקלות''. מי שצריך להתמודד עם התעמולה הזו הוא האיש שרק לא מזמן דקלם את המנטרה "בלי נאמנות אין אזרחות". ליברמן יקצה עשרות מיליארדים לערביי ישראל באמצעות רע"מ, שקשה להניח כי הוא מאמין שהפכה לחובבת ציון.
יש בכך לעג היסטורי ואולי גם צדק פואטי: הפוליטיקאי הכוחני והציני ביותר בארץ, אחרי נתניהו, עשוי להיות חתום על התיקון החשוב ביותר ביחסי יהודים וערבים מאז הקמת המדינה. צריך גם לומר, באותה נשימה, שרק מישהו מן הדגם הזה יכול לעשות אותו.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
