בימים הקרובים אמור הרמטכ"ל אביב כוכבי להכריע בשאלה אילו יחידות לוחמה נוספות יפתח צה"ל לשירות נשים, אם בכלל. את ההכרעה הוא אמור לקבל בהתבסס על המלצות הצוות שהקים לפני כשנתיים בראשות האלוף יואל סטריק, בעקבות עתירות שהוגשו לעליון בדרישה לאפשר לנשים להתמיין ליחידות עילית.
כמו כל העיסוק בסוגיית שירות נשים בצה"ל, גם התקרבות שעת השי"ן מתאפיינת בקמפיין מתוזמר, המקבע נרטיב של מאבק בין ליברליות קיצוניות לרבנים שמרנים. הראשונות מואשמות בנכונות להקריב על מזבח השוויון את ביטחון המדינה, והאחרונים מבקשים להזכיר בקריצה מאיימת את חלקם ההולך וגדל של בני הציונות הדתית בבה"ד 1 וביחידות החוד. "אסור להפוך את צה"ל לצבא השבטים", הזהיר למשל סגן השר מתן כהנא, המודאג "מאפשרות של קרע בין צה"ל לרבני הציונות הדתית, על רקע הניסיון המואץ לשלב נשים בתפקידי לחימה".
ואמנם, יש מי שסבור שתהיה אשר תהיה החלטת הרמטכ"ל, "יהיה פה שמח". אם יחליט על גישה שמרנית יחסית, יזעקו ארגוני הנשים ואלה התובעים שוויון מגדרי מלא, ומנגד, אם יורה על פתיחת יחידות שעד עתה היו סגורות, יואשם על ידי נציגי הציונות הדתית (וסובביהם) בכניעה לפרוגרסיביות ובפגיעה שערורייתית בצבא ובביטחון המדינה. אין פתרון שירצה את שני הצדדים.
תפיסה זו מגובה, אגב, בנתוני דעת קהל שאספנו עם הקמת צוות סטריק לבחינת הסוגייה, שהראו שרק מחצית מהנשאלים מאמינם שהצוות ישקול שיקולים מקצועיים בלבד, בעוד היתר סבורים שהחלטות הצוות יושפעו מלחצים של גורמים חיצוניים – ארגוני נשים או רבנים.
אלא שזהו לב העניין. השאלה איננה, ואסור שתהיה, את מי יבחר הרמטכ"ל לרצות. במדינת ישראל קיים חוק, ולפיו כלל היחידות בצה"ל אמורות להיות פתוחות לשירות נשים, למעט כאלה שהדבר "מתחייב מאופיו ומהותו של התפקיד". לכן, השאלה היחידה שבה אמור היה הצוות להכריע היא באילו יחידות לא יכולות לשרת נשים מפאת אפיון התפקיד בלבד, כאשר היתר אמורות להיות פתוחות בפניהן.
וגם על כך יש להעיר שהחוק מדבר על זכותה של המועמדת לשירות, ובהתאם, ההחלטה אמורה להיות ביחס ליכולותיה האישיות, ולא ביחס ליכולתן של נשים ככלל או ליכולות "האישה הממוצעת". והלוא גם סגן השר כהנא לא יכחיש שבסבירות גבוהה לפחות אישה אחת יכולה לשרת גם בסיירת מטכ"ל.
(צילום: משי בן עמי)
אם כן, הצבא צריך לתת הסבר משכנע מדוע הוא לא מאפשר למי שמסוגלת לכך לשרת באותה יחידה. ייתכן שקיים הסבר כזה. ייתכן שבמבחן המידתיות נדרשת השקעה שהיא מעבר ל"מחיר סביר", ביחס למספר הנשים הצפויות להצליח לעמוד בדרישות אותה יחידה. אך ככל שהצבא לא מצביע על הסבר כזה, הוא חוטא ללשון החוק.
צה"ל מחויב לשמור על כבודם של כלל המשרתות והמשרתים, ובכלל זה גם של חיילים דתיים המחויבים להלכות צניעות והפרדה. בדיוק לשם כך נוסחה פקודת השירות המשותף, שנועדה לאפשר שירות בהתאם לדרישות הלכתיות שונות, ואף מאפשרת לדורשים זאת לשרת ביחידות נפרדות. משעה שקיבלה הפקודה את ברכת הרבנים - וזאת לאחר אימוץ נורמות מחמירות מאלה הנהוגות במרחבים ציבוריים אחרים – לא יכול להיות שהשאלה אם ישרתו נשים באגוז תיכרך בשאלה "כיצד שילוב נשים משפיע על חיילים דתיים".
גם עשרות מאמרים המזהירים מפני קרע בין הציונות הדתית לצבא סביב הסוגייה לא ישנו זאת. אין עולם שבו התשובה "אף שיש לך את כל היכולות הנדרשות לשרת בסיירת, לא נאפשר לך זאת, אחרת חיילים דתיים ימנעו מלהגיע אליה", משקפת צדק.
ד"ר עידית שפרן גיטלמןלאחרונה התעורר דיון ציבורי על עיקרון השוויון והצורך לעגן אותו בחקיקה. ייתכן שנדרש זמן עד שהדבר יקרה. אולם גם ללא חוק יסוד, הזכות לשוויון היא אחת מזכויות היסוד בדמוקרטיה. אף שאיננה זכות מוחלטת, ולעתים נדרש לאזן בינה לבין ערכים אחרים, הפגיעה בה חייבת להיות בלית ברירה.
"את הקשה אנו מבצעים מיד, הבלתי אפשרי לוקח מעט יותר", קובע הסלוגן ביחידות שונות בצה"ל. ראוי שאתוס זה יחול גם על האתגר הנוכחי המונח לפתחו של הרמטכ"ל. צבא המסוגל למבצעים שעליהם חתום צה"ל, אמור להיות מסוגל לקיים שוויון מגדרי מהותי בתוך בסיסיו. זה אפשרי, וזה הדבר הראוי לעשות.
- ד"ר עידית שפרן גיטלמן היא ראש התוכנית ליחסי צבא חברה במכון הישראלי לדמוקרטיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
