כאשר יש מרחב גדול של אי ודאות, וטיב האיום לא ברור - נדרשת זהירות. ההיגד הזה לא שנוי במחלוקת, וראש הממשלה נפתלי בנט היה בוודאי חותם עליו לפני כמה חודשים. אם אתה לא יודע מה נמצא מעבר לדלת, ואתה חושד, עדיף שלא תפתח לפני שתדע יותר.
במשרד הבריאות לא ביקשו לבטל את קץ הבידודים של ילדי הגנים ובתי הספר, אלא לדחות בשבוע. בעוד כמה ימים נדע אם הגל הגיע לשיאו, אם מספר החולים הקשים היומי מתחיל לרדת, וגם אולי נבין יותר על דיווחים ראשוניים - לא ודאיים, מעט מעורפלים - על אשפוזי ילדים בגלל תסמונת פימס שאחרי האומיקרון. הממשלה הייתה צריכה להיות הראשונה, ובפרט שרי החינוך והבריאות, שאומרת - עדיף להמתין מעט. לפחות עם ילדים בני אפס עד חמש, שאינם יכולים להתחסן.
בנוסף, יש נתונים ראשוניים של משרד הבריאות עצמו, שמראים פער ניכר בין מוגנות ילדים מחוסנים ומבוסטרים בגילי 12 עד 15, ובין ילדים לא מחוסנים. לפחות בחודשיים הראשונים, הילדים הלא-מחוסנים נדבקים פי ארבעה יותר - ולכן גם מידבקים יותר. ממחר הם יקבלו אותה מדיניות בבית הספר כמו המחוסנים. האם זה לא ראוי לדיון?
האמת היא שהממשלה מפחדת. היא מפחדת מהזעם הציבורי על בידודים, בדיקות והגבלות. אפשר להבין: התחושה היא של אווירת סוף מגפה, לא אס"ק אלא אס"ם. "הכי חשוך לפני עלות השחר", התפייט לי אתמול גורם אחד, "תיכף מאחורינו". קבוצה של שרלטנים, חבורת "זו רק שפעת", מקהלה של כותבים יומרניים שאינם בקיאים בנתונים כלל - כולם חברו יחד כדי לדחוק את הממשלה לפינה ולהודיע בעקביות שהכל מאחורינו. המומחים למיניהם יודעים היטב שאחרי השיא יהיו יותר נדבקים, במין ירידה ארוכה כזו, מאשר לפניו. פרופ' יניב ארליך ביצע חישוב כזה לאחרונה, שממחיש היטב שזה לא נגמר בקתרזיס.
ממילא לאף אחד אין מושג, לא לבנט ולא לנתניהו, כמה נדבקים באמת יש בישראל, וחשוב מכך - מתי יתחילו מספרי הקשים לרדת. השרים מחלקים ויודעים לחלק רק הטבות, הקלות ושחרורים. ובאמת, חלק מהמומחים אומרים להם שממילא זה לא משנה, ההדבקה כל כך משתוללת ששום דבר לא ניתן עוד לבלימה.
חלק ממנהלי בתי החולים גם הם מגבים לגמרי את הדרג המדיני, וזה משמעותי ביותר (הם מואשמים על ידי עמיתיהם בפריפריה בהפקרתה, לטובת ניתוחים אלקטיביים). לשאלה מה לעשות כעת - יש את ענייני הבידודים, יש את העומס בבתי החולים. צוות אקדמאים אחד ממליץ על הגבלת התקהלויות, ודעתו איננה מתקבלת ולא קרובה להתקבל כל עוד מספרי הקשים הם פחות מ-1,200.
מה היה האופוזיציונר בנט אומר על הממשלה? בדיוק מה שאמר עליה אמש האופוזיציונר בנימין נתניהו. נתניהו פועל מסיבותיו ואינטרסיו, אבל זה לא ממש משנה - כך אופוזיציה עושה. השאלה היא אחרת: האם הממשלה, במתן תמונה ורדרדה, לא התרחקה באורח קיצוני מהמציאות העגמומית (לפי שעה) כשהיא פתחה את הדלת לביקורת של יו"ר האופוזיציה.
אפשר לקוות שהירידה תתחיל היום. שהיא התחילה אתמול. אבל תקווה היא לא מדיניות. זה היה נכון לממשלה הקודמת וגם לנוכחית.