הציבור עומד המום נוכח הריסת מטולה ופינוי קריית-שמונה ויישובי גבול הצפון. חיזבאללה יורה טילים וכטב"מים, פוגע בישובים אזרחיים ובבסיסים צבאיים בצפון, מפיץ סרטון וידיאו על קריסת בלון התצפית של חיל האוויר מפגיעת כטב"מ, ומכריז על פגיעה במפעל פלסאון בסאסא. הוא הפך את הגליל למטווח ברווזים.
תגובת ישראל עד כה היא מטחי ארטילריה לדרום לבנון, והפצצות וחיסולים ממוקדים מהאוויר של בכירים בחיזבאללה. מאחר שחיסולים אלה נשענים על מודיעין מדויק, מדוע חיל האוויר אינו מתמקד בפגיעה ביכולות הרקטיות והכטב"מיות של חיזבאללה? האם המודיעין המדויק על מיקום בכירי הארגון אינו מכסה גם את מיקום היכולות הרקטיות והכטב"מיות שלו? לבכירים שחוסלו יש מחליפים - אך לא ניתן לשקם או להחליף יכולות שיגור בזמן אמיתי. והשאלה הבסיסית היא, כיצד, בכלל, הגענו למצב הזה?
הכול התחיל בדוקטרינת הביטחון הישראלית אודות העילה ליציאה למלחמה - "קאזוס בלי". לפי דוקטרינה זאת, העילה היחידה ליציאה למלחמה היא תוקפנות צבאית של אויבינו כלפי מדינת ישראל או אינטרסים חיוניים שלה. אך התחמשות ערבית, או איראנית, בנשק קונבנציונלי, אינה עילה למלחמה. ההיגיון של דוקטרינה זו הוא שאויבינו מתחמשים בנשק קונבנציונלי ללא הפסקה. אם עלינו לצאת למלחמה כדי לעצור את התחמשותם, אנו נידונים למלחמות יזומות ללא סוף שידרדרו את כלכלת ישראל, וממילא לא יוכלו להתבצע בגלל התנגדות העולם.
היוצא מהכלל הזה הוא ניסיון אויבינו להתחמש בנשק בלתי קונבנציונלי. הפצצות הכורים, בעיראק ביוני 1981 ובסוריה בספטמבר 2007, גידרו את גבול הדוקטרינה, אך גם תיקפו את עצם קיומה. בהתאם לכך, כל מלחמות ישראל ממלחמת העצמאות עד מלחמת לבנון השנייה היו מלחמות הגנה מול מתקפות ערביות צבאיות בשטח, ישירות או באמצעות פרוקסיז. אף אחת לא היוותה תגובה למהלך התחמשות של צבאות ערב. גם כל סבבי הלחימה מול חמאס - עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן, שומר חומות, טבח 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל - כולם תגובות לתקיפות, אך לא לתהליך התחמשותו.
מדוקטרינת ה"קאזוס בלי" נגזרה גם אסטרטגיית ההכלה של חיזבאללה. "הרקטות יחלידו במחסנים" הצהיר מי שהיה שר הביטחון ורמטכ"ל, בוגי יעלון. תוצר נוסף של הדוקטרינה היה המב"ם, "המערכה בין המלחמות", שכוונתו האסטרטגית הייתה להנמיך את סיכון המלחמה באמצעות החלשת מאמץ ההתחמשות של חיזבאללה. הרמטכ"ל הקודם, אביב כוכבי, אף התפאר ביכולתו של חיל האוויר לזהות ולפגוע נקודתית ב"משאית מס' 8". לפיכך, מלחמה אאוט, מערכה אין.
התוצאה של דוקטרינת הקאזוס בלי היא שחיזבאללה התחמש במאות אלפי רקטות וטילים, שיפר את איכותם ("פרויקט הדיוק"), והצליח לפתח כטבמ"ים מתקדמים
התוצאה של דוקטרינת הקאזוס בלי היא שחיזבאללה התחמש במאות אלפי רקטות וטילים, שיפר את איכותם ("פרויקט הדיוק"), והצליח לפתח כטבמ"ים מתקדמים. כל אלה הביאו אותו לעוצמה שוברת שוויון מול צה"ל. בהנחת הדוקטרינה, ונוכח הירתעות צה"ל מהתמודדות צבאית עם חיזבאללה, מה היה על צה"ל לעשות? הדרג המדיני והצבאי העליון היו חייבים להורות, אסטרטגית ותקציבית, על פיתוח טכנולוגיות ואמצעי יירוט מדויקים וחסכוניים של הרקטות והכטב"מים של חיזבאללה - אך הם סמכו על כיפת ברזל ועל חיל האוויר. הם התחילו באיחור ובאיטיות לפתח לייזר חשמלי, וראש הממשלה נפתלי בנט אף הזדרז להודיע לאויב בפומבי שהלייזר יהיה מבצעי ב-2025.
אין לצה"ל "פרויקט דיוק". נשק הלייזר, אף הוא כפוף למגבלות מזג האוויר. האמת הפשוטה היא שהכתובת הייתה על הקיר, אך הדרג המדיני והצבאי העליון או שלא הפנימו את כובד האיום של חיזבאללה, או שהפנימו, אך כשלו - תודעתית, אסטרטגית ואופרטיבית - בתקצוב אמצעי מגננה יעילים מול הרקטות והכטב"מים המתקדמים שלו. כאשר תקום ועדת חקירה ממלכתית, חזקה עליה לחקור גם את הכשל שגרם להפקרת הצפון.
ד"ר שמואל חרל"פ הוא יו"ר "כלמוביל"
