מבחינת ישראל, היעד של מלחמת "חרבות ברזל" הוא חיסול חמאס והשארת רצועת עזה בלי ארגון הטרור, יעד שאפתני ובר השגה - אבל המטרה העליונה היא בידוד הזירות. ישראל נערכת לאפשרות של חזית צפונית, אבל מעדיפה שלא תהיה כזו, כי זה ישנה את כל תמונת המלחמה ועלול להשפיע על ההיקף הבינלאומי של הסכסוך, שעשוי להתרחב עם חשש למעורבות של ציר הרשע: איראן, עיראק והחות'ים בתימן.
בישראל מעריכים שמזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה אינו מעוניין במלחמה כוללת, אך נערכים גם לתרחיש כזה, תוך שמזהים הבדל בין נסראללה למנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר. אומנם לשניהם יש תאוות רצח של יהודים ואם היו יכולים היו עושים זאת - אבל בעוד סינוואר "יושב בבונקר כמו היטלר קטן שלא אכפת לו מעמו" כמו שאמר היום ראש הממשלה בנימין נתניהו - נסראללה לא רוצה שישראל תעשה מביירות מה שעשתה מעזה. ישראל קבעה לעצמה מדיניות של הגנה אקטיבית: בכל פעם שחיזבאללה יכה בה - היא תכה בו בחזרה, ולאו דווקא באותה פרופורציה.
ארה"ב רואה עין בעין עם ישראל את יעדי המלחמה, קרי חיסול החמאס, והיא מתנגדת להפסקת אש. עם זאת, בישראל לא פוסלים אפשרות של כניעת ראשי החמאס והסתלקות שלהם מהשטח.
נתניהו משוחח כמעט כל יום עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וישראל נענית לבקשתו להגדיל את הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה, מה שנותן זמן יקר לישראל להמשך הפעולה הצבאית. עם זאת, ישראל וארה"ב לא רואות עין בעין את המשך המלחמה בשני היבטים: האמריקנים ממשיכים ללחוץ על הפוגות הומניטריות ומבקשת להכניס דלק.
בירושלים מתנגדים לכך ואומרים שלא יהיו הפוגות והשלחימה לא תיעצר ללא שחרור חטופים. באשר לסוגית הדלק, ישראל לא נתנה שום הבטחה להכנסתו לשטח הרצועה והיא ממשיכה להתנגד לכך. בירושלים עומדים על כך שלא יחזרו למצב של סבבים מול החמאס ושהיעד הוא חיסול היכולות הצבאיות והפוליטיות של הארגון בעזה.
נתניהו שוחח עם שורה של מנהיגים בינלאומיים וביקש מהם לשלוח לאזור ספינות בתי חולים. בין השאר הוא שוחח עם נשיא צרפת עמנואל מקרון, ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטאקיס וראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני, שהראו נכונות לשלוח אוניות כאלה. במקביל, המצרים הסכימו לפתוח בית חולים שדה בצד המערבי של מעבר רפיח בשטח מצרים.
כל אלה יהיו אלטרנטיבות לבתי החולים בעזה שהפכו למפקדות חמאס, וישראל תצטרך לטפל בהם בהמשך. ל-ynet נודע כי אתמול הוצאו 120 פצועים מבית החולים שיפא למצרים, ומדובר בהתפתחות חשובה. ישראל גם הבהירה שהיא מוכנה להקמת בתי חולים שדה באיזור המוגן בדרום רצועת עזה.
בתוך כך, ישראל מנהלת שיח מתוח עם רוסיה, ובמקביל נתניהו מקיים שיחות עם מנהיגים באזור, בהם גם מנהיגי ערב. ישראל לא הופתעה מירי טילי השיוט והכטב"מים מצד החות'ים מתימן, ובינתיים היא מצליחה להתמודד עם האיום.
5 צפייה בגלריה
שיח מתוח עם רוסיה. ולדימיר פוטין
(צילום: Sergei Guneyev, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
בכל אופן, לישראל ברור כי היא צריכה לשמור על הלגיטימציה הבינלאומית שניתנת לה כרגע כדי להשיג את היעד - חיסול היכולות הצבאיות של חמאס - ולהבטיח שהארגון לא יהווה עוד איום בהמשך. בשביל זה צריך תמיכה בינלאומית, בעיקר מארה"ב.
ישראל תמיד מתמודדת עם שעון חול מדיני כשמדובר בסבבי הלחימה בעזה, ויש הטוענים שהוא הולך ומתקצר ושכבר נחצה הרוביקון. מאידך, יש בכירים בישראל שסבורים כי בניגוד לסבבים הקודמים, במלחמה הזאת אין שעון חול מכמה טעמים, העיקריים שבהם הם הזוועות וסוגיית החטופים. בעולם כבר שכחו מה קרה ב-7 באוקטובר, אבל החטופים לא נשכחו. כדי ששעון החול לא יחזור לשולחן - סבורים בישראל - צריכים שיעד המלחמה יהיה מאוד ברור, והוא אכן ברור ומקובל על כל חברי הקבינט ללא כל מחלוקות: להחזיר את החטופים.
בישראל מעוניינים כאמור להכניס סיוע הומניטרי לעזה כי אם לא יתאפשר סיוע כזה המחירים המדיניים יהיו מאוד כבדים. לישראל יש כלכלת חימושים והיא זקוקה לרכבת האווירית האמריקנית, שכן בסופו של דבר יש מגבלות על הכוח של צה"ל. אומנם יש באזור נושאות מטוסים אמריקניות, דבר חשוב להרתעה, אבל זה לא מספיק - וצריך להבטיח גם המשך של משלוחי הפגזים והתחמושת.
כמו כן, אסור שישראל תהיה מואשמת בהרעבת ילדים, על רקע הסכנה שאם יהיה רעב בעזה - רבבות עזתים יגיעו לגבול ישראל. הכנסת הסיוע לעזה עוזרת לישראל להשיג את היעד של השמדת החמאס ולא מונעת את הניסיון להחזיר את החטופים. לגבי הדלק, כאמור, ישראל אומרת לעולם שמדובר בחלק מהמאמץ המלחמתי של חמאס.
אז כמה זמן יש עוד לישראל? לפי תדרוכים אמריקניים, ארה"ב נותנת לה בינתיים זמן, אך בתוך שבועיים-שלושה בוושינגטון יתחילו ללחוץ על הפסקת אש. גם אז, הפסקת אש לא תיכנס מיידית לתוקף וסביר להניח שיהיו לישראל עוד כמה שבועות. בכל מקרה השעון מתקתק, וככל שינקפו הימים הלחץ יגבר. בינתיים, במועצת הביטחון של האו"ם אין הסכמה על נוסח הצעה בין רוסיה לארה"ב, מה שייתן לישראל עוד זמן, השאלה כמה.
