יכול להיות שמישהו רואה אתכם בבית - ואתם בכלל לא מודעים לכך: בשנים האחרונות זינק במאות אחוזים מספר מצלמות המעקב שמופעלות על ידי הרשויות המקומיות על מנת לספק יותר ביטחון לתושבים ולמנוע פשיעה. אך מבדיקת מבקר המדינה, בדוח על השלטון המקומי המתפרסם אחר הצהריים (יום ג'), עולה כי יש מצלמות שאיתן ניתן לראות גם מרחבים פרטיים, וזאת בניגוד להוראות.
השימוש במצלמות מעקב צבר תאוצה בשני העשורים האחרונים בעקבות יוזמות של הממשלה לצד יוזמות של הרשויות המקומיות עצמן. כך למשל, במרחב הציבורי של ירושלים זינק מספר מצלמות המעקב בשנים 2024-2011 פי 47 - מ-80 מצלמות ל-3,800; במרחב הציבורי של באר שבע גדל מספר המצלמות בשנים אלה פי 271 - מ-14 ל-3,800; ובמרחב הציבורי של פתח תקווה גדל מספרן פי 67 - מ-42 מצלמות ל- 2,820.
מצלמות מעקב במרחב הציבורי - דו"ח מבקר המדינה
(צילום: משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור)

למרות הניסיון להגדיל את תחושת הביטחון האישי, נמצאו לא מעט ליקויים בבדיקה שערך משרד מבקר המדינה. אולי החמור מכולם הוא שבכל הרשויות שנבדקו נמצא כי ניתן לבצע במצלמות המעקב שנדגמו צילומי תקריב למרחבים פרטיים, דבר שעלול לגרום לפגיעה של ממש בפרטיות התושבים.
בהנחיית הרשות להגנת הפרטיות צוינה עמדתה בדבר השימוש הראוי במצלמות אבטחה ומעקב בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות, ולפיה, לצורך יישום תפיסת "תכנון לפרטיות" יש להציב את המצלמות במקום ובזווית שיכסו במידת האפשר רק את השטחים הרלוונטיים למטרת הצבת המצלמות, ויקלטו באופן המזערי האפשרי את השטח שאיננו רלוונטי למטרה זו.
בבדיקה שערך מבקר המדינה נמצא שלא כך הדבר. בניגוד להנחיית הרשות להגנת הפרטיות והוראות חוק הגנת הפרטיות בדבר איסור הצילום של מרחבים פרטיים שהם בגדר רשות היחיד, נמצא כי בכל הרשויות שנבדקו ניתן לבצע במצלמות המעקב שנדגמו צילומי תקריב למרחבים פרטיים שעלולים לגרום לפגיעה של ממש בפרטיות התושבים. הביקורת נערכה בבני ברק, ראשון לציון, חיפה, נשר, ודאליית אל-כרמל. אך סביר להניח שהמצב דומה גם ברשויות נוספות.
המבקר מצא כי בניגוד להנחיית הרשות להגנת הפרטיות בנושא תכנון לפרטיות, הרשויות שנבדקו לא בחנו בכל פעם שהתכוונו להציב מצלמות את מידת הפגיעה בפרטיות ודרכים להקטינה.
בנוסף, בביקורת עלה כי עיריית ראשון לציון הציבה כ-14 מצלמות PTZ, הצופות אל חופי הים בעיר לצורך שמירה על ביטחון המתרחצים והמבקרים, וכי באמצעות שליטה עליהן מרחוק ניתן לבצע צילומי תקריב ברמת פירוט גבוהה, המאפשרים צפייה מקרוב במבקרים עד כדי זיהוי הפנים שלהם. עוד עלה כי אחת ממצלמות החוף פנתה לעבר פתח הכניסה של המלתחות הציבוריות בחוף, וצילמה אותו באופן שעלול לפגוע בפרטיות המשתמשים במלתחות.
2 צפייה בגלריה
חוף ראשון ריק
חוף ראשון ריק
ארכיון, חוף בראשון לציון. לא כל המרחבים מוסכו
(צילום: AFP)
עיריית ראשון לציון מסרה לצוות הביקורת כי האזורים הפרטיים שעתידים להיות מצולמים נבחנו בסיורים בשטח אתרי המצלמות טרם הצבתן, וכי באחריות מנהל המוקד הרואה לבצע מיסוך של האזורים הפרטיים בסיום הקמת אתר הצופה על האזורים האמורים. אבל בביקורת נמצא כי העירייה מיסכה את המרחבים הפרטיים באופן מלא רק ב-11 מ-27 מצלמות המעקב שנבדקו; שבע מהמצלמות היא מיסכה באופן חלקי; והיא לא מיסכה את המרחבים הפרטיים בתשע המצלמות הנותרות.
עוד נמצא כי עיריית בני ברק מיסכה את המרחב הפרטי המצולם בשלושה מקרים שבהם דרשו זאת התושבים לאחר הצבת המצלמות, ואילו עיריות חיפה ונשר והמועצה המקומית דאליית אל-כרמל לא מיסכו כלל את המרחב הפרטי המצולם במצלמות המעקב שהציבו במרחב הציבורי.

"ציפייה לגיטימית של התושב"

למעשה, הביקורת השפיעה עוד לפני פרסום הדוח. ממצא כי במהלך הביקורת החלה עיריית בני ברק למסך אזורים פרטיים, לרבות מבני מגורים, המצולמים במצלמות המעקב שהתקינה בשטחה, בלי שתושביה יבקשו זאת, וכי עיריית ראשון לציון החלה למסך אזורים פרטיים שלא היו ממוסכים קודם לכן.
המבקר מתניהו אנגלמן כתב בדוח כי "צילום של מקומות שהם בגדר רשות היחיד, שבהם יש לאדם ציפייה לגיטימית לפרטיות, מהווה פגיעה בפרטיות בהתאם לחוק הגנת הפרטיות. לפיכך על הרשויות שנבדקו לבחון את הימצאותם של מרחבים פרטיים בטווח הצילום של המצלמות. במקרים שבהם מצלמות המעקב מכוונות לאזורים פרטיים כגון מבני מגורים, גינות פרטיות ומרפסות, שלא ניתן למנוע את צילומם, עליהן להשתמש בטכניקות הסוואה או לחלופין להגביל את יכולת ההתמקדות של המצלמה".
2 צפייה בגלריה
המצלמות שהוצבו על גשר יהודית, תל אביב
המצלמות שהוצבו על גשר יהודית, תל אביב
ארכיון. מצלמת אבטחה בכביש. אין בישראל ריכוז נתונים על מצלמות
(צילום: דנה קופל)
מנתונים שאסף משרד מבקר המדינה עולה כי רוב מכריע של התושבים בכל הרשויות שנסקרו הסכימו שהרשות המקומית תציב מצלמה שבה נראה בניין המגורים שלהם. עם זאת, התושבים לא היו מודעים לממצאים העולים מפרק זה, שלפיהם לרשויות שנבדקו קיימת אפשרות לבצע צילומי תקריב למרחבים פרטיים, לרבות חללי הפנים של מבני המגורים, ולצלם מקומות שהם בגדר רשות היחיד.
בפרק זה נמצאו ליקויים נוספים. מבקר המדינה מצא כי לא קיים בידי אף גורם ציבורי בישראל ריכוז נתונים בנוגע למספר המצלמות, לסוגן ולמאפייניהן הטכנולוגיים. בישראל אין בגדר החוק התייחסות לסוגיית הצבת מצלמות מעקב במרחב הציבורי, והשימוש במצלמות הללו מוסדר רק באמצעות ההוראות הכלליות של חוק הגנת הפרטיות וההנחיות של הרשות להגנת הפרטיות. מבקר המדינה מצא כי הרשויות המקומיות שנבדקו אינן פועלות בכל הכלים העומדים לרשותן להגנה על פרטיות התושבים ולעמידה בהנחיית הרשות להגנת הפרטיות ביחס למצלמות מעקב.
ליקוי נוסף שעליו מצביע המבקר הוא שכל הרשויות שנבדקו התקינו מצלמות מעקב לזיהוי לוחיות רישוי באופן אוטומטי, זאת למרות היעדר הסמכה מפורשת לכך מעבר לסמכותן הכללית בפקודת העיריות. אף אחת מהרשויות שנבדקו לא ביצעה שימוע ציבורי קודם הצבת מצלמות המעקב, כדי לשמוע את עמדות הציבור הרלוונטי בעניין.

הפרת חוק האזנות הסתר

למיקום המצלמות יש חשיבות רבה, אבל מסתבר שלא כולם בודקים היכן להציב אותן. ארבע מהרשויות שנבדקו, בני ברק, חיפה, נשר וראשון לציון, לא אספו נתונים מלאים ומפורטים ממשטרת ישראל ביחס למיקום העבירות בשטחן על פני תקופת זמן, כדי שיוכלו לקבל החלטה מבוססת נתונים ביחס למיקום הנדרש להצבת המצלמות בשטחן ולקביעת סדרי עדיפויות בהקמת אתרי המצלמות.
אותן מצלמות מעקב אמורות רק לצלם ולא להקליט קול, מפני שחוק האזנת סתר אוסר על האזנה לשיחה ללא הסכמת אף אחד מן הצדדים לה. לכן, התקנת מצלמות המקליטות קול במרחב הציבורי ללא היתר כדין היא הפרה של חוק זה. בביקורת נמצא כי המועצה המקומית דאליית אל-כרמל פעלה בניגוד להוראות הדין, והתקינה 23 מצלמות מעקב שבאמצעותן ניתן לשמוע ולהקליט קול במרחב הציבורי ברחובות המועצה ובפארקים ציבוריים בשטחה.
כמו כן, במבדק חדירה שביצע משרד מבקר המדינה באחת הרשויות המקומיות בישראל זוהו 11 ממצאים בדרגות סיכון שונות: שניים ברמת סיכון קריטית, ארבעה ברמת סיכון גבוהה וחמישה ברמת סיכון בינונית.
המבקר מתניהו אנגלמן סיכם: "ב-20 השנים האחרונות זינק מספרן של מצלמות המעקב ברחובות ישראל שהותקנו על ידי הרשויות המקומיות כדי לתרום לתחושת הביטחון. בביקורת נמצא כי אף גורם מוסמך לא יודע כמה מצלמות יש ומה הם המאפיינים הטכנולוגיים שלהן. המצלמות הללו נועדו לשמור על הסדר הציבורי - אבל חלקן חודרות לבתים הפרטיים של התושבים. מלחמת חרבות ברזל וסכנות הסייבר מחדדות ביתר שאת את חובתה של מדינת ישראל להגן על פרטיות אזרחיה. על משרד המשפטים והרשויות המקומיות לפעול כדי להסדיר את השימוש במצלמות ולהגן על פרטיות התושבים".