ויקטור קטן ורעייתו בבית המשפט
(צילום: נדב אבס)
בבית המשפט המחוזי בלוד נמשך הבוקר (ראשון) שלב ההוכחות במשפט הירי בחניון ברמלה שהוביל לרצח של אופיר חסדאי בגלל ריב על חנייה. ויקטור קטן בן ה-76, היורה שנאשם ברצח ונמצא במעצר בית עד תום ההליכים, הגיע עם אשתו לבית המשפט והעיד הבוקר לראשונה בפני הרכב של שלושה שופטים.
התובעת, עו"ד עינת בניטה, הציגה לשופטים בתחילת הדיון את האקדח שבו השתמש היורה. "קניתי את האקדח ב-85' כשעבדתי באילת לצורך הגנה עצמית", סיפר קטן בתחילת עדותו לשאלות סנגורו עו"ד אבי כהן. "כנהג מונית הייתי עובד בלילה, בבית אריה בשטחים, היינו עוברים בכפרים ערביים. בעבודות אחרות המשכתי להחזיק אקדח ולקחת אותו למקומות שעלולים להיות מסוכנים. יריתי בו בעבר רק במטווח".
בהמשך סיפר הנאשם על מצבו הרפואי הרעוע, וציין עוד בהתייחס לאקדח כי "הנשק בדרך כלל נשאר בכספת, זה לא הפריע לאף אחד. אף אחד לא אמר שבגיל 70 צריך להחזיר אותו". קטן נשאל למה לקח את האקדח איתו, והשיב: "אסור להשאיר אותו בלי השגחה וזה היה נותן לי הרגשה יותר טובה של ביטחון. בשנים האחרונות לא יכולתי לנהוג, אז אשתי נהגה. אבל ביום המקרה אשתי לא יכלה לנהוג, אז אני נהגתי".
בהתייחסו ליום הרצח, אמר קטן בעדותו: "נסענו לעשות בדיקה למוניקה אשתי באזור רמלה-לוד. באחת וחצי אמרתי לה 'בואי נשתה איזה קפה בקניון'. נסעתי לקניון, נכנסתי מהכניסה של הכיכר ופניתי שמאלה לחניה כלשהי שנראתה לי פנויה. לא הייתה כזו, וביקשתי ממוניקה שתרד ותכוון אותי. בינתיים התחלתי לצאת, הסתכלתי לכל מקום, ראיתי שהיא עומדת כבר באיזשהו מקום והיא סימנה לי שיש חניה.
"לקחתי ימינה, עשיתי סיבוב ונכנסתי לחניה. ברגע שנכנסתי אני רואה שיש בין העמודים ארבע חניות, שתיים מהן היו עם מכוניות גדולות שחנו באלכסון. ניסיתי לתמרן כמה שיותר צמוד לרכב שייתן לי גם לצאת, בשביל לחנות ככה צריך להסתכל אחורה. הסתובבתי פתאום, ואני רואה שמרביצים למוניקה. התגובה שלי מאוד מהירה - זה מעלה אותי בלחץ, אני יוצא מהר מהאוטו, צועק על הבן אדם 'למה אתה מרביץ לאשתי?', אין תשובה. יש עוד מכה או דחיפה והיא נופלת".
ראש הרכב השופטים, השופטת ליאורה ברודי, שאלה את הנאשם, "מי הכה את מי?", ועל כך השיב קטן: "שני אנשים, אחת 1.65 מטר ואחד 1.85 מטר, מוניקה עם הגב אליי. אני לא רואה אותם, אבל סביר להניח שהוא (חסדאי. ג"מ), הבן אדם הגדול, יכל להרביץ הרבה יותר בקלות. הם היו יותר מדי קרובים אחד לשני. אני לא יכול להגיד לך כמה הוא הרביץ לה ואיפה, כי אני לא רואה את הידיים שלה, אבל היא הלכה אחורה מזה כמובן.
"הוא איש צעיר, בן 40-30, כשיצאתי מהאוטו מוניקה עמדה והתווכחה איתו. אז יצאתי מהר מאוד, לקחתי את התיק שלי (עם האקדח. ג"מ), ויצאתי מהר לכיוונם. ברגע שראיתי שהיא באמת קיבלה מכה או דחיפה, השארתי את התיק על הבגאז' של האוטו, ואני רואה שהיא נופלת, כלומר קיבלה עוד מכה או דחיפה. ברגע שהיא נופלת על הרצפה, אני הייתי בכיוון שלהם. ראיתי פתאום את כל האדם הזה, לא יכולתי להתקרב, אני בן 74, מה אני אלך לעשות עם בן אדם חזק ממני?
"ללכת לדחוף אותו, לתקוף אותו, לעצור אותו בכוח - זה לא היה בכוחי. הוא שיא הכוחות בן 40 ואני בן 74 שכבר עזבתי את העבודה כשאין לי כוחות. אמרתי שאפחיד אותו באקדח, שאולי הוא ילך אחורה ויפסיק. לא יודע אם צעקתי משהו או אם הוא צעק משהו. כשהראיתי לו את האקדח, רציתי להיות בין שניהם, בין מוניקה לרצפה, שני צעדים לכיוון שלהם. לקחתי את התיק מהמכסה של הבגאז' של האוטו ושלפתי מהר את האקדח".
"העיניים שלי על הבן אדם"
על רגעי הירי סיפר קטן בעדותו: "זרקתי את הנרתיק של האקדח, וכנראה, אני לא זוכר, כבר דרכתי בדרך. נכנסתי בין שניהם, בין מוניקה לאופיר חסדאי, מוניקה על הרצפה. לא הסתכלתי עליה כל הזמן, העיניים שלי על הבן אדם. 'מה הוא יעשה עכשיו?'. ראיתי שעוד שנייה הוא עומד לתת לה עוד מכה, זו הייתה הרגשה שלי. פחדתי מהנפילה שלה, אישה שעברה דברים רפואיים בעברה, מאוד פחדתי שתמות, העיקר שלא תקבל עוד מכה. זה מה שניסיתי לעשות, למנוע את זה, רק לעצור אותו.
"התקרבתי שניים-שלושה מטר אליו, ואז יריתי לו ברגל כדור אחד, כנראה רק אחד. הייתי מאוד בלחץ כשראיתי אותו פצוע, נכנסתי להלם. לא יכולתי להבין מה לעשות, מה אני עושה, מה אני אעשה. לא יכולתי אפילו להסתובב לראות את מוניקה. זה פחד, לא שמעתי כלום, הייתי מצפה מבן אדם שמרימים עליו אקדח שיעשה איזושהי תנועה, שיגיד 'טוב, זהו, די, מספיק'. כנראה שאני עוד באמת בהלם ועם רעידות ידיים מהירייה הראשונה. הידיים רעדו וכנראה נפלט כדור (נוסף. ג"מ) שלוש שניות או ארבע שניות גג. אני לא יודע איך יצא כדור. ההסבר ההגיוני שלי שזה בגלל רעידת הידיים, והאצבע הייתה על ההדק, כנראה נלחץ עוד פעם".
השופטים שוב שאלו את קטן אם ראה במו עיניו שאשתו הותקפה, והוא השיב: "ראיתי אותה שהיא הולכת אחורה ונופלת. ראיתי שהוא דחף אותה או הרביץ לה. לפחות דחף אותה. אני מאוד מאוד מצטער גם מבחינה אישית וכללית על הטרגדיה הזו שקרתה לנו, לשתי המשפחות. גם למשפחה שלי ושלהם. לא חלמתי שזה יקרה לי, אני מאד מבקש סליחה".
דקלה חסדאי, אלמנתו של אופיר, אמרה ל-ynet בפתח הדיון כי "בעלי נרצח על ידי רוצח מתועב שהשאיר אותי עם שלוש בנות יתומות. התחושות הן קשות מאוד. בכל פעם שאני מגיעה לבית המשפט ורואה אותו יש לי צמרמורת. כאבי הבטן התחילו כבר אתמול ולא הצלחתי לישון ולאכול כמו שצריך". חסדאי הלינה על הזמן הממושך שחלף מאז הרצח מבלי שהמשפט הוכרע. "זה לא ייאמן, זו מדינה הזויה", אמרה. "הוא אמור לשבת בכלא, וזה לא משנה שהוא מבוגר".
האירוע התרחש ביולי 2019, אז הגיע קטן עם אשתו לקניון עזריאלי ברמלה וחיפש חנייה. באותה העת, כך תיארה עורכת הדין עינת בניטה מפרקליטות מרכז, חיפש חסדאי עם אשתו ושתי בנותיו הקטנות גם הוא חנייה. אשתו של קטן יצאה מרכבם וחיפשה חנייה - וכשאיתרה מקום פנוי התקרב למקום גם חסדאי. קטן הספיק להחנות את רכבו עם החזית לקיר כשהוא חורג מסימוני החנייה.
בשלב זה, נטען בכתב האישום נגד קטן, יצא חסדאי מהרכב והתקרב לאשתו של הנאשם בעודו צועק "למה אתם חונים בשתי חניות?". בין השניים התפתח דין ודברים, שבמסגרתו הכתה אשתו של הנאשם את חסדאי באמצעות התיק שלה, ובתגובה צעק חסדאי "מה את מרימה עליי ידיים?" והדף אותה בשתי ידיו. אשתו של קטן נפלה ארצה על ישבנה - וחסדאי התחיל לחזור לכיוון רכבו.
אז, טוענת הפרקליטות, יצא קטן מרכבו, התקרב לחסדאי וצעק: "למה אתה מרביץ לאשתי?". הוא הסתובב לרכבו, ומבלי שהזהיר או אמר דבר - הוציא אקדח שהחזיק ברישיון וירה בחסדאי מטווח קצר. הקליע פגע בירכו הימנית של חסדאי, שזעק: "מה אתה יורה בי?". גם אשתו של קטן צעקה לעברו לחדול, אך הוא לא נענה וכיוון את האקדח לפלג גופו העליון של חסדאי - וירה בחזהו. הקליע פגע בריאות ופילח את ליבו של חסדאי הצעיר, שמותו נקבע כעבור זמן קצר.
