סמ"ר נועם ישראל עבדו, בן 20 מקדימה צורן, נפל אתמול (יום שני) בקרב בצפון רצועת עזה, ביום השנה למלחמה. כך התיר צה"ל לפרסום. עבדו היה לוחם בגדוד 17 בהכשרת מכ"ים של חטיבת ביסל"ח, ושירת כלוחם בגדוד 12 בחטיבת גולני. הוא הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.
סמ"ר עבדו הוא הלוחם הראשון שנהרג ברצועת עזה זה שלושה שבועות, בצל הפשיטה המחודשת בצפון הרצועה (רס"ל במיל' ניר חדד, שמותו נקבע ב-6 באוקטובר, נפצע בלחימה ב-15 ביוני). באירוע שבו נפל עבדו, נפצע באורח קשה לוחם מגדוד 17. בנוסף, לוחם מגדוד 7012 של חטיבת אלכסנדרוני נפצע באורח קשה בקרב בדרום לבנון.
אמיר גבאי, דודו, מסר: "נועם היה ילד מיוחד. מתוק וחייכן, חרוץ אמיתי, שרצה תמיד ללכת לגולני והגשים את החלום להגן על עם ישראל. הוא המשיך לקורס מ"כים בחירוף נפש. אנחנו משפחה של גולני, אחיו הגדול לידור היה בגדוד 13 ואני - הדוד - מגדוד 51. הלב של כל העם מדמם, זה לא פשוט בכלל. השם ייקום דמו ויאמר לצרותינו די".
חברו של נועם, עילאי אמירה, ספד: "נועם, אח שלי, היום לקחו חלק ממני ואני נשאר רק עם זיכרונות טובים של צחוקים, של שטויות ושל חוויות. אני מבטיח לך שאני אספר על מי היית בשבילי בכל מקום, ואיזה לוחם גדול היית. לנצח אחי, אזכור אותך תמיד".
בני משפחתו של סמ"ר עבדו תלו שלט במהלך הלחימה, שבו כתבו: "נועם, מלך שלנו, גאים בך בטירוף, באומץ הלחימה ובאהבת המולדת". ממועצת קדימה צורן נמסר: "קדימה צורן כואבת ומחבקת את משפחת עבדו על נפילתו של בנם נועם. נועם בן היישוב, מגדוד 17 (הכשרת מפקדי כתות) של חטיבת ביסל"ח, שירת כלוחם בגדוד 12, חטיבת גולני, נפל בגבורה בהגנה על המולדת בעזה. המועצה המקומית מלווה את המשפחה בשעה קשה זו".
מתחילת המלחמה נהרגו 730 חיילי צה"ל, 347 מהם בתמרון הקרקעי ברצועת עזה. בנוסף, 4,590 חיילים נפצעו, מהם עדיין מאושפזים 19 במצב קל, 152 במצב בינוני ו-29 במצב קשה.
לוחם נוסף שמותו נקבע אתמול, ביום השנה למלחמה, היה רב-סמל בכיר במיל' אביב מגן (43) מהמושב חירות בשרון. הוא נפצע ביום ראשון בקרב בגבול לבנון - שבו נפל גם רב-סמל ראשון במיל' איתי אזולאי (25) מהיישוב אורנית. השניים נפגעו מפצצת מרגמה ששיגרו מחבלי חיזבאללה. שני לוחמי המילואים נמנו עם יחידת הניוד הקומנדו המטכ"לית 5515.
לבקשת המשפחה, תמונתו של מגן ז"ל לא פורסמה. הוא התראיין אחרי מבצע החילוץ של לואיס הר ופרננדו מרמן לניר בן זקן ב-ynet, וסיפר כי הוא במילואים מ-7 באוקטובר: "אני משאיר בבית בת זוג ושני ילדים. בגדול משבעה באוקטובר אתה בוחר בין שני עולמות. האם אתה בא לפה למילואים ומסכן את עצמך ובעצם זה יכול להיות שהמחיר המשפחה תשלם מחיר יקר מאוד. בזה שבמקרה הגרוע יכול להיות שאתה אפילו לא חוזר. אבל גם אם אתה חוזר, אז אתה חוזר טיפה אחרת, ובפועל ביום-יום אתה לא נמצא".
מגן ביקש להוקיר תודה לכל הסביבה התומכת: "להמשיך לנהל את הבית ולהחזיק את הבית לבד זה משימה מאוד מאוד קשה. הרבה מהכוח שלפחות לי היה זה כי הבית שמר על שפיות והבית תמך, והבית בכל פעם שבאת - ראית שהוא מתפקד כמו שצריך. וזה לא מובן מאליו.
"מי שנשאר בבית, שזה הבנות זוג, הבני זוג, ההורים, האחים, האנשים מאחוריך שמאוד דואגים לך ולפעמים הם לא ישנים בלילות בדיוק כמוך - הם לא בשדה הקרב, אבל הם הם כמעט שם, כי הם עוד באי ודאות כזאת. זה אנשים שעברו תקופה מאוד לא קלה, ואנשים שצריך להגיד להם המון המון תודה".
הוא נשאל על הרגעים במלחמה שבהם חש סיפוק, וענה: "יש הרבה רגעים כאלה. אין ספק שאתה עושה דברים משמעותיים יותר. לפעמים זה במילה הכי קטנה שאומר לך אחד הלוחמים. 'תודה שלקחת אותי, תודה שהוצאת אותי'. זה עושה את ההבדל. ובמקומות היותר קיצוניים זה במשימות משמעותיות. זה לא צריך להיות משהו גרנדיוזי, זה לא צריך להיות משהו גדול, זה בטח לא צריך להיות משהו שאחרי זה בתקשורת, אנחנו לא מחפשים את זה".
