התרחיש שממנו חששו בישראל התממש. רצף אירועי הטרור בחג הפסח, שכללו ירי רקטות מלבנון ומרצועת עזה ופיגועים רצחניים, הבהיר שכל ניסיונות ההרגעה - שכללו גם פסגות מדיניות עם הרשות הפלסטינית במצרים ובירדן - עלו בתוהו. ובתוך הכאוס הזה, חרב הפיטורים עדיין מרחפת מעל ראשו של שר הביטחון יואב גלנט, על אף שבימים האחרונים הקפיד ראש הממשלה בנימין נתניהו להצטלם לצידו ואף הגיע עמו לזירת הפיגוע בבקעת הירדן אתמול.
עד לערב חג הפסח, הרמדאן דווקא עבר בשקט יחסי - כשהתפילות במסגד אל-אקצא הסתיימו בכל פעם ללא עימותים חריגים עם כוחות הביטחון. עם זאת, חמאס - שאינו צד לשיחות בין ישראל לרשות הפלסטינית, ופועל באופן עצמאי - טמן לישראל מארב מתוכנן היטב: מאות צעירים מוסתים התבצרו במסגד בלילה שבין שלישי לרביעי עם זיקוקים ואבנים, כוחות המשטרה נכנסו לפזרם כדי שלא יפגעו ביהודים שהתכוונו לעלות להר הבית - והתמונות משם סיפקו את התירוץ לירי הרקטות לשטח ישראל.
25 במרץ: שר הביטחון יואב גלנט קרא, לראשונה באופן פומבי, לעצור את חקיקת המהפכה המשפטית לאור "סכנה ברורה, מיידית ומוחשית לביטחון המדינה". הוא הבהיר כי עוד לפני הצהרתו הפומבית הוא אמר את הדברים בשיחות ובדיונים מאחורי הקלעים, והציג את תמונת המצב הביטחונית. לדבריו, "השסע ההולך ונפער בחברה חודר לצה"ל וגופי הביטחון".
26 במרץ: גורם ביטחוני הבהיר כי הרקע לנאום גלנט הוא "התלכדות של אויבים בכל הזירות". הוא ציין במיוחד את דרום לבנון, שם לדבריו "יש פעילות טרור הולכת וגוברת ליד הגבול", על רקע הפיגוע שביצע במגידו מחבל שחדר משם. הוא הוסיף: "לנסראללה יש ביטחון עצמי גבוה בימים אלה, ונכונות לפגע בסיטואציות מסוימות כדי לקבע משוואות חדשות". הבכיר ציין כי המצב מחייב פיוס לאומי בישראל, והבהיר: "יש תכנון של פיגועים עם מתווים התקפיים נגדנו מתוך הבנה של האויב שישראל מוחלשת מלהגיב בעת הזו, והתמיכה הבינלאומית בישראל חלשה מאי פעם. קיימת סכנה ממשית שמחלישה את צה"ל".
למרות זאת, עוד אותו יום נתניהו בחר לפטר את גלנט, צעד שהוביל להפגנות חסרות תקדים בכל רחבי הארץ. למחרת, 27 במרץ, הוא כבר הודיע על "השהיית החקיקה". ב-3 באפריל הודיע נתניהו שהוא "משהה" גם את פיטורי גלנט, ונימק זאת ב"מצב הביטחוני המתפתח". אז מה קרה בין לבין?
ב-30 במרץ, כשבוע לאחר התקיפה האחרונה, האשימה סוריה את ישראל בתקיפה באזור דמשק. בדיעבד זו הייתה התקיפה הראשונה מבין ארבע תוך שישה ימים בסוריה, שבהן נהרגו גם שני בכירים במשמרות המהפכה. בתווך, ב-2 באפריל, חדר לישראל מל"ט החשוד כאיראני והופל בלוחמה אלקטרונית מצפון לכינרת. פרשננו רון בן ישי ציין כי מטרת התקיפות בסוריה הייתה לסכל מתקפת מל"טים איראנית בעומק ישראל. באחת התקיפות, למשל, תמונות לוויין של חברת אימג'סאט אינטרנשיונל (ISI) הראו שהושמד האנגר של כלי טיס, מרכז פיקוד של מל"טים ורכב המשמש לקשר.
גלנט עצמו, נציין, אמר ב-3 באפריל כי "המאמצים לפגוע בנו מגיעים לא רק ממקומות שאליהם התרגלנו בשנים האחרונות", והוסיף ש"הניסיונות בצפון הם סימן מדאיג שאנחנו צריכים להידרש אליו". למחרת, 4 באפריל בשעות הלילה, אירעה תקיפה מסתורית באיראן - שטענה מצידה שהפילה מל"ט שהגיע לתקוף "מתחם של משרד ההגנה" באיספהאן.
באותו לילה, בין 4 ל-5 באפריל, כבר אירעו המהומות בהר הבית. סמוך לשעה 01:30 ואחרי ניסיונות הידברות שכשלו, שוטרים נכנסו לתוך מסגד אל-אקצא לפזר מתפרעים שהתבצרו בו, והתמודדו עם ירי זיקוקים ואבנים. ברשתות הפלסטיניות התפרסמו תיעודים של "שוטרים מכים מתפללים" בתוך המסגד עם אלות ורובים - ובהמשך מובילים מאות עצורים בטור, ומכריחים אותם להרכין ראש. מאז, "התלכדות הזירות" שעליה דיבר הבכיר הביטחוני ב-26 במרץ התגשמה במלוא עוזה.
זה התחיל במטח רקטות לעבר שדרות ושער הנגב בשעה 03:10, כשעה וחצי לאחר תחילת העימותים בהר הבית. אזעקות נשמעו גם בהמשך הלילה ובבוקר, ובסך הכול נורו בין 16 ל-18 רקטות ונפצעו שני אנשים באורח קל. צה"ל מצידו תקף מטרות של חמאס ברצועה, על אף שהירי יוחס לג'יהאד האיסלאמי. שעות לאחר מכן כבר התפרסמו גם תמונות של עצורים פצועים מהר הבית, וגם כאלה ש"מוספרו" במדבקה.
אחרי האירועים הללו נשמר שקט מתוח בהר הבית, כשעליית היהודים הסתיימה ללא מהומות חריגות. כשבישראל חגגו את ליל הסדר, שוגרו רקטות מרצועת עזה לעבר העוטף, אך הן לא הפעילו אזעקה מאחר שלא היוו איום על התושבים. במקביל התקיימו לאורך גדר הגבול "הטרדות ליליות" לכוחות הביטחון, ובמסגד אל-אקצא שוב התעמתו שוטרים עם מתפרעים. בבוקר של ה-6 באפריל כבר נשמעו אזעקות בשער הנגב ובמרחבים.
עם זאת, זה היה רק הקדימון למה שיבוא אחרי: מטח רקטות חריג בהיקפו מלבנון, עם בסך הכול 34 שיגורים לעבר יישובים בגליל המערבי. צבא לבנון אף מסר לאחר מכן כי איתר משגרי רקטות שהיו מוכנים לירי לעבר ישראל. זה היה המטח הכבד ביותר לישראל מאז מלחמת לבנון השנייה, ובהמשך נורו שתי רקטות נוספות למטולה.
מאז השיגורים בלבנון התקיימו דיונים ביטחוניים מרתוניים, ובשעות הערב התכנס גם הקבינט המדיני-ביטחוני. ישראל האשימה את חמאס הן בשיגורים מדרום והן בשיגורים מצפון, ותקפה מטרות של הארגון ברצועת עזה ובדרום לבנון. בכל התקיפות הללו לא היו נפגעים, ותומכי חיזבאללה לעגו ש"ישראל הורידה עץ תאנה". בתגובה שוגרו לישראל מטחי רקטות מרצועת עזה בלילה שבין 6 ל-7 באפריל. באותו לילה פרצו גם מהומות בכמה יישובים ערביים במדינה, כשמתפרעים הבעירו צמיגים, יידו אבנים וירו זיקוקים לעבר שוטרים במחאה על העימותים בהר הבית. בסך הכול נעצרו 12 איש בהתפרעויות בנצרת, כפר מנדא וסכנין, כשמוקד מרכזי נוסף היה גם באום אל-פחם ובמזרח ירושלים.
ולצד האירועים הללו נמשך כל העת טרור המפגעים הבודדים, שקצר כמה הצלחות: ב-1 באפריל התרחש פיגוע דריסה בגוש עציון, שבו נפצעו שלושה לוחמי גבעתי. המחבל נורה ונהרג במקום. ב-3 באפריל אירע פיגוע ירי חריג בקו התפר, כשמחבלים פתחו באש מכיוון צפון השומרון לעבר הקיבוץ מעלה גלבוע שבעמק המעיינות ונמלטו. ב-4 באפריל נפצעו שני חיילים בפיגוע דקירה סמוך לצומת צריפין, באזור באר יעקב, והמחבל נעצר על-ידי אזרחים. ב-7 באפריל, אתמול, שתי אחיות בנו 16 ו-20 מהיישוב אפרת נרצחו ביריות בצומת חמרה שבבקעת הירדן. אמן בת ה-48 נפצעה אנושות. נתניהו וגלנט הגיעו יחד לזירה והבהירו כי המחבלים ייתפסו, ובערב כבר אירע הפיגוע הרצחני בטיילת בתל אביב - שבו נדרס למוות התייר האיטלקי אלסנדרו פאריני.
כעת עומד בפני ישראל אתגר משמעותי, עם מרחב תמרון קצר: עוד לפני הרמדאן הזהירו גורמים ביטחוניים שהתבטאויות קיצוניות של שרים, כמו "למחוק את חווארה" ו"אין עם פלסטיני" של סמוטריץ', עלולות לסייע להתלקחות רבתי. התבטאויות מעין אלה מסייעות לקמפיין ההסתה של חמאס, שמחבר בין טרור הבודדים למהומות בהר הבית ולירי מעזה ומלבנון. אירועי "שומר החומות" מלמדים שכשאלה פני הדברים, המצב עלול להתלקח במהירות - ועל כן הנחו הן המפכ"ל והן הרמטכ"ל על גיוס מילואים. ועדיין, בצל התקווה שהדרג המדיני יסייע למאמצי הרגעת השטח שיובילו בתורם למצב ביטחוני טוב יותר, השר בן גביר מקפיד לשגר הצהרות לוחמניות חסרות בסיס, לא לקחת אחריות ולזנב בממשלה שבה הוא חבר. לחודש הרמדאן ולתפילות ההמוניות בהר הבית נותרו עוד כשבועיים - שבהן ישראל תנסה להיות זו שיוזמת, ולהימנע מהיגררות לעימות שבו אין לה צורך כעת.