התיקון ל"חוק יסוד: השפיטה", שמבטל את יכולתו של בית המשפט לבקר את החלטות הממשלה והשרים באמצעות עילת הסבירות, פורסם היום (ד') ברשומות ונכנס לתוקף. במסמך שפורסם מתוך ספר החוקים, נראה התיקון מעל שמותיהם של הנשיא יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה – אולם הנשיא עצמו טרם נתן את חתימתו, שכלל אינה דרושה לכניסתו לתוקף. זהו החלק הראשון שממשלת נתניהו העבירה מתוך המהפכה המשפטית שהיא מקדמת, והוא אושר חרף מחאת הענק נגדה, החשש מפגיעה בכשירות הצבא בשל מחאת אנשי המילואים וגם אזהרות מפגיעה בכלכלה.
הנשיא הרצוג טרם חתם כאמור על החוק - אך החתימה הזו היא ממילא טכנית בלבד. הנשיא מחויב לחתום על כל חוק שחוקקה הכנסת לפני כניסתו לספר החוקים, ולא ניתן לו שיקול דעת בהחלטה אם לאשרר אותו – כך שהוא לא יכול היה להטיל עליו "וטו" כמו נשיאים במדינות אחרות. למרות זאת, אמש קראה יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי להרצוג שלא לחתום על החוק ו"לתת את ידו למהלך חד-צדדי, דורסני ולא-דמוקרטי", כלשונה.
מנהיגי מפלגות אופוזיציה אחרים – יאיר לפיד, בני גנץ ואביגדור ליברמן – לא פנו להרצוג, מכיוון שסברו שפניה שכזו לא תהיה אפקטיבית. בעבר, יצוין, היו סביב הסוגיה הזו כמה דיונים בבג"ץ, שבהם נקבע כי בין אם הנשיא חותם ובין אם לאו – החוק נכנס לתוקף, ולנשיא אין כאמור סמכות להשהות את החתימה שלו.
הרצוג מקווה גם להמשיך לשמש כמתווך בין הקואליציה לאופוזיציה – כשברקע היעד שהציב ראש הממשלה בנימין נתניהו לסיום שיחות הפשרה על שאר חלקי המהפכה המשפטית עד נובמבר – ולכן הנשיא נמנע להפנות בפומבי אצבע מאשימה כלפי מי מהצדדים באשר לכישלון השיחות שקרסו.
המשא ומתן שקרס, נזכיר, נמשך עד לרגע האחרון: גם במהלך ההצבעה הסופית על ביטול עילת הסבירות בכנסת שלשום, שר הביטחון יואב גלנט שניסה לרכך את החוק נצפה משוחח עם בכירים באופוזיציה. הוא גם תועד מתווכח בלהט עם שר המשפטים יריב לוין ואומר לו: "תן משהו, משהו!". בסופו של דבר לא הושגה פשרה – כשהמחלוקת המרכזית הייתה על משך הקפאת החקיקה העתידית – וגם גלנט הצביע בעד ביטול עילת הסבירות. האופוזיציה החרימה את ההצבעה בקריאה השלישית, והחוק עבר ברוב של 64 ח"כים מול אפס מתנגדים.
הוויכוח הסוער בין גלנט ללוין במליאה, בזמן ההצבעות שלשום
(צילום: סיון חילאי, ערוץ כנסת)
בנוסח התיקון לחוק היסוד שאושר ופורסם כעת ברשומות, כתוב: "בסעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה, אחרי סעיף קטן (ד) יבוא: (ד1) על אף האמור בחוק יסוד זה, מי שבידו סמכות שפיטה על פי דין, לרבות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא ידון בעניין סבירות ההחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר, ולא ייתן צו בעניין כאמור; בסעיף זה: "החלטה" – כל החלטה לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות". החוק מחסן למעשה החלטות ממשלה ושרים מביקורת שיפוטית באמצעות עילת הסבירות, בדגש על מינויים וגם על אי-קבלת החלטה – כמו למשל הימנעותו של השר לוין מכינוס הוועדה לבחירת שופטים.
מיד עם העברת החוק הוגשו נגדו שורת עתירות לבג"ץ, בין היתר בטענה לניצול לרעה של "הסמכות המכוננת" של הכנסת, כלומר סמכותה לחוקק חוקה. גם ראש האופוזיציה יאיר לפיד הודיע כי יעתור נגד החוק, אך לא ברור אם שופטי בג"ץ יקבלו את העתירות הללו: בית המשפט מעולם לא פסל חוקי יסוד, ועד היום פסל רק 22 חוקים "רגילים". אולם בעבר כבר אותתו כמה מהשופטים לאפשרות של פסילת חוקי יסוד – אם אלו יפגעו בצורה קשה בשיטה הדמוקרטית. היועמ"שית גלי בהרב-מיארה כבר אותתה שתתקשה להגן על החוק, ורק אתמול קראה לבג"ץ לבטל את חוק הנבצרות – גם הוא תיקון לחוק יסוד – בשל שימוש לרעה, כלשונה, באותה סמכות מכוננת של הכנסת.
