להחזיר את דניאל מייסון: הורי לוחם השייטת שהורשע ברצח נאבקים להוצאתו מהכלא בארה"ב
(צילום: אבי חי)
ב-21 השנים האחרונות מתעורר דניאל מייסון מדי בוקר בתאו בכלא השמור סוזה ברנובסקי במסצ'וסטס, ארה"ב, שבו הוא מרצה שני מאסרי עולם, ומצפה למסר משלומית ועמנואל (מני) גרוס, זוג פנסיונרים מקיבוץ בית העמק. הקשר ההדוק ביניהם נמשך מאז שנות ה-80, אז הגיע לישראל כילד אמריקני שנמלט מילדות קשה, ואומץ על ידי בני הזוג וששת ילדיהם. מאז חלפו חיים שלמים. הוא התבגר בישראל, שירת כלוחם קומנדו בשייטת 13, חזר לארה"ב וב-2001 הורשע ברצח ובניסיון רצח, אבל הם מעולם לא ניתקו עימו מגע. להיפך: מזה שנים הם נאבקים להעבירו לכלא בישראל. בחודש שעבר, בשל גילם שכבר לא מאפשר להם להגיע לבקר אותו, ועל רקע התקף לב שעבר מייסון בכלא לפני שלושה חודשים, הם פתחו במבצע גיוס מימון המונים לעזור במהלך.
"בזמן האחרון הוא שולח לנו אותות מצוקה", אומר האב המאמץ מני, במהלך הריאיון ל-ynet, הריאיון המקיף הראשון של בני הזוג מאז הרשעתו ברצח של מייסון. "אסירים אחרים בכלא מתנכלים לו, גם בשל יהדותו. אסיר אחד תלש מהצוואר שלו תליון של מגן דוד שהיה שייך לאבא שלי ושנתתי לו. אם המצב יימשך ככה, יהרגו אותו. גם בגלל שהוא יהודי וגם בגלל מאבקים אחרים שיש לו שם". צפו בריאיון המיוחד עם ההורים, בפתח הכתבה.
הפרשה הפלילית שבה הורשע מייסון (ראו להלן) קשה ואכזרית. אף שהוא עצמו מתעקש שהוא חף מפשע, מקפידים הוריו המאמצים לא להתייחס להרשעה ולעונש שנגזר עליו בבית המשפט האמריקני, אלא אך ורק למצבו הבריאותי והאישי בכלא. "נרגיש יותר טוב אם הוא ימשיך את מאסרו בכלא ישראלי", אומרת שלומית. "יש פה אדם שמנותק ממשפחתו הביולוגית ומחובר למשפחתו המאמצת. אנחנו רוצים אותו בארץ. בתי הסוהר בישראל הומניים ויש בהם תמיכה בתעסוקה ובהשכלה. התפיסה כאן היא שיש לשנות את האדם. בארה"ב זה לא כך".
- מה הקושי העיקרי בבקשה להעביר אותו לכלא בארץ?
"בארה"ב חוששים שעם מעברו לארץ הוא יזכה לחנינה. אנחנו מנסים לפנות לבית משפט בארה"ב בבקשה לקיים משפט חוזר בתקווה שעונשו יומתק".
רצח שנולד מריב על חניה
החיים לא האירו פנים לדניאל מייסון, כיום בן 57. דני, כפי שקוראים לו בני הזוג גרוס. בילדותו בבוסטון הוא התייתם מאביו ונזנח על ידי אימו, עד שמצא עצמו כנער מתגורר ברחובות. ההצלה שלו הגיעה ממקום לא צפוי: סבו, חבר של בני הזוג גרוס, סיפר להם על נכדו המידרדר בארה"ב, והם הציעו להטיסו לישראל ולאמץ אותו. לקיבוץ בית העמק הוא הגיע בגיל 13 והפך לבן לכל דבר של בני הזוג ולאח לששת ילדיהם. בגיל 18 הוא התגייס לשייטת 13, שבה שירת חמש שנים כלוחם, ולאחר שחרורו, משוקם לכאורה מכל קשיי הילדות, הוא טס בחזרה לארה"ב והחל ללמוד רפואה.
התקווה האידילית התנפצה ב-2001, חודשים ספורים לפני סיום ההתמחות שלו. מייסון נעצר בחשד שנכנס לדירתו בבוסטון של איש מחשבים בשם יוג'ין יזגור, שעמו היה מסוכסך, פצע אותו קשה ורצח את שותפו לדירה מייקל לנץ. אף שבמשפטו לא הוצגה ולו ראיה פורנזית אחת שמצביעה על כך שהוא הרוצח, חבר המושבעים שמע את צבר הראיות הנסיבתיות והרשיע אותו.
5 צפייה בגלריה
מייסון עם אביו הביולוגי. מתוך כתבה עליו ב"ידיעות אחרונות", מאי 2006
(מתוך ארכיון "ידיעות אחרונות")
על פי גזר הדין, הסכסוך בין מייסון ליזגור החל ארבע שנים קודם לכן, ללא היכרות מוקדמת ביניהם, ובגלל סיבה שטותית במיוחד: יזגור החנה את כלי הרכב שלו לפני ביתו של מייסון וחסם את היציאה. מייסון דרש ממנו לזוז, וכשלא נענה - ניגש למושב הנהג במטרה לעשות זאת בעצמו. התפתחה בינים קטטה שבמהלכה היכה מייסון היכה את יסגור וחתך אותו בפניו באמצעות סכין מתקפלת. בעקבות זאת מייסון נעצר, נשפט, הורשע בתקיפה ונידון למאסר על תנאי.
גם שנים אחר כך סירב מייסון להביע חרטה על התנהלותו באותה תקרית. בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2006 הוא אמר: "אתה שואל אם בדיעבד הייתי מתנהג אחרת, אם אני מצטער ששלחתי אותו לבית חולים? זאת שאלה טריקית. מי היה יכול לשער אז שזה ייגמר בפסק דין נגדי ובהמשך בהרשעה ברצח? זאת הייתה פעולה של הגנה עצמית ותו לא".
"דני לא בחור גדול, אז הבחור השני בטח אמר לעצמו: 'ניתן לו שתי סטירות'", אומר כעת האב המאמץ מני גרוס. "אבל במקרה של דני - אתה אבוד. הוא יודע להכות ולהגן על עצמו".
פרשת ריב החניה כאמור לא הסתיימה בבית המשפט אלא המשיכה להידרדר. יזגור תבע את מייסון בערכאה אזרחית וזכה לפיצוי כספי, אלא שמייסון סירב לשלם. העיכוב גרם לקנס לתפוח לכ-100 אלף דולר. יום לפני הרצח, ב-1 במרץ 2001, הוא קיבל התראה מבית המשפט שעליו לשלם את החוב. שותפו לדירה, די ג'יי סמית, העיד שמייסון אמר לו: "הם לא יראו ממני אפילו סנט, אני אעדיף להרוג אותם קודם".
למחרת הבחין עד ראייה בדמות לבושה שחורים מסתובבת ליד ביתו של יזגור בדרום בוסטון. 10 דקות אחר כך התעורר יזגור לקול יריות אקדח בדירתו ושמע את שותפו לדירה, מייקל לנץ, נאנק מכאבים. יזגור סגר את דלת חדרו והזעיק את המשטרה. הרוצח מיהר לפתוח את הדלת בבעיטה וירה ארבעה כדורים - אחד פגע בפניו של יזגור ואחר הרג את כלבו, סמסון. יזגור העמיד פני מת, ואז יצא הרוצח, חזר לחדרו של לנץ וירה בו שוב.
לנץ מת מפצעיו מאוחר יותר. יזגור, למרבה הפלא, נפצע באורח אנוש אך שרד. איש מהעדים, כולל הוא עצמו ושכנים שראו את הרוצח עוזב את הזירה, לא הצליח לזהות בחושך המוחלט את פניו של מייסון. אבל באותו בוקר נקלע מייסון לתאונת דרכים סמוך למקום הרצח, ונאלץ לתת את פרטי הביטוח שלו לבני הזוג שאת מכוניתם הרס. התאונה סייעה לתביעה להוכיח שמייסון שוטט, בלי כל סיבה הגיונית נראית לעין, במתחם השכונתי. עד היום הוא טוען בתוקף שהיה בדרכו לעבודה.
הוא במלחמה יום-יומית
את ההודעה על מעצרו בגין הרצח קיבלו שלומית ומני גרוס כשהיו בהכנות למסיבת פורים. "התקשר אלינו איזה יהודי אמריקני וסיפר שהוא נעצר ויעמוד למשפט באשמת רצח", אומר מני. "זה היה שוק עבורי, קטסטרופה. למי אני יכול לפנות בארה"ב? הייתה לנו מעט מאוד אינפורמציה, רק מהבחור הזה ומאחיו של דני".
השניים עקבו אחר המשפט מרחוק, ועד היום כאמור אינם מאמינים שדני הוא הרוצח. "כשהוא אמר לשותף שלו שהוא יעדיף להרוג ולא לשלם את הקנס - שם הוא קבר את עצמו", טוען מני.
שלומית: "אני מכירה את דני וזה לא הסתדר לי. עד היום לא הוכיחו לי שזה הוא שרצח. לא מצאו את הנשק והוא עבר שלושה מסדרי זיהוי שבהם לא הצביעו עליו".
- איך מתנהל הקשר שלכם איתו מאז?
"אנחנו מתכתבים במכתבים שהצנזורה שלהם קוראת. עם השנים המכתבים הפכו למיילים. פעם אחר פעם הוא סיפר לנו כמה הוא סובל בכלא, גם בשל היותו יהודי".
הוא אסיר כבר 21 שנים, ומתוכן העביר חמש שנים בצינוק בשל עבירות משמעת. "הוא אומר שהצינוק מגן עליו כי לא רבים איתו ולא תוקפים אותו", אומרת שלומית. "הוא סובל מהתנכלויות. מדי פעם מתקרב אליו אסיר עם קעקוע של צלב קרב על החזה ומאיים בתנועה או מתגרה. אז אפשר להבליג על כך כמה פעמים, אבל בסוף מגיבים ונהייה קרב ואחריו בירור משפטי. יש לדני 45 כרטיסי משמעת שרובם בסוף נמחקו".
לפני שלושה חודשים העיר אותם טלפון משנתם. הם עודכנו שמייסון עבר התקף לב בכלא ונזקק לשני ניתוחים, אחד מציל חיים ואחד ניתוח מעקפים. כעת הם חוששים שכל מכה בחזהו מאסיר אחר תוביל למותו. לפיכך הם מנסים לגייס 160 אלף שקל כדי להגיש עתירה לבחינה מחדש של המשפט שבו הורשע, בתקווה שעונשו יומתק ויוביל לאפשרות להסגירו לכלא ישראלי. "יש עורכת דין שלמדה את הפרטים ומוכנה לקחת על עצמה את המשימה", אומרת שלומית. "היתרון של משפט חוזר הוא שאם יהיה פסק דין אחר, זה יכול להקל על ההעברה לישראל".
- אתם מבינים שיש כאלה השואלים אם המאבק שלכם הוא מוסרי?
מני: "בהתחלה גם אני לא רציתי לעזור לו, עד שהבנתי את העוול שנעשה לו. אני הייתי על הפנים כמה שנים. אמרתי שאם הוא עשה את זה – שיירקב. אבל שלומית שכנעה אותי שלא היה לו משפט צודק".
שלומית: "גידלתי אותו, אני מכירה אותו ויודעת מה הוא עשה לטובתי וכמה הוא היה משמעותי לילדיי. אני לא שלמה, לא עם ההרשעה ולא עם העונש. תנו לי את האפשרות לנסוע שעתיים כדי לבקר אותו, לאפשר לו לצאת אלינו לחג. חייבת להיות פה תפיסה הומניטרית. הוא בודד ונמצא במלחמה יומיומית מול אסירים. אני לא יודעת להתמודד עם השלטון שם ומאמינה שפה יהיה לו יותר טוב. תוחלת חייו פה תהיה גבוהה בהרבה מתוחלת חייו שם. הוא רוצה לחיות".
