כמה שבועות לאחר פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה התחוור שהעמדות הבינלאומיות והערביות בנוגע אליה לא מבוססות על עקרונות הומניסטיים או על מחשבה שיש להגן על אזרחים מפני כיבוש זר. התברר שעבור מרבית העולם, השיקולים הפוליטיים עולים בהרבה בחשיבותם על החוק הבינלאומי ועל המוסר.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• אני ברווז במטווח
• אבל אימא, השואה שלנו היא סוג ב'
• שיקלי, הדרך לימין לא עוברת בבג"ץ
• מבחינתם זה לא שלמה גרוניך. זה השמאל
לדוגמה, ארה"ב התנגדה נחרצות לפלישה הרוסית לאוקראינה, כביכול מטעמים חוקיים, מוסריים והומניטריים. אולם עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם עמדתה בנושא הכיבוש הישראלי, שכידוע, היא נוהגת להתעלם ממנו ולהגן על ישראל מפני סנקציות בינלאומיות. ארה"ב גם הרשתה לעצמה במקרים רבים להתעלם בגסות מעקרונות החוק הבינלאומי, כשהפלישה לעיראק ב-2003 היא רק אחת מהם.
רבות מהמדינות הערביות אימצו עמדה מהוססת לגבי הכיבוש הרוסי. הן הסתפקו בהבעת התנגדות באו"ם, או בנקיטת עמדה ניטרלית כדי לא להכעיס את ארה"ב או את רוסיה. מובן שגם הן עשו זאת כדי להגן על האינטרסים המדיניים והכלכליים שלהן. בשונה מהעמדה הרשמית של המדינות, דעת הקהל הערבית נוטה לעמוד לצד רוסיה ולהתריס כלפי ארה"ב, לעתים עד כדי שמחה לאידה של אוקראינה. העובדה שהנשיא האוקראיני משתמש בדתו היהודית כדי לגייס תמיכה בינלאומית הוסיפה עוד שמן למדורה הזאת. בנוסף, הוא הביע בעבר תמיכה בישראל, ולא הביע שום סולידריות עם רגשותיהם של הפלסטינים.
האם למדנו מההיסטוריה שרק מדיניות המבוססת על יצרנות, חדשנות וגיוון מקורות הכנסה, תבטיח עתיד טוב יותר, ללא קשר לעליית מחירי הנפט או לצניחתם?
למרות כל זאת, גם בעולם הערבי ישנה הבנה כי קבלה של הכיבוש או עידודו יפתחו לרווחה פתח להאשמת הערבים במוסר סלקטיבי, שלבסוף יופנה כנגדם. מה, למשל, ימנע מישראל לטעון שכיבוש שטחי פלסטין נתון במחלוקת כל עוד הכיבוש הרוסי באוקראינה נתון במחלוקת? במילים אחרות, אי אפשר לתקן עוול באמצעות עשיית עוול. ולכן עלינו לדבוק בחוק הבינלאומי ולהתנגד לכיבוש של אדמה זרה, ולא משנה מהן הסיבות והגורמים לכך.
רבים כתבו על כך שהמלחמה הביאה לעליית מחירי המזון והנפט בכלכלות המדינות במזרח התיכון, ואף בעולם כולו. עלולות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת גם מעבר לממד הכלכלי. הנפט השריש באזור תרבות של מדינות קצבה (Rentier State). קיום הנפט הביא לכך שיצואניות שלו החילו משטר של קצבאות רווחה, שבו האזרח נשען על הביטחון התעסוקתי ועל סבסוד המוצרים הבסיסיים שהמדינה מספקת.
התרבות הזאת הביאה לשחיקת ערכי היצרנות והחדשנות: כל עוד ההכנסה מהנפט מגיעה, אין צורך להתאמץ ליצור מקורות הכנסה אחרים. הפסיביות הזאת השפיעה גם על המערכת השלטונית, כך שהאזרחים לא היו שותפים אמיתיים בתהליכי קבלת ההחלטות.
צניחת מחירי הנפט החל מ-2014 גרמה לרוב יצואניות ויבואניות הנפט הערביות להבין שאי אפשר להנציח את משטר הקצבאות. עתודות הנפט לא יספיקו למימון הגידול העצום בהוצאות המגזר הציבורי ובהיקפו. מה גם שלאור היעדר מבנים מדיניים יציבים וחזקים, השחיתות פשתה באין מפריע.
על כן, רבות מהמדינות האלה החלו ברפורמות כלכליות שהיו נחוצות זה זמן רב. כמה מהן הגבילו את התרחבות המגזר הציבורי והדגישו את היצרנות, וכמה ערכו רפורמות במיסוי. כמו כן נערכו רפורמות מדיניות שיגרמו לאזרחים להרגיש שיש להם חלק בקבלת ההחלטות תמורת ההקרבה הכלכלית שתידרש מהם.
מרואן אל-מועשרכיום, לאחר שהמשבר באוקראינה הביא לעליית מחירים נוספת, גם אם זמנית, השאלה החשובה היא כיצד ינהגו מדינות המזרח התיכון. האם הן למדו את לקחי העבר? האם הן הבינו שכלכלותיהן לא יכולות להמשיך להתבסס על הנפט לבדו, וכי יש להתמקד ביצרנות ובפיתוח מבנים מדיניים שיבטיחו יציבות ושגשוג בעתיד, לא משנה מה יהיו מחירי הנפט? ואולי עליית המחירים תוביל לרגרסיה כזו שאזרחי העולם הערבי יאבדו שוב את כוח השפעתם הכלכלי והמדיני?
המלחמה באוקראינה עלולה להימשך עוד זמן רב, והיא גם עשויה להסתיים בקרוב. כך או כך, השאלה העקרונית היא איך ייראה המזרח התיכון ביום שאחרי סיום המשבר: האם הוא שוב יחזיר אותנו למדיניות פוליטית מן העבר? ואולי כבר למדנו מההיסטוריה שרק מדיניות המבוססת על יצרנות, שיתוף, חדשנות וגיוון מקורות הכנסה, תבטיח עתיד טוב יותר לדורות הבאים, ללא קשר לעליית מחירי הנפט או לצניחתם.
- מרואן אל-מועשר, לשעבר שר החוץ של ירדן, הוא דיפלומט וחוקר במרכז קארנג'י למזרח התיכון בביירות. המאמר המלא התפרסם ביומון הפלסטיני "אל-קודס". גרסה זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק", המשותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. מערבית: תרגום עמיר טאובר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
