פעם היה עידן שבו חודש אוגוסט נחשב לעונת המלפפונים. המערכת הפוליטית הייתה מבלה, כמו חלק גדול מהמדינה, בחופשה. עיתונאים היו מתקשים לגרד כותרות חדשותיות. הגעת המדוזות הייתה מעסיקה את הציבור, לא כשירותו הדועכת של צה"ל, גידופים נגד הרמטכ"ל והיחסים החוקתיים בין הממשלה לבתי המשפט.
טורים נוספים של נדב איל:
אוגוסט של 2023 רווי בחום מעיק ובחרדה מטפטפת. כראש ממשלה, בנימין נתניהו פיתח מיומנות מיוחדת, יוצאת דופן ביחס לקודמיו: הוא יכול לנהל קרבות ציבוריים עם צה"ל והמטכ"ל, ולשרוד. אך מה שניהל בשבוע האחרון איננו קרב ציבורי, נניח על תקציב הביטחון, או על החלטה האם לתקוף באיראן. לא. אנחנו במישורים הרבה יותר רגשיים. לפני שבוע נתניהו קרא את הציטוטים מפי מפקד חיל האוויר ביחס לפגיעה בכשירות החיל, פגיעה שהולכת ומעמיקה. הוא זעם ויזם שיחת ועידה בערב שבת כדי לצעוק (לשכת רה"מ אומרת שלא צעק; תאמינו לה, אם תרצו) על הרמטכ"ל ועל מפקד חיל האוויר. בין הציטוטים שהובאו בחדשות 13 היה המשפט הבא: "זה צבא שמשתלט על המדינה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
גורמים בכירים מתארים את כעסו של נתניהו כ"לא מאוזן". הוא דחה את חופשתו כדי "לקיים דיונים" ובעצם המשיך בזובור. הדרישה המשתמעת שלו מאנשי הצבא הייתה פשוטה: שישתקו. נתניהו תירץ זאת בשל חשש כבד מפני "פגיעה בהרתעה" של ישראל. נדמה לי שהנוכחים בשיחת הצעקות, כמו גם בפגישה שהתקיימה פנים אל פנים בתחילת השבוע, חשבו שזו בעיקר פוליטיקה.
נתניהו אותת, ומכונת הרעל המשומנת שלו העלתה הילוך במתקפה נגד הרמטכ"ל ונגד צה"ל בכלל. המשתלחים הראשונים היו יאיר נתניהו, טלי גוטליב, ארז תדמור (התנצלותי הכנה אם שכחתי משתלח כלשהו). כאשר הרמטכ"ל הגיע ביום ראשון לפגישה עם ראש הממשלה, בצה"ל ביקשו שנתניהו יגנה את הביטויים הקשים נגד הצבא ומפקדיו. זו לא הייתה רמיזה, אלא בקשה מפורשת. נתניהו לא הגיב, ואנשיו אמרו מאוחר יותר – לא הפעם.
למעשה, בכל פעם שהרמטכ"ל ורה"מ נפגשו לאחרונה, הבקשה הזו חזרה על עצמה. יממה מאוחר יותר, רה"מ פירסם הודעה כללית, סתומה. "כראש ממשלת ישראל אני פועל לילות כימים יחד עם שר הביטחון, הרמטכ"ל, בכירי צה"ל וזרועות הביטחון, כדי להבטיח יחד את ביטחון ישראל בכל מצב". אף מילת גינוי.
בינתיים ההשתלחות נמשכה. השר דוד אמסלם, המתנפל מספר 1, הודיע שבצבא יש "מרד" ותקף ישירות את הרמטכ"ל ואת מפקד חיל האוויר כי "זה במשמרת שלהם". כנראה בלשכת ראש הממשלה הגיעו למסקנה שהמטרה הושגה. כמה שעות מאוחר יותר נתניהו הוציא הודעה משותפת עם שר הביטחון יואב גלנט, ובה גיבוי למפקדי צה"ל – וגינוי להתקפות נגדם. הוא נתן לרמטכ"ל הלוי לשמש בובת הוודו של הקואליציה שלו במשך כארבעה ימים. בסיבוב הזה, כמובן.
בצה"ל המומים מההתנהלות של נתניהו סביב המשבר הנוכחי. המסר של רה"מ ואנשיו הוא ש"יד קשה" כלפי הטייסים, לדוגמה, הייתה מונעת הידרדרות באי־ההתנדבות. בחיל האוויר לא מבינים על מה הוא מדבר; הטייסים במילואים הם באמת מתנדבים, בשל הכמות הבלתי נתפסת של זמן שהם נדרשים להקדיש לצה"ל, רק כדי לשמור על כשירות טיסה – מעבר לכל דרישה חוקית. נניח שהיו מודחים ארבעה־חמישה טייסים לפני כמה חודשים, רק כי ביקשו לקיים "שיח ערכי" במקום לצאת לאימון. ההידרדרות, מעריכים בצה"ל, הייתה חריפה ומואצת יותר – ועם משמעויות קשות, לאור החלק הענק של טייסי מילואים במבנה הטייסות. נתניהו עצמו, אחרי חודשים של שימוש בביטוי סרבנות, הפנים סוף־סוף את הנקודה הזו. הוא נמנע מלהשתמש בביטוי "סרבנים" בהתייחסויות האחרונה שלו לחיל האוויר.
טענה אחרת בימין הפופוליסטי, מרושלת במיוחד, דורשת בניית צבא מילואים חדש; יותר טייסים בקבע ופחות טייסי מילואים, ובכלל התרחקות מצבא מילואים. במערכת הביטחון מעריכים שהתוצאה תהיה היחלשות ניכרת בכוחו של צה"ל. "מה אתה חושב שיקרה?", אמרו לי, "מודל המילואים בהתנדבות נועד לשמר את הניסיון האדיר שצברו הטייסים, ולהשתמש בו לטובת מדינת ישראל. הם יכולים לצאת לאזרחות, ובמקביל לטוס במשימות מבצעיות. אם נוותר על זה, ונעבור למודל של טייסי קבע בלבד, בטווח הארוך איכות הטיסה תצנח. החיל יקטן. נאבד את הניסיון של הוותיקים שנצבר שנים רבות, והטובים מלכתחילה יעדיפו את השוק הפרטי. בכל מקרה, זה לא פתרון לעכשיו".
הניסיון בצה"ל לקיים דיון ענייני הוא הרואי. זה כמו ניסיון לבלום פיצוץ בביוב עם כמה מגבונים לבנים. כאן נכנס לתמונה שר הביטחון גלנט. הוא איננו "מגבה" את צה"ל, כמו ביבי; הוא רואה בעצמו בשר מבשרו. גלנט רותח על ההתקפות נגד הרמטכ"ל וקציני צה"ל – בין אם הן מגיעות מחברת כנסת מהשורות האחוריות או מאיתמר בן גביר.
בליכוד משוכנעים שגלנט לא מתעתד להצביע בעד אף חלק נוסף מה"רפורמה" שאיננו בהסכמה רחבה. שר הביטחון הצביע בעד ביטול חובת הסבירות, ראה את המחיר ששילמו החברה הישראלית ומערכת הביטחון, ובעיקר צפה בדרך שבה יריב לוין סיכל עד הדקה האחרונה כל ניסיון לפשרה. ספק אם יש לו תיאבון לשחזר את החוויה.
נתניהו וגלנט הוציאו במשותף את הודעת התמיכה בצה"ל. במשרד הביטחון ובלשכת רה"מ עושים כל מאמץ לתת רושם של עבודה משותפת. במקביל, במערכת הביטחון רואים בהמשך החקיקה החד־צדדית עניין בלתי נסבל לחוסן הלאומי כולו, לא רק לכשירות חיל האוויר. העמדה של גלנט תהיה קריטית לאפשרות של יצירת בלוק בליכוד נגד המשך החקיקה. הוא כבר הוכיח שיש לו עמוד שדרה; חלק מחבריו עוד מנסים לאתר את שלהם.
הפוליטיקאים החרדים ששוחחו עם גלנט בימים האחרונים החמיאו לאמינותו; "לפחות הוא לא מושך אותנו באף עד הרגע האחרון". הם בעיקר התרשמו שנשבר לו מהקיצוניות – זו של עוצמה יהודית, הציונות הדתית, וגם זו שהחלה משגשגת בליכוד. השיחות בין הצדדים עסקו בחוק הגיוס; החרדים – גם רבני יהדות התורה, שהגישה שלהם הייתה הנוקשה ביותר עד כה – מתחילים להבין שהבאת חוק גיוס דרמטי ורחב כעת, לפני קבירת ההפיכה או ההגעה להסכמה רחבה, יכולה להסתיים במפלה היסטורית. הזעם על יריב לוין ונתניהו בצד החרדי יוצא דופן. קרה בדיוק מה שהם חששו ממנו: הציבור החילוני, וגם המסורתי, מייחס להם את חוקי ההפיכה. במקביל, נושא הגיוס לא הוסדר, והסיכוי להסדרתו פחת. האם ינטשו את נתניהו? ובכן, הציבור החרדי משפיע על הפוליטיקאים שלו יותר מרבניו. ונתניהו הוא המלך שם. כרגע, ללא תחרות.
לפני עשרה ימים נפגשו מפכ"ל המשטרה וראש השב"כ. בכיר במשטרה הימהם בפניי משהו על "ממשקי עבודה משותפים אינטנסיביים"; הרי יש את המאבק בפשיעה עם היבטיו הלאומניים וסוגיית השימוש באמצעי מעקב טכנולוגיים. המפכ"ל נחוש להפעילם מחדש כדי להיאבק בפשיעה בגל הרציחות בציבור הערבי.
אך בשיחה הזו בין רונן בר ליעקב שבתאי עלה בקצרה נושא נפיץ בהרבה: מה יעשו שני ארגונים שאמונים על שמירת החוק במקרה יוצא הדופן שבו פוסק בית המשפט, והממשלה מסרבת לקיים את הפסיקה. אין לי מושג מה נאמר ביניהם בדיוק. ממילא עמדת הארגונים בהירה כשמש: הם יפעלו כדין, כפי שתמיד נהגו וכפי שנהגו כל ממשלות ישראל – יצייתו לכל פסיקה.
לפני יומיים פירסמתי כי ההערכה הגורפת בקואליציה היא שאם יועמדו במצב בלתי אפשרי, ראשי צה"ל, שב"כ והמוסד יצייתו לצווים ולפסיקות מפורשות של ביהמ"ש, גם אם יקבלו פקודות נוגדות מהממשלה. כתבתי כי לקואליציה יש תקוות לגבי המשטרה. זו הייתה כותרת ראשית, ובאותו בוקר התקיים טקס חגיגי של המשטרה, בנוכחות המפכ"ל והשר בן גביר. המפכ"ל לא תיכנן מראש לדבר על האפשרות של משבר חוקתי, אך ברגע האחרון הוסיף כמה שורות לנאומו הכתוב. היה חשוב לו להבהיר היכן הוא עומד, כמה חודשים לפני סיום כהונתו. באופן פומבי (בניגוד לראשי מערכת הביטחון), הוא הודיע שיציית לחוק ולדין. המילה "דין", נבחרה במיוחד: במדינה דמוקרטית, הדין מורכב מהחוק של הפרלמנט, ומפסיקות ביהמ"ש. זה היה שבוע בדיוק אחרי פגישתו עם ראש השב"כ.
הפוש על דברי שבתאי הכה במכשירים הסלולריים, ואחריו הגיע עוד אחד: בן גביר הגיב מיד לשבתאי, ואמר שהממשלה היא שקובעת את מדיניות המשטרה.
המשבר החוקתי איננו דיון אקדמי: הרי ממשלת נתניהו־בן גביר־סמוטריץ' היא הראשונה בתולדות ישראל שמקפידה לזרוע ספק על ציות לפסקי דין. נציגיה בכנסת, בתקשורת וברשתות החברתיות מנהלים כבר שבועות קמפיין שטוען כי לביהמ"ש אין כלל סמכות להתערב.
על הפרק מונחות עתירות נגד חוק הנבצרות, החוק לביטול חובת הסבירות, וכמובן סירובו של שר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. היועצת המשפטית לממשלה, זה כבר ברור, מתייצבת נגד עמדת הממשלה ברוב הסוגיות שעל הפרק; לוין ייצג את עצמו בבג"ץ. די בכך שבאחת מהסוגיות האלה יפסוק ביהמ"ש בניגוד לרצון הממשלה, כדי שלוין, ואיתו רבים בקואליציה, יקראו להתעלם מפסיקתו. איך אני יודע? כי כך הם עשו בעבר. ב־2020 פסק בג"ץ שעל יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לערוך בחירות מחודשות לתפקיד. בליכוד קראו לו, בפשטות, להפר את הדין. הוא אכן לא קיים את החלטת בג"ץ, והתפטר מתפקידו.
הקואליציה ההיא, זו שקידמה את הפרת פסיקת בג"ץ, נראית כמו ארגון אמנסטי לזכויות אדם בהשוואה לקואליציה הנוכחית. צונאמי של דם רע הציף את מדינת ישראל בשלוש השנים שחלפו. הלבבות הוכשרו.
החברה הישראלית כה פצועה, שיריביה מריחים את הדם ופועלים בהתאם. הנה דוגמה: לאחרונה פנה ראש השב"כ רונן בר למקבילו ברוסיה ודרש ממנו להפסיק את מבצע ההשפעה הרוסי המתקיים ברשתות החברתיות בישראל. זה מבצע שתכליתו זריעת מחלוקות וטינה בין ישראלים, בכל התחומים; לפי שעה הרוסים ממשיכים, למרות שנחשפו. והדרג המדיני? הוא לא מתעניין בעניינים שכאלה.
שאלתי גורם במשטרה מה הוא חושב. האם הממשלה תלך עד הסוף – ותפר פסיקה של בג"ץ. הוא השיב ש"יש הבדל בין לשלוף אקדח ובין ללחוץ על ההדק". הדימוי קצת הפחיד אותי, אני חייב לומר. הרי אם הממשלה לא תציית לבית המשפט, זו בעצם התפרקות של המדינה. היא תהדהד ברחבי המשרדים הממשלתיים. אם ביבי לא יציית לפסיקה אחת, סמוטריץ' יבין מיד שפתוחה לו הדלת להפר את הפסיקות כולן. ובלי בית המשפט, אין חוק. צ'רלס אוונס יוז, לימים נשיא ביהמ"ש העליון האמריקני, ניסח זאת בצורה קיצונית לפני למעלה מ־100 שנים: "כולנו כפופים לחוקה. אבל החוקה היא מה שהשופטים אומרים שהיא".
כשמשוחחים עם ח"כים בקואליציה, רובם מניחים שנתניהו רק מנסה להרתיע את שופטי בית המשפט העליון. אם יגיע הרגע, הם אומרים, הוא ינשוך שפתיים, ינצל את הפסיקה כדי לתקוף את בג"ץ – ויציית לפסיקה. מצד שני, הם גם האמינו שנתניהו יתפשר ברגע האחרון על עילת הסבירות; אנחנו יודעים איך זה נגמר.
ביום רביעי בלילה נפגשו ראשי המגזר העסקי עם יו"ר ההסתדרות, ארנון בר־דוד. הם הזהירו שהמשק דוהר למשבר יוצא דופן. שכרגע, הכלכלה הישראלית חיה על אדי דלק. המסר המובלע היה ברור: הם רצו שבר־דוד יוציא את הערמונים מהאש. שינהיג את ההסתדרות כך שתבלום את נתניהו. תראו כמה מטורף המצב של החברה הישראלית: מנכ"לים של בנקים ובעלים של רשתות אופנה רוצים שהאיגוד המקצועי יכריז על סכסוך עבודה, כדי להציל את הדמוקרטיה ואת הכלכלה. בר־דוד האזין בקשב, והודיע לנוכחים שאי־קיום פסיקת בג"ץ זו "שבירת כל הכלים". שזה לא יעבור. שההסתדרות לא תיתן לזה לקרות.
הבוקר משגרים שני נגידי בנק ישראל לשעבר, יעקב פרנקל וקרנית פלוג, מכתב ציבורי חדש על המצב הכלכלי. מכתבם הקודם פורסם בעמודי העיתון הזה; המכתב החדש יפורסם במלואו ביום ראשון. פלוג ופרנקל מבהירים שהתרחיש שממנו הזהירו במכתבם הקודם החל להתממש בפועל; "כל יום שעובר ללא צעדים מתקנים מקבע את התדמית השלילית של המשק הישראלי ומרחיק משקיעים. על רקע אובדן האמינות, הבטחות שאינן מגובות בצעדים קונקרטיים יתקבלו בספקנות ולא יעצרו את הסחף". פרנקל ופלוג אומרים שעל נתניהו לעצור מיד את קידום החקיקה ולהתחייב שכל חוק שמתייחס להיבטים משטריים יעבור מעתה בהסכמה רחבה. הם אומרים על שינוי הוועדה לבחירת שופטים שלא מדובר ב"רק עוד חוק". "כל אלה פוגעים קשות באמינותו ובאמינות המשק הישראלי והביאו להערכה של המשקיעים ושל השווקים שאכן אנחנו בדרך לשינוי המשטר בישראל", כותבים נגידי בנק ישראל לשעבר, "ההשלכות הכלכליות הצפויות של המהלך הזה הן האצה בהתממשות הסיכונים שמפניהם הזהירו כל המומחים וחברות הדירוג. התגובה של הבנקים הגלובליים Citi ו־Morgan Stanley, ושל חברות הדירוג Moody's ,S&P ו־Fitch, מצביעה על כך. התוצאות תהיינה חמורות ביותר; מספיק לראות את מה שקרה בהונגריה, בטורקיה ובמדינות נוספות שהלכו בדרך זו". אין לי ספק שפרנקל ופלוג יספגו ברשתות עוד גל של חרפות ונאצות; הם יוכלו להתנחם בכך שהם בחברה טובה, לא רחוק מהרמטכ"ל.
