בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר היום (שלישי) 10 שנות מאסר על זאהי אבו ג'ודה, אחיו של רוצח החייל רון קוקיא ז"ל בפיגוע בערד ב-2017, שסייע לאחיו אחרי הרצח והורשע בין היתר בקשירת קשר לביצוע מעשה טרור.
מתן גזר הדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע
(צילום: תומר שונם הלוי)
חאלד אבו ג'ודה, שלא השתייך לשום ארגון טרור באופן פורמלי, הפתיע אז את סמ"ר קוקיא ז"ל מאחור בעת שהמתין להסעה בערד, דקר אותו למוות, גנב את נשקו ונמלט. לפי האישום, חאלד קשר קשר עם אחיו זאהי לבצע שוד אלים של נשק מחייל או משומר למטרת טרור, תוך גרימת חבלה חמורה באמצעות סכין. האחים סיכמו כי יבצעו את השוד יחדיו, והשניים שוחחו על כך לפחות בשלוש הזדמנויות שבהן חאלד שקל להוציא את המעשה לפועל.
בליל הרצח חאלד עדכן את אחיו ש"יש הזדמנות לשדוד נשק" והזמין אותו להצטרף אליו, אך לבסוף זאהי לא עשה כן. עם זאת, למרות שחאלד ביצע את המעשה לבדו, במהלך בריחתו הוא עדכן את הנאשם כי שדד נשק וכי הוא בדרך הביתה. השניים נפגשו, חאלד הציג לאחיו את הנשק עם הסכין שבאמצעותה רצח את קוקיא וסיפר לו על הרצח.
האחים פנו יחד להטמין את הנשק הגנוב, והנאשם אפשר לאחיו לקחת כלי חפירה שהיה סמוך לביתו. בהמשך, חאלד חפר בור באדמה והטמין בו את הנשק בזמן שאחיו נמצא בסמוך ומתצפת. לאחר מעשה, לפי כתב האישום, יצאו השניים יחד לאכול פיצה.
על חאלד הוטלו מאסר עולם ו-20 שנות מאסר במצטבר. אף שלא היה שותף למעשה הרצח, זאהי היה שותף כאמור בקשירת הקשר למעשה טרור, ואף סייע לאחיו לאחר מעשה. הרכב השופטים, בראשות אב בית הדין אריאל ואגו, הטיל על זאהי 10 שנות מאסר בפועל, אחרי שהמדינה ביקשה 20 שנות מאסר.
כראיות לעונש העידו בני משפחת המנוח על כאבם וכעסם, והעלו על נס את זכרו הטוב של רון. בקשת המדינה ל-20 שנות מאסר הייתה חסרת תקדים, שכן אין בנמצא פסיקות עבר היכולות להצדיק את עמדתה. בית המשפט ציין כי המדינה לא הצביעה על נימוקים מיוחדים או בסיס עיוני מחודש, היכולים להצדיק ענישה חריגה ותקדימית במקרה המדובר. מנגד, ההגנה הגישה פסיקה שממנה ביקשה ללמוד כי העונש הראוי צריך לעמוד על שנות מאסר אחדות.
נפסק כי במעשי הנאשם נפגעו ערכים רבים שבמרכזם ערך חיי אדם. הערך נפגע הן בקשירת הקשר למעשה טרור, הן בכך שתוכן הקשר היה לשוד המסכן חיי אדם, והן בהחזקת הנשק שלא כדין.
השאלה המשפטית המרכזית, כתבו השופטים, היא המשקל שיש לתת לכך שהקושר האחר לביצוע הפשע רצח חייל. מצד אחד, לפי תיקון 39 לחוק העונשין, הקושר אינו יכול להיות מואשם במעשה שעשו קושרים אחרים בלעדיו, גם אם זה התרחש עקב הקשר.
מנגד, תיקון 113 לחוק קובע שבעת הבניית הענישה יש לתת משקל לתוצאות אפשריות ולתוצאות בפועל של העבירה, כמו גם לנזקים שנגרמו. נקבע, כי נכון וראוי לתת משקל משמעותי לרצח החייל על ידי הקושר האחר. אולם, לפי השופטים, אין מדובר באחריות פלילית מלאה של הנאשם, אלא בנסיבה מחמירה בהערכת מידת אשמתו בעבירת הקשר למעשה טרור, שעונשה המרבי הוא 14 שנות מאסר.
לעניין נסיבות המעשה – מעבר לתוצאה הקשה, נקבע כי קשירת הקשר מראש מהווה נסיבה מחמירה לעבירת הסיוע לאחר מעשה, וכי הסיוע מלמד עד כמה מקובל היה על הנאשם שאחיו הגשים את התוכנית שלהם, ועל עומק עבירת הקשר. נקבע כי לעבירה של החזקת נשק יש נסיבה מחמירה בכך שמדובר בנשק שנשדד מחייל, על ידי רצח למטרות טרור, שעה קלה לפני הטמנת הנשק על ידי שניהם. לפיכך, נקבע מתחם עונש ראוי לכל העבירות - בין שבע ל-11 שנות מאסר.
לפי פסק הדין, בתוך מתחם העונש נלקח בחשבון שאמנם אין לנאשם עבר פלילי, אבל זהו מקרה חריג שבו חל סעיף 40ז' לחוק העונשין, המתיר לשקול שיקולי הרתעת הרבים בהתקיים צבר נסיבות. משיקולי הרתעת הרבים, ניתן עונש על הצד המחמיר של המתחם – 10 שנות מאסר בפועל. כמו כן הוטל מאסר על תנאי בן 15 חודשים, ונקבע שעל הנאשם לפצות את בני משפחת המנוח בסך של 100 אלף שקלים.
