אני ממעטת לכתוב על ח"כ טלי גוטליב. מבחינתי מדובר במישהי שהיא - איך נהוג היום לומר - לא מאה. שלא לומר לא ממש יציבה. יכול להיות שאם היו יוצאים מפיה דברי חוכמה, או איזה תובנות מעניינות, ולא רק וולגריות והיסטריה, הייתי סוטה מדרכי. אבל זה ממש לא קורה. אלא שהבוקר ראיתי ציוץ של חברת הכנסת, שהצליח לערער את אדישותי כלפיה. אם הוא היה רק מטומטם - על זה אפשר עוד למחול. אפילו לגחך. נו, עוד שטות של ח"כית שמחפשת תשומת לב. הבעיה היא שהפעם מדובר בפוסט שהוא הסתה טהורה.
הייתי מציעה לגוטליב להיכנס לפרופורציות, במיוחד בתקופה הקשה הזאת שעוברת על כולנו. אבל לבקש פרופורציות מגוטליב, זה כמו לצפות מנחש להפסיק להכיש
הכוונה היא לדברים שכתבה האישה המופרעת הזאת על נחום ברנע, הפרשן הבכיר ב"ידיעות אחרונות'', כשהיא מתייחסת לקטע מטור שפורסם הבוקר. אפשר להסכים לדברים שכתב ברנע, לחשוב שהם מוגזמים, להגיד שהאירוניה לא עוברת, או סתם שזה לא מצחיק. ויכול להיות שהקטע הזה, מתוך טור שלם, היה מיותר ושצריך היה לחשוב גם על כל מי שיתקשו או לא ירצו לראות בזה הומור, סוג של דחקה. ואולי ברנע היה צריך להביא בחשבון מי ימהרו להשתמש בדברים נגדו, או נגד ציבור שלם. אבל בין זה לבין הדברים שכתבה גוטליב, שמגיע לברנע גזר דין מיתה או מאסר עולם על כך שיעץ לאיראנים לשוב ולפגוע בבסיס נבטים והפעם במטוס "כנף ציון"?
גזר דין מוות, גוטליב? את רצינית? איך את רואה את זה בעיני רוחך – תלייה? סקילה? כיסא חשמלי? או שפשוט את מציעה להמונים לצבוא על ביתו כמו שעשו בשדה תימן ובית ליד ולפשוט את עורו?
הייתי מציעה לגוטליב להיכנס לפרופורציות, במיוחד בתקופה הקשה הזאת שעוברת על כולנו. אבל לבקש פרופורציות מגוטליב, זה כמו לצפות מנחש להפסיק להכיש. מנמר להפוך חברברותיו. למזלנו, אפילו האיראנים מבינים אירוניה יותר ממנה, ונראה לי שהם לא מתכוונים להוציא חשבונית על "הסיוע והייעוץ" של נחום ברנע.
