בית המשפט המחוזי בלוד גזר היום (חמישי) עשר שנות מאסר ופיצויים של 70 אלף שקל על אם שהורשעה בסיוע לאונס בתה בת ה-11 בידי בן זוגה. על פי גזר הדין, התוכנית של בן זוגה של האם היתה לקיים עם הקטינה יחסי מין כדי שתהרה, ולאחר שהקטינה תיכנס להריון, היא תעבור הפלה, שתמורתה תקבל כסף מהמדינה. "הנאשמת שיתפה פעולה עם בן זוגה בתוכנית, וסייעה לו, פעם אחר פעם, לאנוס את בתה בת ה-11 - ולא שעתה לתחנוניה ולזעקותיה של הקטינה לעזרה", נכתב בגזר הדין. העונש ניתן לאחר שהושג הסדר טיעון בו הודתה במעשים.
בגזר הדין מפורטת ההשתלשלות המזעזעת של המזימה הזדונית שרקם בן הזוג, שלו ולאמה של קורבן המעשה שלושה ילדים משותפים. כתב האישום כנגד האם כולל ארבעה אישומים שבכולם ביצעה האם עבירות כלפי בתה הקטינה. היא סייעה לבן זוגה לבצע מעשי אינוס בבִתה, התעללה בה, תקפה אותה, ואף איימה עליה ושיבשה הליכים כדי למנוע את חשיפת הפגיעות. "כל המעשים מהווים מסכת עבריינית אחת, קיים ביניהם קשר ענייני. מכאן שיש לראות בארבעת האישומים אירוע אחד ולקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד, כפי שאף הסכימו הצדדים. עבירות מין אשר מתבצעות בחוג המשפחה, פוגעות לא רק בגוף אלא גם בנפש, תוך שהן מרסקות את האמון הבסיסי במקום שאמור להיות מוגן ובטוח לקטינים נפגעי העבירה", נכתב בגזר הדין של נשיאת בית המשפט המחוזי לוד-מרכז, השופטת, רות לורך.
הילדה, כיום בת 15, היא בתה של האם מנישואיה הקודמים. בן הזוג הנוכחי שכנע את האם שתמורת ההפלה שתעבור הילדה היא תקבל סכום כסף שיסייע להם לרכוש דירה ולממן הוצאות כלכליות נוספות. האם נעתרה, ולא עשתה דבר בזמן שהבת נאנסה על ידי בן הזוג, תוך שהיא מתנגדת וזועקת. השותפות של האם כללה גם רישום של תאריכי המחזור של הילדה, כדי לחשב את זמן הביוץ שלה ולהגדיל את סיכוייה להרות. מעבר לכך שהאם סרסרה בבתה, כאשר בתה, לאחר שלוש שנים החליטה לצאת מהבית איימה עליה האם כי אם תספר על מה שנעשה למישהו היא תרצח אותה.
בגזר הדין מתוארים מעשים אכזריים מצד האם כלפי בתה שכללו אלימות פיזית קשה מצד בן הזוג והאם. מעשי ההתעללות נמשכו שלוש שנים. במקביל הלך מצבה הנפשי של הילדה והתדרדר, ובשנת 2022 היא נזקקה לאשפוז בבית חולים לנפגעי נפש.
העונש של עשר שנות מאסר נגזר באמצעות הסדר טיעון. בן הזוג נידון ל-17 שנות מאסר, גם הוא בהסדר טיעון. בגזר הדין אמרה השופטת לורך כי "נדמה כי האינסטינקט האימהי, אשר טבוע בכל אֵם, ואפילו בקרב בעלי חיים – הוא להגן ככל יכולתה על צאצאיה, יוצאי חלציה. והנה, הנאשמת, לא רק שלא הגנה על בתה הקטינה, בת כ-11 בלבד בתחילת המעשים, אלא אף סייעה לבן זוגה לבצע בבתה מעשי אינוס קשים, חרף תחנוניה וזעקותיה".
עורכי הדין הינד נאבולסי ודניאל איקן מהפרקליטות טענו כי "הנאשמת פגעה בביטחונה, בגופה, בנפשה, בכבודה ובאוטונומיה של הקטינה. עבירות מין במשפחה הן מהשפלות והקשות בספר החוקים ומחייבות ענישה מחמירה שתבכר שיקולי גמול, הרתעה וסלידת החברה ממעשים אלה, ובפרט כאשר קיימים פערי כוחות משמעותיים בין הורה שבידיו הכוח והשליטה לבין ילד שהוא נזקק ותלותי".
האם טענה כי בן הזוג היה המבצע העיקרי בעוד היא היתה פאסיבית. הסנגור של האם, עו"ד שירן ברגמן, טען כי "אין מחלוקת שיוזם העבירות הוא הנאשם והוא זה ששכנע את הנאשמת לשתף עמו פעולה, עת סיפר לה סיפור מופרך על אודות הכסף שהם יקבלו בעקבות המעשים. העובדה שהנאשמת האמינה לכך מעידה על אישיותה הדלה והיותה נוחה להשפעה". אולם, שופטי בית המשפט המחוזי מרכז לא קיבלו את טענותיה של האם וקבעו כי "חלקה בעבירות ההתעללות בקטינה, הפרת חובה של הורה, קשירת קשר, תקיפת הקטינה, איומים ושיבוש מהלכי משפט - הוא ממשי ומעמדה הוא של מבצעת עיקרית, ולא של מסייעת".
