האלימות בחברה הערבית משתוללת, רצח רודף רצח, אבל נדמה שלפוליטיקאים יש דברים דחופים יותר לעסוק בהם: בחודשים האחרונים מצהיר השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר עד כמה הוא עוסק בסוגיה ומנסה להביא פתרונות למיגור האלימות והפשיעה, וכך גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנפגש עם חברי כנסת מחד"ש-תע"ל ואמר שיערב את שב"כ בנושא.
אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד, והממשלה הנוכחית לא קידמה חקיקה ממשלתית אחת בנושא. הוועדה לביטחון לאומי, שבראשה עומד ח"כ צביקה פוגל מעוצמה יהודית - חבר מפלגתו של בן גביר - קיימה דיון בעניין רק פעם אחת, וגם הוא ביוזמת ח"כ מירב בן ארי מיש עתיד שעמדה בראש הוועדה בכנסת הקודמת.
אחת הבעיות של מדינת ישראל לאורך השנים בטיפול בשורש הפשיעה היא שכל ממשלה יוצאת בתוכנית חדשה, ולפעמים גם זונחת עבודה מקצועית של המשרדים הממשלתיים בטענה שהיא זו שתביא תוכנית טובה יותר. גם בממשלה הנוכחית, בן גביר החליט להתעלם מכל עבודת המטה שנעשתה במשרדו בכנסת הקודמת.
בכנסת ה-24 עמד בראש המשרד לביטחון הפנים עמר בר-לב וסגנו היה ח"כ יואב סגלוביץ' מיש עתיד, שמונה להיות הפרויקטור הממשלתי למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. במשך שנה וחצי סגלוביץ' עבד לצד מנכ"ל המשרד לביטחון פנים הקודם, תומר לוטן, על תוכנית "מסלול בטוח" שכללה חבילת חוקים שמטרתם לחזק את הכלים המדינתיים למאבק בפשיעה.
אחד החוקים המשמעותיים שעברו הוא החמרת ענישה על עבירות נשק, אך חלק ניכר מתהליכי קידום החקיקה לא הושלם בשלוש קריאות בעקבות פיזורה המוקדם של הכנסת ה-24. כך, למשל, תיקון חוק רישוי כלי ירייה המכונה "חוק האיירסופט", שמטיל איסור פלילי על שימוש בדמויי כלי נשק הנחשבים צעצועים מסוכנים ומוסבים באופן תדיר לכלי נשק קטלניים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, אך כרגע לא נראית באופק כוונה לקדם אותה.
5 צפייה בגלריה
ח"כ סגלוביץ'. היה הפרויקטור הממשלתי למיגור הפשיעה הערבית בכנסת הקודמת
(צילום: שלו שלום)
ראש מועצת יפיע בריאיון: "זה טבח, ראיתי את זה בעיניים שלי"
(צילום: ירון ברנר)
גם חוק הפרוטקשן, שנועד להסדיר את פעילותן של "חברות שמירה", עבר בכנסת הקודמת בקריאה ראשונה ולא המשיך לכנסת הנוכחית, בפרוצדורה המכונה דין רציפות. הוא הוגש מחדש כהצעת חוק פרטית של ח"כ יצחק קרויזר מעוצמה יהודית, אך בנוסח בעייתי, מאחר שהחמרת ענישה על נטילת דמי חסות היא לרוב לא רלוונטית כי אין כמעט אנשים שעומדים לדין על פרוטקשן.
חוקים נוספים שהיו חלק מחוק ההסדרים בכנסת הקודמת שלא הספיקו לעבור בגלל פיזורה, והוסרו מחוק ההסדרים בתקציב הממשלה שעבר לאחרונה, הם מיגור תופעת החשבוניות הפיקטיביות, איסור החזקת מזומן מעבר לסכום מסוים וחוק לאיסור הלבנת הון. אלה סוגיות שמאוד משפיעות על הפשיעה בחברה הערבית ואין בהן שום עיסוק בכנסת הנוכחית.
נתניהו אחרי הטבח ביפיע: "נחוש להכניס את השב"כ לפעולה"
בן גביר בזירת הטבח ביפיע: "צו השעה זה הקמת המשמר הלאומי"
(צילום: שמיר אלבז)
מעבר לכך, הבחירה של השר לביטחון לאומי לקדם הצעות חוק במסלול חקיקה פרטית ולא דרך חקיקה ממשלתית מאריכה את ההליך שלהן, לא נותנת להן עדיפות על פני חוקים אחרים, ולמעשה מוכיחה איפה הם עומדים בסדר העדיפויות של הממשלה.
שתי הצעות החוק שקודמו מאז שהוקמה הממשלה היו של קרויזר - חיפוש בבתים ללא צו והחמרת הענישה על החזקת נשק בלתי חוקי. "השארנו לממשלה הזו תשתית מאוד מקצועית כדי לטפל בפשיעה ונראה כאילו עושים הכול כדי לא לקחת אותה. התוצאות של זה הרסניות", אמר מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים לשעבר תומר לוטן.
5 צפייה בגלריה
"השארנו תשתית מאוד מקצועית כדי לטפל בפשיעה - ונראה שהממשלה עושה הכול כדי לא לקחת אותה". תומר לוטן
(צילום: עמית שאבי)
בתוך כך, הממשלה אישרה היום בישיבתה השבועית את הקמתה של ועדת שרים לענייני החברה הערבית - אלא שבוועדה הזאת לא יהיו נציגים של החברה הערבית. "אנחנו מקימים את ועדת השרים לענייני החברה הערבית", אמר נתניהו בישיבת הממשלה. "אנחנו ממשלה של כל אזרחי ישראל, ערבים ויהודים כאחד. יש פערים ודברים רבים לעשות בחברה הערבית. המאמץ העיקרי הוא המאבק בפשיעה. צריך להגביר את מעורבות שב"כ במאבק במלחמות הפשע. נעשה את התיקונים הנדרשים בחוק בצורה אחראית במטרה להביא תוצאות בשנה הקרובה מול גל הפשיעה".
בראש הוועדה החדשה יעמוד נתניהו, ולצידו יהיו בוועדה לא פחות מ-14 שרים. מוזמנים קבועים לדיוני הוועדה יהיו נציגי המל"ל, מנכ"ל משרד רה"מ, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, מנכ"ל המשרד לביטחון לאומי, הממונה על התקציבים באוצר וכן מנהל הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים (בתפקיד מכהן חסאן טואפרה, דרוזי מהכפר מרר). בין סמכויות הוועדה: טיפול בענייניהם של אזרחי ישראל הערבים בתחומי התעסוקה, רווחה, חינוך, בריאות, ביטחון אישי, דיור, תרבות, ספורט ופיתוח כלכלי. היא תעסוק גם בקידום צעדים במאבק לצמצום הפשיעה בחברה הערבית.
בינתיים, התושבים הערבים חוששים לחייהם בעקבות גל הרציחות שגבה את חייהם של 103 בני אדם מתחילת השנה, ומהסכסוך בין משפחות בכרי וחרירי. תוך פחות משנתיים נרצחו 29 בני אדם במסגרת הסכסוך, שגורם לכך שישנם כאלה שלא יוצאים מבתיהם משום שהם נחשבים כיעדים בקרב ארגוני הפשיעה.
בשבת בבוקר נרצח מרוואן אלקנג' (24) לאחר שנורה בנצרת, ובנוסף נפצע באורח קשה מוסטפא זועבי, אביו של רעד שנרצח לפני כחצי שנה כשהיה בתוך רכב בעיר. גורמים רבים במשטרה אמרו כי "הרציחות שמתבצעות הן על אותו סכסוך בין שני הארגונים של בכרי וחרירי, וזה עלול לגרום לנקמות דם". במשטרה ציינו בנוסף כי "ראש ארגון הפשע סמיר בכרי דרוש למשטרה כבר תקופה והוא נמצא בבריחה. על פי המידע הוא עובר ממקום למקום כדי שלא ייעצר בעקבות אירועים פליליים".
קרוב משפחתו של אלקנג' אמר כי "הוא אדם טוב ומכובד שלא פגע באף אחד. מה עשה בן 24 כדי שירצחו אותו? לצערי היום כל מי שנרצח ישר המשטרה מוציאה הודעה שהרקע הוא סכסוך בין עבריינים וזה בכלל אינו נכון". הוא הוסיף כי "עוד לא יודעים מי רצח אותו, ואם המשטרה טוענת שהרקע הוא סכסוך בין עבריינים אז בבקשה שתתחיל - שתגיד לנו מי הרוצחים".
תושב הצפון, הנחשב כיעד לחיסול, סיפר כי "כמעט חצי שנה לא יצאתי מהבית בגלל הסכנה שנשקפת לחיי. אני יודע שיש לי קשר עם אחד הארגונים ובגלל זה סימנו אותי כיעד. לא רק שאני לא יוצא, אלא עוד אנשים מהמשפחה שאין להם קשר לשום דבר. הם חוששים שיפגעו בהם בגללי. מקווה שהסכסוך ייגמר כי אין לנו חיים. אני בטוח שברגע שאצא מהבית אני אחזור ללא רוח חיים". לדבריו, "ירו לעבר הבית שלי, פגעו באנשים מהמשפחה וכל יום מאיימים עליי בצורה חמורה מאוד. אני לא יודע מה לעשות, בסוף יחסלו אותי".
(צילום: ירון ברנר)
תושבת נצרת, שמתגוררת באותה השכונה שבה התרחש הרצח של אלקנג', שיתפה: "אני מאוד חוששת לחיי ולחיי ילדיי הקטנים. הסכסוך שמדברים עליו מסכן חיי חפים מפשע. בגלל האווירה הקשה כמעט חודשיים אנחנו לא יוצאים לאף מקום, חוץ מלשלוח את הילדים לבתי ספרם. גם את הצעד הזה עושים תוך כדי פחד אדיר". היא הוסיפה כי "כל יומיים מתרחש רצח ואין מי שיפסיק את הירי שגרם לנו טראומה, פחד ובכי. אנחנו נאלצים לישון בתוך מקלט או מתחת למדרגות במטרה שלא יחדרו קליעים לתוך הבית ויפגעו בנו. אין לנו חיים במצב כזה".
תושב אחר מנצרת אמר כי "כולם מפקירים אותנו. הממשלה הזו רואה את הטבח ושומרת על שתיקה. אם האירועים האלה היו בחברה היהודית היו הופכים את כל העולם כדי שיעצרו את הפשיעה, אבל אצל הערבים דמם זול, כאילו הרציחות הפכו להיות אירועים רגילים שלא צריך להתייחס אליהם".
נער בן 15 מיפיע סיפר: "מאז הטבח שהיה לנו ביישוב אני לא ישן בשעות הלילה ואני בקושי קם לבית הספר. אני מפחד לצאת מהבית ואפילו לשבת בחצר הבית ובחצר בית הספר. פושעים שרוצים לרצוח תלמיד בית ספר - הם מסוגלים לפרוץ לתוך בית הספר ולירות לעבר תלמידים ומורים. זאת תחושתי, ולא אופתע אם יבצעו רציחות גם בתוך המסגדים ובכל מקום אחר".
