הבחירות לרשויות המקומיות בישראל צפויות להתקיים ביום שלישי, 31 באוקטובר. בחברה היהודית מתקשים להתרגש מהעניין, וגם אם כן, זה רק במסגרת הוויכוח הפוליטי הארצי – ימין ושמאל בעד ונגד. בינתיים, ביקום המקביל ביישובים הערביים, נמצא הנושא במרכז השיח. בין אם התיישבתם בבית קפה או בשולחן בחתונה או בהפסקה במשרד – כולם מדברים על הבחירות ועל המועמדים.
הסיבה לכך ברורה: בניגוד לבחירות הארציות, שם אזרחים ערבים רבים משוכנעים שאין להם שום השפעה ממשית בנושאים לאומיים, כלכליים ומדיניים, הבחירות המקומיות נוגעות בסוגיות הבסיסיות והמיידיות שמשפיעות – על פי רוב לרעה – על חיי היום-יום שלהם: (היעדר) תכנון ובנייה, תקציבי חינוך חסרים, תשתיות, ניקיון ברחובות ועוד. כך, לאורך השנים נבחרו ביישובים ערביים מועמדים לא מעטים אף שהיו לכאורה בעלי שיוך "פוליטי" שונה מזה של התושבים.
הפעם נמצא על השולחן נושא שלטעמי עשוי להיות מכריע ולהשפיע באופן משמעותי על זהות המנצחים: התגברות הפשיעה, שליטת ארגוני הפשע ושרשרת מקרי הרצח הבלתי נגמרת ביישובים הערביים. מדובר כנראה בסוגייה הבוערת והמטרידה ביותר את החברה הערבית בישראל, והתייחסות ממוקדת אליה בוודאות תמשוך מצביעים רבים.
איש לא מציג מועמדות לראשות רשות ללא בדיקה מקדימה ומהלכי גיוס תמיכה שמנבאים אם יש לו סיכוי או לא. בדיקה כזאת יכולה לכלול סקרים, חוגי בית, בדיקת הלכי רוח, בריתות פוליטיות ועוד. מי שיציב בראש המצע שלו את אג'נדת המאבק בפשיעה, ויכריז שלפני הכול מטרתו היא לעשות סדר ביישוב, יכול בהחלט לקבל את התמיכה שהוא מחפש. נכון, מועמד כזה צריך אומץ, והרבה ממנו, אבל מנגד הוא יקבל רוח גבית מהרוב המכריע של התושבים שלו, שמאסו במציאות שבמסגרתה עבריינים מנהלים להם את החיים ואת היישוב.
מה הוא יכול לעשות? כאמור, קודם כל לאזור אומץ. אחר כך, עליו להעיף מבט בדו"חות ביקורת המדינה לאורך השנים – שמוצגים לראווה לציבור בישראל אך אין להם קוראים. אלה משרטטים התנהלות קלוקלת ומינהל לא תקין ברשויות המקומיות הערביות - מהטיית מכרזים, דרך מתן היתרי בנייה למקורבים ועד אי-הפעלת חוקי עזר בתחום רישוי העסקים. המועמד צריך להפנים שהתושבים מאסו בכך שהזוכות במכרזי פינוי אשפה, גינון או ניקיון הן חברות קש של ארגוני פשיעה. הם מאסו בכך שלא מופעלת אכיפה עירונית נגד דוכנים ועסקים שמממנים את הארגונים הללו, ושאנשיהם זכו לרישיונות למבנים בלתי חוקיים. אני סבור שהחברה הערבית קרובה למצב שבו ניתן יהיה לשים בצד את המטען הרגשי, המשפחתי והחמולתי.
הלאה. מה עוד אפשר לעשות? על פי דו"ח שהכינה עמותת "יוזמות אברהם" בנושא הפשיעה בחברה הערבית, אחד ההבדלים העיקריים בין יישובים עם שיעור מקרי רצח נמוך לבין יישובים עם שיעור גבוה נעוץ בנוכחות של תחנת משטרה. כך למשל, במג'ד אל-כרום, טמרה וכפר כנא יש תחנת משטרה. עיריות עראבה וסחנין הקימו יחידות שיטור עירונית הקשורות לתחנת המשטרה במשגב. מנגד, בבענה ובטובא זנגרייה אין תחנות משטרה או יחידת שיטור מקומית. והתוצאות בהתאם.
ד"ר עקאב זידאןמועמד החפץ בניצחון צריך להדגיש את הנתון הזה, להצהיר שיעשה כל שביכולתו לשתף פעולה עם המשטרה במאבק בפשיעה ויילחם על הקמת תחנה ביישוב. כשיש שיתוף פעולה בין מערך השיטור, הרשות המקומית ומנהיגים דתיים וחברתיים - ניתן למזער את שיעור הפשיעה.
הפנייה הזאת מופנית גם לתושבים. אם הציבור הערבי יעצום את עיניו ולא יביע עמדה נחרצת בנושא, הוא יהיה שותף פעיל בהתעצמותם של ארגוני הפשיעה. הרוב מכירים את תמונת הפשיעה ביישוב שלהם בפרט ובחברה הערבית בכלל. הגיע הזמן לקחת אחריות על חיינו להילחם בזה. והפעם לא צריך להפגין או להשתמש בכוח, רק לשים בקלפי פתק למי שיתחייב להילחם בתופעה.
- ד"ר עקאב זידאן הוא חוקר מדעי המדינה והממשל המקומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
