בית משפט בגרמניה הרשיע היום (ג') את אירמגרד פורכנר – קשישה בת 97 ששימשה בצעירותה כמזכירתו של קצין SS שפיקד על מחנה הריכוז הנאצי שטוטהוף – בסיוע לרצח של 10,505 בני אדם. השופט דחה את טענתה כי לא ידעה על הזוועות שהתחוללו במחנה, וקיבל את בקשת התביעה להשית עליה עונש סמלי של מאסר על-תנאי למשך שנתיים. משפטה זוכה לתשומת לב רבה בתקשורת העולמית, בין היתר בשל הערכות כי ייתכן שיהיה המשפט האחרון בגרמניה לפושעים הנאצים וסייעניהם, שהולכים ומזדקנים.
4 צפייה בגלריה
פורכנר במשפטה. פניה צונזרו כיוון שנשפטה בבית דין לנוער, למרות גילה המתקדם
( צילום: AFP)
פורכנר, שזכתה בדיווחים השונים לכינוי "מזכירת הרשע", הואשמה כי הייתה חלק ממערכת שאפשרה את תפעולו של מחנה הריכוז הנאצי הסמוך לעיר גדנסק שבפולין לפני יותר מ-75 שנה. בכתב האישום נגדה נטען כי בעבודתה כקצרנית וככתבנית היא סייעה לראשי המחנה לבצע רצח שיטתי של האסירים שנכלאו שם בין יוני 1943 לאפריל 1945. המשפט נערך בעיר איצהו בצפון גרמניה, ופורכנר ניסתה תחילה לברוח ממנו: היא לא התייצבה לדיון הראשון בספטמבר אשתקד, ומערכת המשפט הגרמנית מסרה אז כי היא נלכדה אחרי שניסתה לברוח עם מונית שהזמינה לבית האבות שבו התגוררה.
פורכנר שמרה לאורך רוב המשפט על שתיקה, אבל לקראת סיומו, לפני שבועיים בלבד, דיברה סוף-סוף: היא אמנם התנצלה על מעשיה והביעה חרטה על כך ששירתה בשטוטהוף, אבל המשיכה לטעון כי היא חפה מפשע כיוון שלא ידעה לכאורה על הרצח השיטתי במחנה. עורכי דינה טענו כי הסיבה לכך הייתה שפעלה רק מתוך משרדו של מפקד המחנה, אך השופט דחה הבוקר את הטענה הזו: הוא עצמו השתתף במהלך המשפט בסיור במחנה, וקבע שגם מתוך המשרד של קצין ה-SS ניתן היה להבחין בבירור בזוועות שנעשו שם. ההיסטוריון שליווה את השופט בסיור, שטפן הורדלר, כינה את משרד המפקד "מרכז העצבים" של שטוטהוף.
למרות גילה המתקדם פורכנר נשפטה בבית דין לנוער, משום שבעת ביצוע המעשים הייתה בת 18. זו גם הסיבה שתמונותיה צונזרו, לבקשת בית המשפט. בעבר, כך לפי דיווחים בגרמניה, תושאלה פורכנר כעדה במשפטים אחרים הקשורים לפשעי הנאצים, ואז היא אמרה שמפקד ה-SS בשטוטהוף, פול וורנר הופה, הכתיב לה באופן יום-יומי מכתבים והודעות לרדיו. עם זאת היא טענה כי לא הייתה מודעת למעשי הרצח השיטתיים שהתבצעו במחנה נגד יהודים, פולנים וסובייטים. היא הודתה שכן ידעה שהופה הורה להוציא אסירים מסוימים להורג, אבל טענה כי חשבה שמדובר בעונש על עבירות כלשהן שביצעו.
מחנה הריכוז שטוטהוף הוקם על ידי הנאצים ב-1939, תחילה כדי לרכז בו אסירים פולנים מדנציג הסמוכה (כיום גדנסק), יהודים ולא-יהודים. ב-1940 הוא הפך למחנה עבודה בכפייה לאסירים, בעיקר פולנים וסובייטים. בשנת 1944 עשרות אלפי יהודים מגטאות במדינות בלטיות ומאושוויץ נשלחו לשם, לצד אלפי פולנים שנשלחו למחנה כחלק מדיכוי מרד ורשה. לשטוטהוף נשלחו גם אסירים פוליטיים, עדי יהוה ומי שנחשדו כהומוסקסואלים.
יותר מ-60 אלף בני אדם נרצחו במחנה, בין השאר בתאי גזים או בהזרקת חומרים רעילים כמו בנזין ישירות לתוך לבם. חלק מהאסירים הורעבו או נורו למוות, ואחרים אולצו לעמוד עירומים בקור עז עד שקפאו למוות. במהלך המשפט העידו על הזוועות שם כמה ניצולים ששרדו את השהות במחנה. אחד הניצולים, מנפרד גולדברג, סיפר לרשת "סקיי ניוז" הבריטית כי טענתה של פורכנר ולפיה לא ידעה על הזוועות הללו אינה הגיונית: "זה היה בלתי אפשרי לא לדעת מה קורה שם. גופות הובלו בעגלות בגלוי ברחבי המחנה".
התיק נגד פורכנר נשען על תקדימים שנקבעו בעשור האחרון במערכת המשפט של גרמניה, ושמאפשרים להעמיד לדין בגין סיוע לרצח כל אדם שסייע לעבודה במחנות הריכוז וההשמדה הנאציים, גם אם אין ראיה לכך שהשתתף ישירות בפשע ספציפי. התביעה בגרמניה מנהלת בשנים האחרונות מרוץ נגד הזמן כדי להספיק להגיש כתבי אישום נגד אותם מעורבים שכאמור הולכים ומזדקנים. פורכנר היא מבין קומץ נשים שהואשמו בעשרות השנים האחרונות בפשעים הקשורים לתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה, וברשת BBC מציינים כי ייתכן שמשפטה יהיה גם האחרון שייערך בגרמניה במסגרת המאמץ להביא לדין את אותם סייענים. עם זאת, כך ציינו ברשת החדשות הבריטית, ישנן עדיין כמה חקירות פתוחות בגרמניה, כאלו שעשויות להבשיל בעתיד לכדי כתבי אישום.
