ברדיצ'ב בבית המשפט
(צילום: רועי עידן)
מנהל התוכנית החינוכית של מכינת בני ציון, אביב ברדיצ'ב (31), ומי שהוביל בשטח את הטיול לנחל צפית שהסתיים במותם של 10 בני נוער, מסר את עדותו אתמול (חמישי) לראשונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ברדיצ'ב נאשם יחד עם מנהל המכינה, יובל כאהן, בהמתה בקלות דעת של החניכים והחניכות. בניגוד לכאהן, במהלך חקירתו במשטרה ברדיצ'ב לא הטיל על אחרים את האחריות לאסון, אך כן טען כי "לא קיבלתי החלטות לבד".
ברדיצ'ב שרטט בעדותו את תהליכי קבלת ההחלטות במכינה, וניסה להציג את עצמו כמי שהתקפל בקלות תחת מרותו של מנהל המכינה הכריזמטי, שהכל נעשה כדברו ושלא מקבל דעה שאינה מתיישרת עם זו שלו. מעבר לכך, הוא תיאר כיצד איש במכינה לא הפיק לקחים מטעויות העבר, שלא עלו בחיי אדם רק הודות למזל. מעדותו עלה בנוסף כי הגיע לטיול כשהוא סומך לחלוטין על כאהן, ולא מבין דבר בטיולים תחת חשש לשיטפונות - או ליתר דיוק, שלא לטייל כשיש חשש לשיטפונות.
בתחילת עדותו סיפר ברדיצ'ב על עצמו: "בזמן האסון הייתי בן 26. היום אני נשוי ואב לשלושה ילדים. גדלתי בבית שחינך לערכים של נתינה, כבוד ומעורבות. הייתי לוחם בצנחנים, מפקד וקצין. הייתי סגן מפקד פלוגה בצוק איתן". ברדיצ'ב התמקד בדרך שבה האסון השפיע עליו, בין היתר בהיבט התעסוקתי. הוא עבד במכינה כמדריך במשך שנתיים. בסוף 2017 מונה למנהל התוכנית החינוכית, והחזיק בתפקיד עד לאסון.
הוא סיפר כי "היו חודשים שלמים שבהם לא עבדתי לאחר האסון. הייתי במצוקה רצינית ונעזרתי במשך כמה חודשים בטיפול פסיכולוגי. השנים האחרונות היו התמודדות גדולה מאוד עבורי. האסון הנוראי, המוות של עשרה אנשים, הוא לא משהו שאפשר להיות מוכן אליו בשום צורה". ברדיצ'ב תיאר כי "המכינה לא הייתה רק עבודה. היא הייתה בית, משפחה. כל עולם החברים שלי ושל אשתי שייך לשם. הכל נעצר בבת אחת".
ברדיצ'ב ניסה להסביר כיצד דמותו של כאהן שלטה בכל המתרחש במכינה: "המילה כריזמה הוזכרה פה באולם. יובל היה מתערב בדברים והרגשתי שהוא לפעמים לא מצליח לראות את הסביבה הקרובה אליו ואת המצוקה שהדמות שלו עוררה באנשים. הוא ידע להיות 'בוס' במובן הזה. לעיתים זה היה נעשה בצורה קצת אגרסיבית, בצורה מתערבת. היינו צריכים להתיישר לדעתו. כשדברים היו חשובים לו, יובל דאג שדרכו תיקבע, שהחלטותיו הן אלה שיתקבלו. הייתה בו איזשהי שתלטנות מסוימת בהיבט הזה".
עוד תיאר ברדיצ'ב כי אם בעבר כאהן היה עבורו דמות להערצה ולחיקוי, הרי שכעת הדברים השתנו. "דמותו השתנתה מאז האסון. לא תמיד הרגשתי נוח לומר את דעתי לאנשי סמכות וגם לו. הייתי מאוד מכבד, מאוד יס-מן מבחינה מסויימת. זיהיתי אצל יובל את ערך האמת, חוסר פחד להודות בטעויות. אבל אני רואה שמשהו בערך הזה נסדק אצלו. הוא לא אומר אמת בהרבה נקודות", תיאר. ברדיצ'ב הדגיש כי "ליובל יש זכויות רבות כלפיי וכלפי אחרים, אבל משהו נסדק בסיפור של אמירת אמת ועמידה מאחורי דברים באומץ".
ברדיצ'ב העיד על טיול נוסף שעורר ביקורת, שהתרחש כשנה לפני האסון בנחל צפית, שבו חניכה סבלה מהתייבשות. "היה חסר לי שיובל כמנהיג יחשוב לרגע ויאמר, 'אולי משהו בתוכנית שלי לא היה מספיק טוב. שיעצרו וינוחו בצל'. אולי כך אף אחד לא היה מתייבש. היה ליובל קושי אמיתי לומר שייתכן כי עשה טעות". בדיון צויינו גם טיולים של המכינה באזור יהודה ושומרון שעוררו חששות בנוגע לביטחונם של החניכים, אך למרות זאת המשיכו להתנהל כסדרם.
הוא המשיך ותיאר כיצד הצליח כאהן לשכנע את כולם שהדרך שלו היא תמיד הדרך הנכונה, וככזו, ניתן לטייל גם תחת התרעת שיטפונות. במקרה אחר שתיאר, ברדיצ'ב נכנס לאזור ללא קליטה במהלך טיול עם חניכים באזור ערד. כאשר התברר כי קיימת התרעת שיטפונות באזור, כאהן לא הצליח להשיגם. לאחר תקרית זו מנהל המכינה החליט כי המדריכים יצויידו בטלפון לווייני. "כשיובל הציג את השיטה לטיול, בין אם זה בעומס חום או התרעת שיטפונות, הוא עשה את זה בצורה מקצועית".
מעדותו של ברדיצ'ב עלה כי למרות שהחניכים עצמם חשו תחושות קשות מהטיול של השנה שעברה, לא נעשה במכינה תהליך של למידה. בנוסף, ניכר כי ברדיצ'ב עצמו היה חסר ניסיון בכל הנוגע לתנאי הטיולים. עם זאת, ואל מול החששות והדאגות של החניכים, ברדיצ'ב חשש להתעמת עם כאהן.
השופט יובל ליבדרו תהה כיצד אדם שהיה לוחם, מפקד וקצין בצבא חשש להתמודד ולהתעמת מול כאהן, כאשר עולות גם בו תחושות אי-נוחות מיציאה לטיול תחת חשש לשיטפונות. "ההכשרה שלי נבעה בעיקר מניסיון חיים של אדם שמטייל. של מפקד בצבא. מדריך במכינה. היה לי ידע מסוים בטיולים. לא ידע של טיול בסכנת שיטפונות", ענה ברדיצ'ב. עדותו צפויה להימשך בשבוע הבא.
