שר החינוך יואב קיש הודיע היום (רביעי) כי חברת הכנסת לשעבר עדנה סולודר, שהלכה אתמול לעולמה בגיל 94, היא כלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת תשפ"ד. הלווייתה של סולודר תיערך היום, והשר קיש בישר לאחותה, תמי, על בחירתה. ההחלטה להעניק לה את פרס ישראל למפעל חיים התקבלה אתמול והועברה לקיש, ששמע במקביל על פטירתה.
ועדת הפרס ציינה בנימוקיה כי "סולודר היא סמל למנהיגות נשית ומשקפת במסלול חייה יוצא הדופן את פני החברה הישראלית". הוועדה אמרה כי "היא הייתה ממנהיגי התנועה הקיבוצית ובמסגרת פעילותה הפרלמנטרית ארוכת השנים, פעלה רבות למען חיזוק הפריפריה, שמירת הטבע והמורשת, עידוד החקלאות וההתיישבות והיוותה מופת לאחדות וחיבור בעם.
"עדנה בלטה מאוד בעיסוקיה לקידום נושאים חברתיים ולצמצום הפערים החברתיים", הוסיפה הוועדה. "לצד פעילותה החברתית הענפה בנושאים חברתיים ובטיפול בבעיותיהם של ילדים במצוקה היא החלה לפעול לקידום תחום האימוץ, ומונתה כחברה בוועדה המייעצת לאימוץ בין-ארצי, לאחר שאיבדה את בתה היחידה, שהייתה בת מאומצת".
סולודר הייתה בין הראשונים שנולדו בקיבוץ אשדות יעקב. אחרי סיום לימודיה התיכוניים היא הצטרפה לארגון "ההגנה" והשתתפה במלחמת העצמאות כקשרית במהלך הקרבות בעמק הירדן ובקיבוץ גשר. אחרי סיום המלחמה למדה סולודר מוזיקה ופסנתר בתל אביב, ועם תום לימודיה שבה לקיבוץ ושימשה במשך 20 שנה כמורה למוזיקה בעמק הירדן.
ב-1950 היא נישאה לרזי (רזיאל) סולודר, חבר גשר, וכעבור שלוש שנים עברה לגור איתו בקיבוץ. סולודר שימשה כמזכירת הקיבוץ בין 1967 ל-1971 וגם בין השנים 1978 ל-1980. היא מילאה גם תפקידים שונים בתנועה הקיבוצית ובכללם מזכירת הפנים של הקיבוץ המאוחד בין 1972 ל-1978.
סולודר נכנסה לכנסת מטעם מפלגת המערך (לימים העבודה) בינואר 1982. במהלך כהונתה עד 1992, הייתה סולודר חברה בכמה ועדות בכנסת. ב-1984 עמדה יחד עם ח"כ יוסי שריד מאחורי הגבלת חסינותו הפרלמנטרית של ח"כ מאיר כהנא, על-מנת לאפשר למשטרה למנוע ממנו כניסה לכפרים ערביים. ב-1986 היא ניצלה מניסיון פיגוע במטוס אל על שעשה את דרכו מלונדון לישראל. ב-1987 הקימה יחד עם ח"כ גאולה כהן את השדולה למען ג'ונתן פולארד.
במקביל, משרד החינוך הודיע היום כי מפיק הקולנוע משה אדרי הוא חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת תשפ"ד. "הפרס מוענק לו על עשייתו פורצת הדרך ותרומתו המשמעותית ליצירה העברית ולעידוד הקולנוע הישראלי, אשר זוכה להכרה והערכה גדולה בארץ ובעולם", נמסר.
ועדת הפרס הוסיפה כי "תרומתו של משה לקידום תעשיית התרבות הישראלית ולטיפוח נכסי צאן הברזל שלה נובעת מאהבה ותשוקה שבערה בו כבר מגיל צעיר: כבר בילדותו הוא נשבה בקסמו של המסך הגדול, החל לעבוד בתפקידים זוטרים בקולנוע המקומי בדימונה, וחלם להנגיש את הקולנוע לכלל הציבור הישראלי ולהצעיד את הקולנוע המקומי לקדמת הבמה העולמית".
