איימן עודה על ערבים שמשרתים במשטרה
(מתוך פייסבוק)
השבוע נחשף דבר מעצרה של התארגנות דאעש בנצרת, שחבריה תכננו פגיעה במורים וילדים מתיכון חאלד סלימאן בעיר, שכל חטאם הוא שלימדו או למדו תכנים הקשורים בחינוך מיני, משהו שהטרוריסטים לא ראו בעין יפה. החולייה תכננה גם פגיעה בשוטרים, שאשמתם ברורה יותר: הם מנסים להשליט סדר, לשמור על החוק ורחמנא ליצלן גם למנוע רצח ופגיעה בבני אדם.
במציאות אחרת הייתי מצפה מהמנהיגות הערבית, ובראשה מחברי הכנסת מהמפלגות הערביות, לקום כגוף אחד, לגנות את ביטויי הטרור היוצאים מהחברה הערבית ולגבות באופן ברור וחד-משמעי את רשויות הביטחון שמנעו את המעשה והצילו חיי אדם, ערבים במקרה הזה. אלא שכמובן, זה לא קרה וככל הנראה גם לא יקרה.
אין אזרח ערבי שלא מבין שהכאוס בחברה שלנו – הקרקע שעליה התפתחו הן מגפת הפשיעה והן התמיכה בטרור - לא נוצר במקרה. זו תוצאה של תופעת ה"מדינה בתוך מדינה" שהתבססה פה. מי ששולטים בפועל ביישובים הערביים הם חמושים מסוגים שונים, משפחות פשע וסוחרי נשק. לכל אלה יש אינטרס מובהק להפוך את החברה הערבית בישראל למודל מוקטן של המתרחש בסוריה, לבנון, עיראק ותימן. על פי רוב נהוג להטיל את האשמה למצב על המדינה שהזניחה את המגזר, אבל שוכחים משהו חשוב: גם המנהיגות הערבית, בחוסר אחריותה, אשמה בכך.
אחרי האירועים הקטלניים באוקטובר 2000 ניצלה המנהיגות הערבית את התוצאות המדממות לצרכיה הפוליטיים והאלקטורליים. היא עשתה מאז הכול כדי לפגוע בלגיטימיות של המשטרה, שהוצגה כגוף פוליטי בלתי רצוי המתעב ערבים, שאסור לשתף עמו פעולה. הקו הזה נמשך יותר מ-20 שנה, כולל אפילו התנגדות לפתיחת תחנות משטרה ביישובים ערביים.
כשרוב הציבור היהודי מזדעזע לשמוע על עבריינים ערבים שלא חוששים לפתוח באש על שוטרים, אני דווקא לא מופתע. מסע ההכפשה הרציף שמנהלים המנהיגים הערבים נגד המשטרה לא יכול היה להביא לתוצאה אחרת. מה מפתיע בצעיר ערבי שמתנהג כך אחרי שהוא שומע את יו"ר הרשימה המשותפת עומד מול מצלמות בתקופה של מתיחות שיא, במיקום נפיץ כמו הר הבית, וקורא למרוד במשטרה?
נאיל זועביאני מכיר צעירים ערבים רבים שעד לא מזמן נחשבו בני טובים, ממשפחות טובות, שכיום משקיעים יותר מאמץ בלקנות נשק מאשר בלהשיג תעודת בגרות או תואר אקדמי. לדבריהם, תעודה ותואר לא יעזרו להם בחיים, אם בכלל יישארו בחיים. עד כה רובם "מתגייסים" לארגונים העברייניים, אבל מאחר שעברנו את נקודת האל-חזור – גם ארגוני טרור פנימיים, כולל דאעש, הופכים ליעד עבורם.
כולנו – אנשי חינוך, דת, תרבות, מנהיגות מוניציפאלית והנהגה פוליטית – חייבים ומחויבים לגבות את כוחות הביטחון ולהושיט להם יד. במילים פשוטות, עלינו להושיט יד ולחבק את מדינת ישראל לפני שזה יהיה מאוחר מדי. המשילות בחברה הערבית והנכחת מדינת ישראל ביישובים הערביים היא סוגייה שלא נופלת בחשיבותה מהגרעין האיראני.
- נאיל זועבי הוא מנהל בית ספר ומרצה. בבחירות 2021 שוריין במקום ה-39 ברשימת הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
