השבוע שמעתי בגלי צה"ל את נימוקיו של השר לביטחון פנים עמר בר-לב להחלטה לערב את שב"כ במאבק בפשיעה בחברה הערבית. לטענתו, כמויות הנשק האדירות עלולות להיות מופנות בעת חירום נגד חיילי צה"ל. הוא הסביר שבמקרה של מלחמה עם חיזבאללה, בזמן שצה"ל ינייד את כוחותיו צפונה, הוא עלול להיתקל בנשק של ערבים ישראלים שיופנה נגד הכוחות. הדברים הללו מהווים הסתה נגד הציבור הערבי והופכים שני מיליון אזרחי ישראל לאויבים. בבחינת "גיס חמישי".
שנתיים חלפו מאז שפרסמתי כאן מאמר שקרא להתערבות שב"כ במיגור הפשיעה בחברה הערבית. מאז נוספו כ-200 קברים חדשים, עשרות משפחות נהרסו, מאות ילדים התייתמו והורים רבים איבדו את יקיריהם. מעט מאוד השתנה מעבר לנסיקת מספר הקורבנות וכמויות כלי הנשק. הטרור ברחוב הערבי התעצם ועימו עלה גם מפלס הפחד והאימה אצל התושבים.
באופן פרדוקסלי, חלק מזה נבע מהגדלת תקציבי הרשויות המקומיות והזרמת כספים רבים לפיתוח היישובים הערביים. העוגה התקציבית המתרחבת מפתה מאוד עבור ארגוני הפשיעה, וחבריהם השתלטו על מכרזי הרשויות והרחיבו את גביית דמי החסות. בהיעדר אכיפה והרתעה, ראשי הרשויות חוששים להתעמת עם ארגוני הפשיעה. יש להניח בצער שהיו כאלה שנכנעו תוך העדפת שלומם וביטחונם על פני האינטרס הציבורי.
בהיעדר הוראה חוקית ברורה ומוגבלת בזמן, הקובעת את גבולות ומטרות סמכויותיו, עלול שב"כ לבוא לברך ולצאת מקלל. כלומר, מעורבותו תנוצל לרעה ולא רק למטרת איסוף נשק
רק לפני כמה ימים התעוררה ממשלת ישראל וקיבלה החלטה לערב את שב"כ במשימה הלאומית לחיסול מאגרי הנשק והפחתת הפשיעה, אולם מבחינת הציבור הערבי אין בכך הרבה חדש. שב"כ חי, נושם, ובועט בתוך החברה הערבית מאז קום המדינה. הציבור הערבי יודע שהארגון ממילא מעורב בקבלת מגוון רב של החלטות בנושא. הוא פשוט עושה את זה מתחת לפני השטח ונחשף רק במקרים נדירים כמו פענוח אירועי שומר החומות.
- לכל הטורים של עו"ד שקיב עלי - לחצו כאן
למשל, עד לפני כמה שנים ישב נציג מטעם שב"כ בוועדות הממליצות על מינוי מנהלים לבתי ספר. בהתערבות בג"ץ, ובעקבות המלצות ועדת דברת, בוטל התפקיד באופן רשמי, אם כי בשנה שעברה נחשף שמעורבות הארגון במערכת החינוך בחברה הערבית דווקא נמשכת.
הציבור הערבי בטוח שמאחורי הקלעים משפיע שב"כ על קבלת ההחלטות. גופי הממשל, לפחות בענייני ביטחון, חד הם, מתוזמנים ומסונכרנים יחדיו כתזמורת אחת. הלחן הסופי הוא תמהיל של כל הכלים המעורבים ושיקוליו הם שיקולים לאומיים הבאים לכאורה לשמור על ביטחון מדינת ישראל, אך בפועל שומרים על ביטחונו האישי של הציבור היהודי בלבד.
רה"מ בנט על ההחלטה לצרף את שב"כ
(צילום: עומר מירון (לע"מ), סאונד: ניר שרף (לע"מ))
לפיכך, מרבית הפשעים שמבוצעים על ידי ערבים נגד יהודים מסווגים מלכתחילה ככאלה על רקע לאומני - כדי להצדיק את ביצוע החקירה על ידי שב"כ. כך הצליח הארגון לפענח במהירות מרשימה את הרצח של תומר חזן ב-2013, את הרצח של שלי דדון ב-2014 ושל תהילה נגר ב-2016. ואלה כמובן רק כמה דוגמאות. לפיכך אין אלא להצטער ששב"כ לא העמיד את אמצעיו המשוכללים והמוכחים לרשות המשטרה גם לצורך פענוח פשיעה נגד ערבים.
עו"ד שקיב עלייש להניח שהממשלה רואה באיסוף כלי הנשק כערך לאומי וביטחוני המצדיקה את העמקת מעורבות שב"כ בחברה הערבית. משום כך היא לא נזקקה לתיקון החוק והרחבת סמכויותיו. אלא שבהיעדר הוראה חוקית ברורה ומוגבלת בזמן, הקובעת את גבולות ומטרות סמכויותיו, עלול שב"כ לבוא לברך ולצאת מקלל. כלומר, מעורבותו תנוצל לרעה ולא רק למטרת איסוף נשק.
מן הראוי היה לפעול לתיקון החוק באופן מבוקר, או כהוראת שעה לתקופה מוגבלת של כמה חודשים עם תקנות ברורות המגדירות באופן מפורש את סמכויות שב"כ בנושא. רק בדרך שקופה שכזו ניתן למזער את הפגיעה בזכויות הדמוקרטיות של האזרחים הערבים, שלמודי ניסיון מר ברדיפת שב"כ אחר פעילים פוליטיים ופגיעה בפרנסה. הם, שרוצים להינצל מארגוני הפשיעה, חוששים בהתאם לפתגם הערבי: "מי שרצה להינצל מהטפטוף, נקלע למפל".
- עו"ד שקיב (שכיב) עלי הוא פעיל חברתי העוסק בחברה הערבית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
