ישראל לוין היה נער בן 11 כשברח עם אביו מגטו ורשה דרך צינורות הביוב. הנער היחיד בתוך קבוצת המבוגרים, וכמו כן הנער האחרון שהצליח הימלט מהגטו. שלשום, הוא הלך לעולמו בגיל 90. היום (רביעי) בשעות אחר הצהריים הוא יובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ יגור.
3 צפייה בגלריה
תיעוד של ישראל לוין ניצול השואה מגטו ורשה ואביו לייזר לוין
תיעוד של ישראל לוין ניצול השואה מגטו ורשה ואביו לייזר לוין
ישראל (מימין) לצד אביו לייזר
(צילום: בית לוחמי הגטאות)
אתמול, בביתו שבקיבוץ, סיפרו ילדיו: "אם לכל בן אדם יש מסלול חיים אחד, לאבא היו הרבה מסלולי חיים. הוא נהג לומר כי 'עד גיל 13 נלחמתי על חיי כפי שאף אחד מכם לא עשה בכל מהלך חייו'. הוא היה מספר לנו על הזוועות שעבר בתור ילד בשואה, במהלכה הגיע לגטו ורשה עם אביו לייזר, שהיה ממנהיגי המרד בגטו".
אמו ואחותו נספו בשואה, והוא ואביו שרדו. "הם היו בקבוצה האחרונה שהצליחה לברוח מאימת הנאצים", סיפרה בתו רוני, "נמלטו דרך מעקפי צינורות הביוב הגדולים והסתתרו שם. קבוצת מבוגרים הייתה מרימה את אבי על הכתפיים כדי שלא ישקע במים העמוקים".
בנו אייל הוסיף: "לאבא היה חשוב מאוד לספר את סיפור הבריחה שלו. בשנים האחרונות הוא היה חולה אבל צלול מאוד, והקפיד לדבר איתנו על ההמשכיות. תמיד הזכיר את הפרטיזנים שהמשיכו לסייע להם ביערות, ואיך משפחה פולנית החביאה אותו במשך חודשים ארוכים. בני המשפחה קיבלו את אות חסידי אומות העולם".
3 צפייה בגלריה
ישראל לוין ניצול השואה מגטו ורשה הלך לעולמו
ישראל לוין ניצול השואה מגטו ורשה הלך לעולמו
ליון
(צילום: גיל נחושתן)
3 צפייה בגלריה
תיעוד של ישראל לוין ניצול השואה מגטו ורשה ואביו לייזר לוין
תיעוד של ישראל לוין ניצול השואה מגטו ורשה ואביו לייזר לוין
(צילום: בית לוחמי הגטאות)
ב-1945, כשהיה בן 13, הוא עלה עם אביו לארץ והם התיישבו בקיבוץ יגור. לימים, כשלייזר חלה והתעוור, ישראל ליווה אותו וסייע לו בנאמנות רבה. הוא התגייס לצה"ל לקורס קציני שריון, וכשחזר ליגור לאחר השחרור החל לעבוד ברפת.
הוא התחתן עם בתיה רבינוביץ, ויחד הביאו לעולם ארבעה ילדים: אתי (על שם אמו אסתר), אורי, רוני ואייל. "כשבתיה חלתה, הוא טיפל בה במשך שנים במסירות ובאהבה אין סופית עד יומה האחרון", סיפרו בני המשפחה. לימים נישא בשנית לאריאלה ונולד בנם עידו.
לוין ניהל את מפעל "טובופלסט" ביגור, ולאחר מכן ניהל את אגודת הגג של המפעלים האזוריים בעמק יזרעאל, "מפעלי העמק". במשך השנים השתלב בניהול הקיבוץ, הוא כיהן כמזכיר יגור ובהמשך היה למזכיר הפנים של התנועה הקיבוצית המאוחדת. חברו יעקב צור, שהיה ממזכירי התנועה, אמר: "ישראל זכור לי כאיש חכם, מסור ונאמן לחבריו ולקיבוץ".
במקביל, התקדם במסלול הצבאי והגיע לתפקיד של סגן מפקד חטיבה, בדרגת סגן-אלוף. הוא לחם במלחמות ישראל ממבצע קדש ואילך. במלחמת יום כיפור, כשהגיע עם חטיבתו לשדה הקרב וראה את הטנקים הבוערים, הודיע בקשר: "שנית שואה לא תהיה, לחתור למגע". גם כשנפצע לא היסס לברוח מבית החולים ולשוב לחזית.
"אבא היה אקטיביסט בדעותיו, מנהיג, יוזם ולוקח אחריות. נטול אגו, צנוע בדרישותיו, אהב את החיים ורצה לחיות. השאיר אחריו חמישה ילדים, 11 נכדים, ו-9 נינים אוהבים", אמרו אתמול בני המשפחה בעצב גדול, כשהם מחזיקים את ספרה של רוני שריג, "במהרה תישוב רוח", המבוסס על סיפור חייו.