ב-16 שנותיה כקנצלרית אנגלה מרקל לא רק עיצבה את דמותה של גרמניה – אלא גם השפיעה בצורה משמעותית על דרכה של אירופה. לקראת תום כהונתה של מרקל, הנה שלוש דוגמאות להחלטות דרמטיות שקיבלה הקנצלרית – ולהשלכות שהיו להן על חייהם של שלושה אנשים.
הפליט, הסלפי ופתיחת השערים
המפגש ביניהם בספטמבר 2015, מחוץ למקלט לפליטים בברלין, נמשך "אולי כמה שניות". כמה ימים לפני המפגש קיבלה מרקל החלטה דרמטית - והשאירה את גבולות גרמניה פתוחים למבקשי מקלט.
תמונות מ-16 שנות אנגלה מרקל
(צילום: רויטרס)
אנאס מודמאני, סורי צעיר שזה עתה הגיע לגרמניה, ראה לימוזינה שמתקרבת למקלט בברלין. מהלימוזינה יצאה מרקל, מוקפת בשומרי ראש. מודמאני האמין שמדובר ב"שחקנית מפורסמת" - והחליט להצטלם איתה. הסלפי של אנאס בן ה-18 והקנצלרית הפך לוויראלי, ובמידה רבה מסמל את מדיניות ההגירה ה"אדיבה" של גרמניה בעידן מרקל.
ההחלטה של הקנצלרית להמשיך לקלוט מהגרים ופליטים, מתוך הבטחה שגרמניה תהיה מסוגלת לשאת בנטל ("אנחנו יכולים לעשות את זה", הבטיחה), הייתה אחת ההחלטות החשובות ביותר שקיבלה ב-16 השנים שלה בשלטון, אם לא החשובה שבהן.
אחרי שהשתתף בהפגנות נגד בשאר אסד באזור מגוריו בפרברי דמשק, אנאס ידע שימיו בסוריה ספורים - והחל להתכונן למסע הארוך לאירופה. לקראת סוף עידן מרקל הוא אומר מבלי להסס שהקנצלרית "הצילה את חייו". בדירתו בברלין אומר אנאס על הקנצלרית: "היא הרשתה לי להיכנס למדינה הזאת, להשתלב. היא האישה החזקה ביותר בעולם, שנתנה לי הזדמנות להתחיל חיים חדשים".
מודמאני מאמין שמרקל הייתה המנהיגה היחידה באירופה שדאגה לגורלם של הסורים שברחו מהמלחמה בארצם וממשטר אסד. "שאר המדינות לא רצו אותנו", אומר הפליט הסורי, שמדבר גרמנית שוטפת.
התמונה הוויראלית של מודמאני עם מרקל הפכה אותו לגיבור בקהילה הסורית בגרמניה, שכבר מונה כ-700 אלף איש. "זה היה כמו שינוי של 180 מעלות. הייתי אלמוני, ופתאום אנשים הזמינו אותי לאכול איתם, ואחרים הגיעו לבקר אותי", הוא מספר.
להכרה שקיבל מודמאני היו גם חסרונות: בעקבות גל מבקשי המקלט גברה השנאה לזרים בגרמניה, ואנשי ימין קיצוני האשימו ברשתות החברתיות את מודמאני באחריות לכמה מתקפות טרור - ואף טענו שהוא "הצית הומלס". ב-2017 החליט מודמאני לתבוע את פייסבוק כדי לשים סוף לפוסטים המשמיצים נגדו – אבל הפסיד במשפט.
מודמאני, היום בן 24, אומר שבהדרגה הוא שינה את דעתו על יחסה של החברה הגרמנית לזרים. "זו הייתה תקופה קשה מאוד, אני הייתי 'מחבל שצריך למות' או מישהו שצריך 'להיכנס לכלא לכל החיים'". למרות היחס שקיבל מהימין הקיצוני, אנאס לא ויתר על הרצון להשתלב. ב-2019 החל ללמוד באוניברסיטה, ועבד בסופרמרקט כדי לממן את הלימודים.
16 צפייה בגלריה
חושש מהיום שאחרי מרקל: "מפחד שמי שיעלה לשלטון יאמר שהפליטים חייבים ללכת"
(צילום: רויטרס)
מודמאני חושש מהיום שאחרי מרקל. הוא אומר שהוא מפחד לאבד "את כל מה שבניתי פה. אני מפחד שמישהו שיעלה לשלטון יאמר שהפליטים חייבים ללכת, גם אם הם השתלבו היטב". מודמאני לא יצר קשר עם מרקל מאז אותה תמונה מפורסמת. הוא אומר בחיוך שעכשיו, כשיהיה לה יותר זמן פנוי, הוא ישמח לשתות קפה עם "השחקנית המפורסמת" שפגש מחוץ למקלט לפליטים ב-2015.
מהנדס הגרעין שגמר את הקריירה
ב-2011 יצא רלף גילדנר, מנהל תחנת כוח גרעינית בגרמניה, לחופשת סקי בשווייץ. באחת מארוחות הבוקר הוא קרא על רעידת אדמה שגרמה נזק לתחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה, יפן. גילדנר, מהנדס גרעין מנוסה, היה מודאג - אבל לא נכנס לפאניקה. אלא שפחות משבוע אחרי האסון, בצעד דרמטי, החליטה מרקל להפנות עורף לתעשית האנרגיה הגרעינית - התעשייה שלה הקדיש גילדנר את חייו.
האנרגיה הגרעינית ריתקה את גילדנר מגיל צעיר. גילדנר, יליד 1953, לא ויתר על הרצון להשתלב בתחום גם אחרי האסון הגרעיני בצ'רנוביל ב-1986. בעקבות האסון הוריו של גילדנר קיימו איתו פגישה דחופה, ובה הביעו את דאגתו מהתחום שבחר לעסוק בו. "לעיתים קרובות היו לי שיחות עם המשפחה על הנושא הזה, אבל תמיד הייתי משוכנע שמה שאנחנו עושים בגרמניה הוא דבר שאפשר להצדיק אותו - ולכן המשכתי עם זה". גילדנר הפך לבכיר בחברת האנרגיה הגרעינית E.On, וב-2010 החל לכהן כנשיא הפורום הגרעיני בגרמניה - מה שהפך אותו ללוביסט הראשי ולדובר של התעשייה.
עד האסון בפוקושימה התעשייה האטומית בגרמניה נהנתה מיציבות. הקואליציה שהקימו מרקל והשמרנים עם הליברלים האריכה בשלהי 2010 את הרשיונות לתחנות הכוח הגרעיניות במדינה. "אפשר לומר שפתחנו שמפניות כשקיבלנו את ההארכה", נזכר גילדנר.
החגיגות לא נמשכו לאורך זמן: במרץ 2011, יום אחרי אסון פוקושימה, גילדנר חזר מחופשת הסקי לגרמניה. "עד הערב כבר הייתי בשני אולפני טלוויזיה. היינו חייבים להבהיר לצופים שרצף האירועים בפוקושימה לא יכול לקרות במתקנים שלנו, שאנחנו אחראיים".
בסוף השבוע שאחרי האסון ביפן החליטה ההנהגה הגרמנית לסגור זמנית שבע תחנות כוח גרעיניות ישנות. גילדנר לא חשב אז שמדובר במכת מוות לענף שלו. "תמיד הייתה לנו את התקווה שבזכות רמות הבטיחות הגבוהות במתקנים שלנו יהיה לנו סיכוי", הוא אמר. חמישה חודשים לאחר מכן הפעילות של שבע תחנות הכוח הופסקה לצמיתות. מרקל הודיעה שבתוך עשור ייסגרו כל תחנות הכוח הגרעיניות בגרמניה. באותה תקופה היו מדינה 17 תחנות כוח כאלה. "זה היה כמו רכבת הרים של רגשות", נזכר גילדנר. ההלם אחרי פוקושימה התחלף בייאוש מההשלכות על התעשייה.
במבט לאחור גילדנר מתאר את אותה תקופה כ"רגע עצוב". הוא משוכנע שהוא וחבריו תרמו רבות "להגנה על האקלים ולביטחון שלנו" - אך התרומה הזאת נמחקה בעקבות ההחלטה של מרקל. אחרי ההחלטה, המשימה הקשה הייתה לשמור על המוטיבציה של העובדים בענף שנמצא לקראת סגירה. "היינו חייבים לתמוך בעובדים שלנו, שבוודאי נתקלו בעוינות מצד הציבור", מספר גילדנר. גרמנים רבים בתעשייה הגרעינית איבדו את מקום העבודה שלהם.
הכור הגרעיני האחרון בגרמניה ייסגר בסוף 2022. גילדנר מכהן כחבר בוועד המנהל של חברת האנרגיה הגרעינית E.On, ומשמש כסגן של מי שהחליף אותו כנשיא הפורום הגרעיני בגרמניה. הוא ממשיך לעודד שימוש באנרגיה גרעינית בעידן ההתחממות הגלובלית, ומאמין שצריך להתייחס אליה כאלטרנטיבה "רצינית" לדלקים מאובנים. הוא קורא לשקול את השימוש באנרגיה הזו בשם דור העתיד - שלושת הילדים שלו וחמשת נכדיו - למרות שהוא מודה שזה "לגמרי לא ריאלי".
המנקה שהפכה לחברת פרלמנט
כשקונסטנטינה קונבה עבדה כמנקה, והתקשתה לשמור על הזכויות שלה ושל עמיתיה, היא לא האמינה שיום אחד היא תהיה חברה בפרלמנט האירופי. קונבה זכתה במושב בפרלמנט אחרי שיצאה למאבק בצעדי הצנע שנגזרו על אתונה במהלך משבר החוב האירופי - צעדים שאותם הנהיגה מרקל.
בנובמבר 2009 הודיעה אתונה על עלייה חדה בגירעון הציבורי שלה. גוש האירו נקלע למשבר, ובמשך עשור הייתה הכלכלה היוונית על סף קריסה. כדי למנוע מיוון להתמוטט ולצאת מגוש האירו נקבעה תוכנית חילוץ בתנאים נוקשים. ה"טרויקה" - הבנק המרכזי האירופי, קרן המטבע הבינלאומית והאיחוד האירופי - דרשו מיוון לבצע רפורמות קשות וצעדי צנע מחמירים. תוכנית החילוץ הפכה את מרקל - הדמות הבולטת באיחוד האירופי - לשנואה במיוחד ביוון. קונסטנטינה קונבה מסבירה שמרקל תמכה במדיניות שפגעה באנשים הפשוטים.
"תוכנית החילוץ כפתה על יוון תנאי מלחמה - מבלי להיות באמת במלחמה", אמרה קונבה בת ה-56. ביוון התקיימו הפגנות ענק. המונים מחו נגד אובדן מקומות עבודה והקיצוצים בשכר ובפנסיה. מרקל הפכה ל"פנים" של מדיניות הצנע. מפגינים הניפו כרזות נאצה נגדה ואף השוו אותה לאדולף היטלר.
קונבה התאוששה באותה תקופה ממתקפה מזעזעת, שעברה לפני שיוון נקלעה למשבר הגדול ביותר שלה זה עשרות שנים. במתקפה, שככל הנראה קשורה למאבק שלה למען זכויות עובדים, שפך אלמוני חומצה על פניה ועל הצוואר שלה. היא איבדה את הראייה בעין אחת, וסבלה מנזק רציני במיתרי הקול ואיברים פנימיים אחרים.
קונבה מספרת שבגלל התנאים הירודים ביוון באותה תקופה, היא לא הייתה יכולה לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש במדינה - ולכן נסעה לטיפול רפואי בצרפת. "אם התנאים ביוון היו טובים יותר, לא הייתי צריכה לנסוע לחו"ל לניתוחים שלי".
כשקנובה התאוששה היא החליטה להיאבק למען יוון. היא הצטרפה למפלגת השמאל הקיצוני "סיריזה" של אלכסיס ציפראס ונבחרה לפרלמנט האירופי. אחרי חמש שנים בפרלמנט היא נזכרת בביקורת העקבית נגד היוונים, שנתפשים כ"עצלנים" ואנשים "שלא רוצים לעבוד, ורוצים רק לבלות".
לקנובה אמנם יש ביקורת קשה נגד מרקל בנוגע לתוכנית החילוץ, אך במקביל היא מסוגלת לברך על החלטתה לפתוח את גבולות גרמניה למהגרים ב-2015. לדבריה יוון ממשיכה לשלם את המחיר על תוכנית החילוץ שהתוותה מרקל. היא מספרת שאובדן מקומות העבודה, הקיצוצים בהטבות, העלאת המסים והזינוק בשיעור האבטלה הובילו לבריחת מוחות - שתגרום ליוון נזק לטווח הארוך. "שום דבר לא צומח היום ביוון. כל החוקרים עשו רילוקיישן לחו"ל. מה נשאר בשבילנו?", היא שואלת.
פורסם לראשונה: 22:20, 23.09.21
