"לא הייתה שום התחייבות בהסדר הטיעון שהרב דרעי יפרוש מהחיים הפוליטיים. אני חוזר ואומר: זה לא היה חלק מההסדר. חד-משמעית", כך הכריז היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט בראיון לאילנה דיין. לא נפלתי מהכיסא כששמעתי את הדברים, אבל האירוע הזה, שבמסגרתו נפסל נבחר ציבור מלכהן בתפקיד מיניסטריאלי, תוך התבססות על קונסטרוקציות משפטיות מעוותות, משקף היטב את הצורך בקידום רפורמות מהותיות במערכת המשפט בישראל. אנסה להסביר את השערורייה - או "הקלקול" – שלו רמז מנדלבליט במשפט המעורפל שצוטט לעיל.
הניסיון לתפוס רכבת אחרי שיצאה מהתחנה נראה תמיד פתטי, ובמיוחד כשזה בית המשפט שרץ מיוזע על הרציף ומנופף בידיו. בהרכב העליון שפסל את כהונתו של יו"ר ש"ס אריה דרעי נחלקו השופטים באופן ביסוס פסק דינם. קבוצה אחת סברה שבשל הרשעתו הקודמת, המינוי הינו בלתי סביר. כן, שוב אותה עילת סבירות (בעיני השופט), נעדרת כל בסיס בחוק, ששוללת באופן סדרתי מהעומדים בדין את עיקרון הוודאות המשפטית. הקבוצה השנייה ביקשה לבסס את פסיקתה על דוקטרינת "השתק שיפוטי" שפיתח השופט אלכס שטיין (שישב בהרכב שפסל את דרעי), ולפיה אדם מנוע מלטעון טענות שיפוטיות או עובדתיות סותרות בהליכים משפטיים שונים.
בהליך הפלילי שבו הורשע דרעי בעבירות מס הגיעו הצדדים להסדר/הסכם טיעון. כנהוג, הצדדים הסכימו על כמה נקודות וחתמו בתחתית העמוד. רק בשלב הבא, צורפה לחתימות הצדדים חתימה מאשרת של בית המשפט. בדיונים באותו הליך ציין דרעי שבכוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים. האם היה זה תרגיל או שבאותה שעה זו באמת הייתה כוונתו? זה לא משנה, כי האמירה הזו לא יכולה להתפרש כ"טענה משפטית" או כ"טענה עובדתית" שעומדת בסתירה לשובו לחיים הפוליטיים. גם לא ניתן לפרש אמירה זו כ"טיעון לעונש", כיוון שהיא נאמרה בדיון *קודם* לשלב שיפוטי.
עו"ד ד"ר יונה שרקיוחשוב מכל, אמירה זו לא קיבלה ביטוי בהסכם הטיעון שנחתם לבסוף בין הצדדים ואושר על ידי בית המשפט. הייתה פה התרשלות מקצועית חמורה הן של בית המשפט והן של הפרקליטות, שפשוט נרדמו בשמירה או רצו להאמין בהתגשמות חלום. כל בר-דעת מבין שהיה עליהם להתנות את הסכם הטיעון באי-מינוי מיניסטריאלי עתידי (לפחות לזמן מסוים), או לכל הפחות לציין שההסכם מבוסס על הצהרה של הנאשם כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים. אך, כפי שהצהיר מנדלבליט מול אילנה דיין, אין זכר לכך בהסדר הטיעון.
והנה, בית המשפט העליון הבין שיש לו בעיה כי כולם נפלו בפח ו/או התרשלו מקצועית, אז בפזיזות, שלא לומר בחוסר אונים, וללא כל בסיס, הוא קבע שיש "חוסר סבירות" או "השתק שיפוטי"; קביעה שבנסיבות העניין מרוקנת מכל תוכן את הדוקטרינה המשפטית הזו, שלא לומר מגחיכה אותה, ולגבי עילת הסבירות ישלים הקורא בעצמו. העליון שוב הוכיח שגם כשמבקשים לסמן את המטרה סביב החץ שכבר נורה, מוטב לוודא שיש בעט דיו.
- עו"ד ד"ר יונה שרקי הוא היועץ המשפטי של המרכז למדיניות הגירה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
