לפני יותר משנתיים פנו ארבע צעירות, מיקה קליגר, מור לידיאני, גלי נשרי ועמר סריה, לבית המשפט בדרישה לקבל הזדמנות שווה ולגשת למיונים ליחידות מיוחדות בצה"ל. לפני כחצי שנה בית המשפט ביקש לקבל תשובות מהמדינה מדוע לא תינתן אותה הזדמנות. הרמטכ"ל הורה לבסוף לפתוח את הסיירות, אותן צעירות שעתרו לבג"ץ לא זכו להשתתף בימי גיבוש כיוון שהשתחררו מצה"ל, אך הן סללו את הדרך לבנות אחרות, שלאחרונה עברו את השלב הראשון בדרך לחלום.
יהלום ברזילאי, בת 18 מרעננה, שנמצאת במכינה הקדם-צבאית "חמש אצבעות", עברה כבר גיבוש ליחידת יהל"ם. "ברגע שראיתי שיש בנות שהולכות ליום סיירות, שזה אכן קורה", אמרה, "ידעתי שאנסה לתפוס את ההזדמנות בשתי ידיים". אירועי 7 באוקטובר, סיפרה יהלום, הבהירו לה את חשיבות המסלול שלה.
"יש עכשיו הבנה עמוקה שזה לא משחק ושצריך אותנו, הנשים, בלחימה", טענה, "כל אותן בנות שלוקחות חלק במלחמה הן מקור השראה – לא רק שהן נלחמות, הן עושות את זה טוב. אני יודעת מה אני שווה ומה עברתי בשביל להגיע לאן שהגעתי. כל השאר לא מעניין. אני רואה את עצמי נכנסת ללחימה בעזה או בצפון, אם זה מה שצריך".
לי הוכמן, בת 18 מאבן יהודה, גם היא ממכינת "חמש אצבעות" תגיע בחודש הבא למיונים בסיירת מטכ"ל. "התאמנתי הרבה והשתפרתי והתחלתי לשאוף יותר גבוה", אמרה, "החלום הזה הגיע מבית מאוד ציוני. גדלתי בארה"ב עד גיל עשר וההורים שלי יידעו אותי שנגור בארץ ושאתגייס לצבא. קיבלתי דוגמה מהבית כי אבא שלי היה לוחם בגולני ואמא שלי מדריכת חי"ר. הרצון הזה גבר מאז 7 באוקטובר. הבנתי כמה התפקידים האלה חשובים. זה לא סוד שהנשים הוכיחו את עצמן במלחמה".
הוכמן סיפרה ש"בהתחלה לא התייחסו לרצון שלי ברצינות, אבל כאשר נכנסתי לכושר קרבי, לאט־לאט הבינו שזה רציני. אמא שלי מאוד חששה בהתחלה, עד שהבינה שאי אפשר לעמוד נגד החלום הזה. עכשיו המשפחה ממש תומכת בי. בכל מקרה, גם אם לא נגיע, טוב שנותנים לנו להוכיח את עצמנו כמו כל הגברים. כמובן שלא הגעתי עדיין לשום מקום וחובת ההוכחה עליי. יש עוד דרך ארוכה. אתאכזב אם לא אעבור את הגיבוש, כמו כל גבר שיהיה שם, אבל זה לא ישנה את התפיסה שלי שזה משום שאני אישה. למדתי בחודשים האחרונים לא לשים לעצמי ברקסים. השמיים הם הגבול. אכוון לירח ומקסימום אפגע בכוכבים".
אביה ארד, בת 19 ממושב שוקדה בצפון-מערב הנגב, נמצאת גם כן במכינת "חמש אצבעות" ואף היא מוזמנת לגיבוש בסיירת מטכ"ל. "מאז שאני קטנה היה לי חלום להיות לוחמת", היא אומרת, "והמקום שבו אני גרה רק חידד אצלי את המשמעות של זה, בוודאי אחרי 7 באוקטובר. כמה חשוב שמגינים עליי, ושיגיע תורי להגן". ארד אמרה ש"חלק מהבנות שהגישו את הבג"ץ הן בוגרות של המכינה. יצא לנו לדבר איתן על זה. בזכותן יש לנו אפשרות לפתוח את הדלת. גיבוש מטכ"ל זה מטורף. עכשיו חובת ההוכחה עלינו".
ומה היא עונה לכל מי שמפקפק ביכולתן של נשים להילחם? "תמיד יש מה להגיד, תמיד יהיו תגובות רעות. אסור להתרגש מזה. זה אפשרי וזה קורה. אם צריך אותי בתוך עזה, אכנס בפנים. כולנו צריכים להתגייס למאמץ - נשים וגברים כאחד".
