פרופ' מייקל מאן הוא אחד ממדעני האקלים הבכירים בעולם. הוא חתום על עשרות אם לא מאות של מחקרים, בהם עבודתו על ההתחממות העולמית שהציגה לראשונה את "גרף מקל ההוקי" — המתאר את השתנות הטמפרטורה העולמית באלף השנים האחרונות. הגרף המהפכני, שגם חזה פחות או יותר את מה שאנחנו חווים בימינו, הופיע בדוח הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים וקנה למאן אוהדים רבים; כמו גם לא מעט אויבים.
אלא שבימים האחרונים מאן מכתת רגליו בין אולפני ערוצי הטלוויזיה כדי לחזור על הדברים שהוא ועמיתיו טענו במחקריהם כבר לפני עשרות שנים — קטסטרופת האקלים היא מעשה ידי אדם, כוכב הלכת שלנו מתחמם בקצב מדאיג, ואם לא נעצור מיד את פליטות גזי החממה — אנחנו נמשיך לחוות שינויים קיצוניים יותר במזג האוויר מדי שנה.
אבל בדבר אחד גם מאן (קלימטולוג אופטימי, שקול ורגוע לרוב) נראה מודאג במיוחד, נוכח המדידות ביבשת אירופה: הטמפרטורות בימים האחרונים — שמגיעות ל-10 עד 20 מעלות מעל הממוצע במקומות מסוימים — גבוהות יותר מכל מודל אקלימי שנכתב לפני שנים וניסה לחזות מה תהיה הטמפרטורה בשנת 2022. הווה אומר, אם זה גל החום שאיתו אנו מתמודדים היום, בחוצינו את 1.5 המעלות מאז תחילת המדידות בתקופת המהפכה התעשייתית — מה יקרה לכדור הארץ כשנעבור את שתי המעלות והשלוש לא עלינו? עם אילו טמפרטורות ייאלצו להתמודד תושבי לונדון, מדריד, ארה"ב וגם אצלנו, מדינות המזרח התיכון?
(צילום: נויל האריס)
מאן הוא לא חוקר האקלים היחיד שהוכה תדהמה כאשר הטמפרטורה זינקה מעל 40 מעלות באנגליה, בפעם הראשונה אי פעם. גם פרופ' פיטר סטוט, שחזה במחקר לפני שנתיים שאנגליה תוכל להגיע לרף ה-40 מעלות, החשיב את האופציה הזאת כסבירות נמוכה יחסית — "סיכוי של בערך אחד למאה". היום הוא תופס את הראש בחרדה.
עכשיו כבר ברור שכללי המשחק השתנו — המודלים לא מצליחים לחזות מה צפוי לנו באמת, גלי חום קיצוניים באירופה מתרחשים מהר יותר ממה שהדגמים חזו; הם מתחילים מוקדם יותר, נמשכים זמן ממושך יותר. ובמציאות שאין שום תרמוסטט שיווסת את טמפרטורת כדור הארץ ויגיד עד כאן! — אנו צפויים לשיאים חדשים מדי שנה. אירופה היא רק קצה הקרחון. יש לכך, כמובן, הסברים רבים; בהם הפשרת שלגים וקרחונים, והיחלשות זרמי הסילון שנעים סמוך לקטבים עקב התחממות עולמית. אבל ההסבר הברור והמיידי הוא השפעת האדם על העולם ופליטת גזי חממה.
אלעד זרטצילום: יובל חןהגיע הזמן שנשנן זאת, בכל בית ספר ובכל מפעל מזהם, כל ממשל ומדינה, מפותחת ומתפתחת — אירופה בוערת. אוסטרליה בוערת. תל אביב בוערת. אמריקה סוערת. לצעוק בקול גדול את מה שכדור הארץ לא יכול להגיד במילים, את מה שמנהיגים לא משכילים להפנים. חם לכם? חכו לבאות.
אסור לקבל את משבר הגז באירופה, בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה, כתירוץ להכחשת אקלים. עסקאות נפט מפוקפקות הן לא הפתרון אלא האסון הבא. אם לא נשנה במיידי את הרגלינו ונצמצם את פליטת גזי החממה נחזה בטמפרטורות של 50 מעלות בצרפת כבר בשנים הקרובות. זה לא תסריטי אימה. זאת המציאות העכשווית של כולנו.
- אלעד זרט הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
