בימים אלה מתנהל קמפיין של ח"כ בצלאל סמוטריץ' וחבריו במפלגת הציונות הדתית והימין במטרה להנחיל בציבור את המסר שלפיו הצבעה לבית היהודי ולאיילת שקד מהווה פוטנציאל להשלכת רבבות קולות לפח ולפגיעה ביכולתו של המחנה הלאומי להקים ממשלה. סמוטריץ' מאגד בדבריו טיעונים רציונליים הנוגעים לחוסר המסוגלות של שקד לעבור את אחוז החסימה עם טיעונים מוסריים נגד מתן לגיטימציה לשקר ולמה שנתפס בעיניו כצביעות והתחזות לימין פוליטי. כראייה הוא מציג את המשך כהונתה של שקד כשרה בממשלת שמאל. ניכר בו הרצון הטבעי לצדק פואטי בדמות סילוק מקסימום חברי מפלגת ימינה לשעבר מהזירה הפוליטית והציבורית.
מדובר בתחושות לגיטימיות שלחלקן אני שותף. ועדיין, אם המטרה המרכזית היא הקמת ממשלה ימנית יציבה אחרי 1 בנובמבר, דומני שמאמצי סמוטריץ' וחבריו לגוש, כנים ככל שיהיו, לא רק שלא ישיגו את המטרה המדוברת, אלא אף עלולים להוביל לתוצאה הפוכה. נתוני עומק שעולים ממגוון סקרים ומחקרים שערכתי במכון "מסקר" בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, הובילו לממצאים שראוי שיילקחו בחשבון.
קמפיין השכנוע של סמוטריץ' מכוון לשני תהליכים. הראשון: ירידה דרמטית בתומכי מפלגת הבית היהודי בסקרים. השני: דרישה משקד והבית היהודי לפרוש מהמרוץ לבחירות. לכאורה, שני התהליכים יצמצמו באופן דרמטי את זריקת הקולות ויעבירו חלק ניכר מהמצביעים לחיק מפלגות הימין בכלל ולמפלגת הציונות הדתית-עוצמה יהודית בפרט. אולם חזון זה הוא בבחינת חלומות באספמיה.
בין הממצאים שעלו, יותר מ-40% מהציבור הדתי-לאומי ממאנים להצביע, מסיבות סוציולוגיות ואידאולוגיות כאלה ואחרות, לחיבור של מפלגת הציונות הדתית עם עוצמה יהודית, ואפילו למפלגות הימין המובהקות. אלה חשים יתומים פוליטיים והם תרים בנרות אחר בית פוליטי שבו יחושו נוח לתפישתם. בהיעדר אפשרות לשים פתק לבית היהודי, עלול חלק מהם להדיר הפעם את רגליו מהקלפיות.
בוחרים אחרים שכן מעוניינים להצביע, עשויים לבחור באחוזים גבוהים במפלגת המחנה הממלכתי שבה משובצים כמה מועמדים בעלי אוריינטציה דתית-לאומית (אני לא מתייחס כאן לציונים-דתיים שתודעתם היא שמאל פוליטי, דוגמת חלקים מהתנועה הקיבוצית הדתית ובקרב שכבות של הציונות הדתית הליברלית. אלה מהווים אחוז מינורי יחסית. הצבעתם אידאולוגית טהורה ושום מהלך פוליטי לא יזיז אותם מכך).
בצלאל סמוטריץ' עם מורן אזולאי - הריאיון המלא
מרבית הבוחרים שעשויים לבחור בגנץ-איזנקוט-סער הם מצביעי "ימין רך", כפי שנהוג לכנותם בעגה הפוליטית, בעלי עדיפות ברורה לממשלת ימין-מרכז, שהדיון הציבורי הקולני של "כן-ביבי-רק-לא-ביבי" לא מעסיק אותם כלל, אך בהיעדר אלטרנטיבה פוליטית ראויה לתפישתם, הם עשויים לבחור במחנה הממלכתי או במפלגות אחרות המכונות "מרכז", על אף השתייכותן הבלתי מסויגת למחנה השמאל.
יתר על כן, הממצאים עלו מלמדים ששיעור המצביעים שכרגע לא מעוניינים לבחור במפלגת הציונות הדתית-עוצמה יהודית אבל יעשו כך אם הבית תפרוש מהמרוץ הוא שולי ועומד על לא יותר מ-15%.
ד"ר עידו עדו ליברמןהבחירות הקרובות יוכרעו באמצעות שני גורמים מרכזיים: שיעור הצבעה במגזרים שונים ומפלגות "טרנספר פוליטי" שמעבירות מצביעים מגוש אחד לשני. אמנם בסקרים כרגע נמצאת הבית היהודי מתחת לאחוז החסימה, אבל אם מחנה הימין חפץ בהשגת רוב קואליציוני, עליו להיזהר בניסיונותיו למחוק את המפלגה או לפגוע בתמיכה בה, ובמקום זאת לבחור בגישה ריאליסטית שתביא את הרשימה של שקד לחוף מבטחים.
קיימת היתכנות שדווקא כניסת הבית היהודי לכנסת היא שתסלול את הדרך להקמת ממשלה לאומית יציבה ומתפקדת. שחזור התסריט שלו היינו עדים בשנים האחרונות עם מפלגות "זהות" או "הימין החדש", שזורקות לפח 100-80 אלף קולות ויותר, אולי יוביל לתחושת צדק פואטי ויממש את יצר הנקמה בקרב חוגים נרחבים בציונות הדתית, אך הוא עלול להחוויר אל מול פרץ הרגשות ותחושות השמחה לאיד של מפלגות השמאל.
- ד"ר עדו ליברמן הוא סוציולוג וחוקר הציונות הדתית במכללה האקדמית גליל מערבי. יועץ אקדמי למכון הסקרים "מסקר" שמתמחה בציונות הדתית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 09:39, 24.09.22
