המנהיג המנוח של האופוזיציה הרוסית אלכסיי נבלני, שמת בפברואר השנה במושבת העונשין שבה הוחזק על-ידי שלטונות רוסיה, האמין בעצמו כי ימות בכלא ולא ייצא ממנו בחיים – כך עולה ממובאות שהתפרסמו בסוף השבוע מתוך ספר הזיכרונות החדש שלו, "פטריוט", שיראה אור ב-22 באוקטובר.
נבלני היה יריבו הגדול ביותר של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ובמשך שנים נהג לחשוף מעשי שחיתות שלו ושל שאר צמרת השלטון הרוסית. בשנת 2020 הורעל בחומר הכימי נוביצ'וק במהלך טיסה, אך טיפול רפואי בגרמניה הציל את חייו. לאחר מכן התעקש לשוב לרוסיה, אף שידע כי השלטונות יעצרו אותו ברגע שיחזור בגין אישומים שונים שהגישו נגדו. במוסקבה הורשע ונשלח ל-19 שנות מאסר במושבת עונשין, שממנה המשיך לשלוח מעת לעת מסרים לתומכיו.
7 צפייה בגלריה
פוטין ונבלני. מנהיג האופוזיציה ידע: "ימי השנה יצוינו בלעדיי, לעולם לא אראה את נכדיי"
(צילום: AP, מתוך הרשתות החברתיות)
המוציא לאור של הספר "פטריוט", אלפרד א' קנופף, הכריז כבר באפריל על הכוונה לפרסמו, ואמר כי הספר יהיה "המכתב האחרון של נבלני לעולם". לדבריו נבלני החל לכתוב את הספר בעודו מחלים מההרעלה והמשיך לכותבו כששב לרוסיה, בכלל זה כששהה בכלא.
לפי המובאות מ"פטריוט" שפורסמו בסוף השבוע במגזין האמריקני The New Yorker, בספר כותב נבלני על הדרך שבה הוא מתמודד עם החיים במושבת העונשין. בין השאר כתב כי ניסה "לדמיין באופן הראליסטי ביותר שאפשר את הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות – ואז להשלים עם זה". ב-22 במרץ 2022 כתב: "אעביר את שארית חיי בכלא ואמות כאן. לא יהיה אף אחד שיאמר לי שלום וייפרד ממני. כל ימי השנה יצוינו בלעדיי. לעולם לא אראה את נכדיי".
7 צפייה בגלריה
הלווייתו של נבלני בפברואר השנה. "אל תתנו למולדת להישדד על-ידי גנבים"
(צילום: REUTERS/Stringer )
7 צפייה בגלריה
פרחים ליד קברו הטרי של נבלני. "לא רוצה לוותר על המדינה שלי ולבגוד בה"
(צילום: REUTERS/Stringer )
אף שהשלים עם גורלו, מהספר משתקפת דמותו של אדם שנותר נחוש להילחם בשחיתות של הממשל הרוסי. "הגישה שלי למצב היא ודאי לא פסיביות מהורהרת", כתב נבלני ב-22 במרץ 2022. אני מנסה לעשות כל שביכולתי לעשות מכאן כדי לשים סוף למשטר הסמכותני (או, ביתר צניעות, לתרום לסיומו)".
במובאה אחרת שפורסמה מהספר, בטקסט האחרון שכתב נבלני, ב-17 בינואר 2024, חודש לפני מותו, הוא עונה על השאלה הגדולה שהציגו לו אסירים אחרים וסוהרים: "למה חזרת?". תשובתו: "אני לא רוצה לוותר על המדינה שלי ולבגוד בה. אם האמונות שלך שוות משהו, אתה חייב להיות מוכן להילחם למענן ולעשות הקרבות אם צריך". שנתיים קודם לכן, בדיוק ב-17 בינואר 2022, כתב: "הדבר היחיד שאנחנו צריכים לפחד ממנו הוא שניכנע ונניח למולדת שלנו להישדד על-ידי כנופיה של שקרנים, גנבים וצבועים".
7 צפייה בגלריה
קירה ירמיש, ששימשה כדוברת של נבלני עד שמת, במיצג בתערוכה בהולנד המדמה את התא שבו הוחזק
(צילום: רויטרס)
נבלני היה ידוע כבעל חוש הומור מפותח ואמיץ: במעט תמונותיו מהכלא הוא הקפיד להיראות משועשע מהמעמד, ומקורביו חשפו כיצד נהג למתוח את הגבולות ולהטריל את הנהלת הכלא תוך ניצול סעיפי חוק שונים, למשל כשביקש לקבל בללייקה, קימונו, חיפושית וקנגורו מחמד שיעביר איתו את הזמן. ההומור העוקצני בא לידי ביטוי גם בספר, שבו הוא מספר כי התערב עם עורכי דינו על משך תקופת המאסר החדשה שתיגזר עליו ותתווסף למאסרים שכבר נפסקו לו: "אולגה אמרה 11 עד 15 שנה. ואדים הפתיע את כולם כשנקב במספר ספציפי מאוד, 12.5 שנים. אני הנחתי שיגזרו עליי שבע או שמונה שנות מאסר, וניצחתי".
במובאה מ-1 ביוני 2022 תיאר נבלני יום טיפוסי לתקופתו בכלא: הוא כתב שהוא מתעורר ב-6 בבוקר, אוכל ארוחת בוקר ב-6:20 ומתחיל לעבוד ב-6:40. אחר כך סיפר בשעשוע-מסוים על כך שיריבו המר, נשיא רוסיה, רודף אותו לתוך כותלי מושבת העונשין: "בעבודה אתה יושב שבע שעות ליד מכונת תפירה שמונחת על שרפרף מתחת לגובה הברך. אחרי העבודה אתה ממשיך לשבת כמה שעות על ספסל עץ מתחת לדיוקן של פוטין. זה מה שמכונה 'צעד משמעתי'".
רעייתו של נבלני יוליה נבלניה מסרה בהודעה שפרסם המוציא לאור באפריל כי הספר יהיה עדות לא רק לחייו של בעלה, אלא גם למחויבות הבלתי מתפשרת למאבק בדיקטטורה. היא מסרה כי שיתוף העולם בסיפורו יעורר השראה באחרים להילחם למען הטוב, ולעולם לא לוותר על הערכים החשובים באמת. הספר כבר תורגם ל-11 שפות, ונבלניה אמרה בשעתו כי הוא ללא ספק יפורסם גם ברוסית.
