אחיותיו של מתן שנהרג: "החיוך לא ירד לו מהפנים אף פעם, עולמנו התהפך"
(צילום: אריק מרמור)
בתאונת הדרכים הקטלנית אתמול (יום ה') בנואבה שבחצי האי סיני היו מעורבים כמה מדריכים בפנימיית בויאר בירושלים, ושניהם מהם נהרגו: יובל קשת, בת 24 מחיפה, ומתן לוזון, בן 25 מפתח תקווה. עדות על מסירותם של המדריכים לילדים בפנימייה ניתן למצוא בפוסט שפרסמה קשת ביוני אשתקד, ובו סיפרה בהתרגשות על החלטתה לחזור להדריך במקום אחרי שהדריכה שם גם בשנת השירות שלה. את הפוסט שיתף אז מתן, שהדריך גם הוא את הילדים, וששנה אחר כך מצא את מותו לצדה של יובל.
"לפני שנתיים בדיוק עשיתי את דרכי לירושלים, שהפכה שגרתית למדי, לבקר את הילדים שאני הכי אוהבת ברגעי הסיום שלהם בפנימייה", כתבה קשת בפוסט בפייסבוק מהשנה שעברה. "החניכים שלי מהשנת שירות שנגמרה לה שנתיים לפני הרגע הגדול הזה. ראיתי אותם עומדים אחד לצד השני במקום הזה, בוכים ומתרגשים, אוהבים, מריצים בראש אין-ספור רגעים וזיכרונות וחוויות שעברו יחד בפנימייה הזאת, שבנו אותם ועיצבו אותם והובילו אותם לרגע המדויק הזה.
9 צפייה בגלריה
יובל קשת ומתן לוזון. נהרגו בדרך חזרה לישראל, כשרכב ההסעות המקומי "שנסע בפראות" התנגש ברכב אחר
9 צפייה בגלריה
הפוסט של יובל, שאותו שיתף מתן. שניהם הדריכו באותו מקום, ונהרגו באותו מקום
(מתוך פייסבוק)
"בתחושות גדולות של אהבה אין סופית, ושל בית שכאילו מעולם לא עזבתי, אמרתי אז לדור, המדריך איתו הדרכתי בשנה המטורפת הזאת, שכל מה שבא לי לעשות אל מול הרגע הזה הוא לדפוק על דלת המשרד של יעל, המנהלת, ולהשאיר לה קורות חיים על השולחן", הוסיפה. "לא התכוונתי לזה ברצינות בכלל. אני עוד בכלל הייתי בצבא, מרחק שלושה חודשים מהשחרור המיוחל. חסרת מושג קלוש לגבי מה יהיה איתי ביום שלאחר הגזירה, ומלאת פחד מהעתיד בו לראשונה בחיי כל האופציות יהיו על השולחן. האמת, שהאמירה הזאת הייתה לא יותר מהיסחפות קלה ברגשות שמציפים אותך כשהשכבה שלך מסיימת את דרכה בפנימייה.
"ואולי בעצם לא. לא דמיינתי לרגע שזה יקרה. ובכל זאת, תשעה חודשים אחר כך כבר גרתי פה, והכרתי את הילדים הבאים שהולכים למלא לי את הלב והראש והזמן והחיים עצמם. חלקם פה בתמונה למטה. ואיזו זכות להתמלא ברגשות האלו שוב. להרגיש ככה, כמו שמרגישים לפעמים בעבודה הזאת, זה מטורף באמת. איזה כיף שהיה לי האומץ לחזור. וכמה טוב להיות במקום הזה".
באותו פוסט הודיעה קשת כי היא מחפשת שותפים להדרכה, וכתבה: "בספטמבר הקרוב נצא לשנתיים האחרונות של הילדים האלה בפנימייה. זה לא קל בכלל. אבל אם זה לא מפחיד אתכם, ואתם מוכנים לעבודה קשה ומאתגרת, וגם טובה וחשובה ומספקת - דברו איתי!". קשת הספיקה מאז להשלים עוד שנה אחת עם הילדים, אבל כעת נגדעו חייה.
פנימיית בויאר שבה עבדו קשת ולוזון נחשבת לאחד המוסדות היוקרתיים בישראל, ונוסדה ב-1964 עבור תלמידים מחוננים מרחבי הארץ. באתר הפנימייה, שפועלת לצד בית ספר תיכון, נכתב כי היא "מיועדת לבני נוער איכותיים בעלי יכולות לימודיות גבוהות, המעוניינים לממש את יכולותיהם בסביבה לימודית מאתגרת תוך מעורבות חברתית וקהילתית ובמטרה להפוך לאזרחים מובילים ומשפיעים בחברה הישראלית".
רכב ההסעות המקומי ש"נסע בפראות"
בפנימייה מסרו בעקבות התאונה הקטלנית הודעה לחניכים ולהורים, שבה נכתב בין היתר: "אסון כבד פקד אותנו. קבוצה מצוות המדריכים עברה תאונת דרכים קשה בדרך חזרה מחופשה. איבדנו את יקירינו האהובים, מתן ויובל. אבל כבד. אנחנו פה בשבילכם לכל דבר ועניין". ראש העיר ירושלים משה ליאון שלח גם הוא תנחומים, ומסר כי "צער עמוק עוטף את העיר ואותי על האובדן הקשה מנשוא של יובל קשת ומתן לוזון ז"ל, שנקטפו בדמי ימיהם".
שני הצעירים שנהרגו יצאו יחד עם חמישה חברים נוספים לחצי האי סיני, ובתמונה האחרונה מהטיול, נראים שבעת החברים – מהם שישה מדריכים בבויאר – מחובקים יחד, כשיובל ומתן שנהרגו עומדים זו לצד זה. יובל ומתן נהרגו בדרכם חזרה לארץ, כשרכב ההסעות שבו נסעו התנגש חזיתית ברכב שבא ממולו. התאונה התרחשה בכביש שבין מעבר טאבה לנואיבה.
עמוס לוזון, אביו של מתן, סיפר הבוקר בשיחה עם ynet כי לפי עדויות החברים הנהג נסע בפראות: "החברים של מתן סיפרו שהנהג הזה נסע כמו מטורף ועשה עקיפות מסוכנות. הם אמרו לו 'תאט, תאט, אל תיסע מהר' – אבל הוא לא שמע בקולם". עוד חמישה ישראלים נפצעו בתאונה: בת 23 שנפצעה באורח בינוני עם חבלת בטן, וארבעה צעירים נוספים, בני 23, 24, 26 ו-29 במצב קל. הם הועברו אתמול דרך מעבר טאבה לבית החולים יוספטל באילת.
גופותיהם של שני ההרוגים הוחזרו הבוקר לישראל, ולאחר הליך זיהוי יועברו לקבורה. בזק"א מסרו כי על מנת לזרז את הליך השבת הגופות, מנכ"ל הארגון דובי ויסנשטרן הגיע אתמול לבית משפט מקומי בסיני שם ייצג את המשפחות וביקש לוותר על נתיחה שלאחר המוות. האישור, כך נמסר, הושג לאחר "מאמצים רבים לאורך כל שעות הערב והלילה".
"אמרתי לה שתישאר עוד לילה, ואז קרה האסון"
הוריה של יובל, סיגלית ודני, ואחיה אמיר, סיפרו על צעירה חייכנית ושמחה, שאהבה את החיים ואהבה ללכת למשחקי הכדורגל של הפועל "רובי שפירא" חיפה. לדבריהם, "בשבת האחרונה היא הייתה בבית והכינה הרבה דברים למסע בסיני. היא אהבה מאוד את ההדרכה, והדריכה גם בעמותת אתגרים וגם בבויאר, שם היא מאוד אהבה להיות. היה לה אור בעיניים. במשך 24 שנים היא הייתה נסיכה קסומה, ועכשיו היא אבדה לנו. אנחנו לא מעכלים את האסון שפקד אותנו. אנחנו לא מבינים מה קרה, זה אובדן שפשוט לא נתפס. היא בחיים לא כעסה, היא הייתה מדהימה ומוכשרת".
אביה סיפר כי "יובל אהבה מוזיקה וספורט, וציירה הרבה. בבוקר היא אמרה לי שהמקום בסיני מדהים, אז אמרתי לה שתישאר עוד לילה - ואז קרה האסון הנורא". אחת מחברותיה הקרובות של קשת סיפרה מחוץ לביתה כי "היא הייתה יהלום. תמיד עזרה לכולם וסייעה בכל תחום. מי האמין שזה מה שיקרה, איזו טרגדיה. אני לא מצליחה לעכל את מה שקרה".
מזל לוזון, אמו של מתן, סיפרה הבוקר בשיחה עם ynet כי בנה היה בעצמו חניך בפנימיית בויאר במשך שנים רבות, מכיתה ב' עד כיתה י"ב. "הוא אהב את זה וסגר מעגל כשחזר לשם כמדריך. היה שלוש שנים מדריך שם. היה ילד עם חיוך, חיוך נצחי. לכולם הוא עזר, בכולם הוא תמך. כולם אהבו אותו", סיפרה. "הוא היה ילד שכל מה שביקשתי ממנו עשה עם חיוך. נהנתי ממנו, הוא נתן לי נחת".
על הטיול שנגמר באסון סיפרה האם: "הם תכננו את הטיול הזה הרבה זמן כי ב-15 באוגוסט הוא היה צריך לחזור לפנימייה לעבוד. הוא נתן את כל כולו לאחרים. הוא לא היה צריך להיות שם באוטו הזה". האם סיפרה עוד כי "לפני הטיול יצא לנו לבלות איתו. אני, אבא שלו והוא ישבנו במסעדה. ביקשנו ממנו שישמור על עצמו. הוא התקשר מסיני וסיפר שהוא נהנה שם". לדבריה, בעלה עמוס שמע לראשונה על התאונה דרך הטלוויזיה: "דיברו על שבעה נפגעים ואנחנו ידענו שהם נסעו שבעה. לא רציתי להאמין, ניסיתי לא לקלוט. אחר כך התקשר אלינו שוטר ואמר שהוא רוצה להגיע אלינו. ואז הגיע הבשורה הגרועה מכל".
9 צפייה בגלריה
סמדר בן עמי ונעמה לוזון, אחיותיו של מתן. "אין מישהו שהוא נגע בו ולא אהב אותו"
(צילום: יריב כץ)
סמדר בן עמי, אחותו של מתן, סיפרה בכאב על טוב ליבו, ולדבריה היה לו חיוך ש"לא ירד מהפנים אף פעם": "כל דבר שביקשו ממנו הוא תמיד היה עוזר, ועושה באהבה גדולה. הוא היה דוד מדהים לאחיינים שלו. אנחנו לא יודעים איך אנחנו הולכים להתמודד עם החוסר שלו מכאן". אחות נוספת, נעמה, סיפרה כי מתן היה "ילד אהוב, כולם אהבו אותו. אין מישהו שהוא נגע בו ולא אהב אותו, החברים המשפחה, החניכים שהוא מדריך. זו אבידה גדולה מאוד. צעיר, רק בן 26, לא היינו בחתונה שלו". היא הוסיפה: "היה לו לב ענק וחיוך שמאיר בכל מקום אליו הוא הולך. הוא היה רוצה שאנשים יחייכו, שישמרו את הדרך שלו. אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה. לפרקים אני מרגישה שהכול יהיה בסדר, ולפרקים אני קולטת שהעולם שלי התהפך".
אחותה סמדר סיפרה על השיחה האחרונה של מתן עם הוריו: "הוא אמר שהוא נהנה ושטוב לו ושהוא שמח ושזו באמת הייתה הפסקה, כל השנה הוא גם לומד וגם מדריך וזה היה איזשהו 'ברייק' כזה. נסעו חבורה של חברים מאוד מגובשת, ולצערנו הוא לא יחזור אלינו יותר". היא שלחה גם תנחומים למשפחתה של יובל: "אנחנו מחבקים מפה את משפחות שאר הפצועים, אנחנו מודים על זה שהם נשארו בחיים ואנחנו שולחים חיבוק גדול גדול למשפחה של יובל, אנחנו כואבים ביחד איתם את הכאב ואנחנו רוצים גם לומר תודה למשרד החוץ שבאמת עשה הכול כדי שזה יקרה כמה שיותר מהר".
איתמר אייכנר השתתף בהכנת הכתבה
