הרגיעה היחסית שאליה נכנסה השבוע הזירה הפוליטית עם צפירת ההרגעה ששידר ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, אפסנה בשלב זה את שלל התרחישים האפשריים בדרך לשינויים דרמטיים של הרכב הממשלה הנוכחי. למרות זאת, לא רק שהם לא נעלמו לגמרי, אלא שההבנה שהפוליטיקה הישראלית ניצבת בפני עידן חדש עדיין המשיכה לחלחל ואפילו הצמיחה כמה חידודים. סקרי דעת קהל שיזמו טוענים לכתר בליכוד המשיכו להתגלגל, הטלפונים של הפעילים המשיכו לצלצל והודעות סמס לא פסקו מלצפצף. גם מתכונת החירום של הפגישות הפוליטיות נשארה על כנה. כולם עם כולם. ונגד כולם.
חלק מהמועמדים ממשיכים לבנות על התרחיש היחיד האפשרי מבחינתם, גם אם נגזר עליהם להמתין איתו כמה חודשים: הקמת ממשלה חדשה כבר בכנסת נוכחית. המשוואה המתמטית פשוטה יחסית: 52 מנדטים של גוש הליכוד-חרדים, פלוס עמיחי שיקלי ותקווה חדשה שווים רק 59 אצבעות. שתיים פחות מהמטרה המיוחלת להקמת ממשלת ימין מלאה.
בעניין הזה, לא מעלה ולא מורידה התשובה לשאלה אם נתניהו יפנה את השטח. כדי להתגבר על מכשול ה-61 חייבת ממשלה כזאת גם את בני גנץ ומפלגתו כחול לבן, תרחיש לא פשוט עבור ליכודניק שמכוון לבלפור וצריך להעניק לשר הביטחון תמריץ רציני כדי לפרק את הקואליציה הנוכחית ולהקים אחת אחרת שבמסגרתה מעמדו לא משתדרג.
ההסכם הקואליציוני קובע שבנט לא יוכל לכהן בכנסת הזו באף תפקיד זולת ראש הממשלה או החליפי. במקרה כזה חוזרת שאלת הקובייה ההונגרית: האם אפשר להפריד את שקד מבנט?
לפיכך מסתמנת בימים האחרונים כתובת חדשה לכל מהלך פוליטי גדול שעשוי לצאת לדרך בעתיד הקרוב. אבן הדומינו החשובה באירוע היא זו שסובלת מכאבי בטן חזקים שמסתמנים כחשוכי המרפא, זו שדוחפת כמעט לבדה את הקו הימני בממשלה – שרת הפנים איילת שקד.
אחד המעוניינים בירושה בליכוד אמר השבוע שכולם דואגים לשמור על יחסים חמים עם שקד. "אבל מי שחושב שמדובר באבן דומינו טועה", הוסיף. "שקד יותר קרובה לקובייה הונגרית".
זה היה רמז עבה לכך שרבים במערכת הפוליטית לא מבינים מה שקד רוצה, לאן היא חותרת ומה האופק הפוליטי שאליו היא נושאת עיניים. האם היא מבקשת לסלול דרכה לליכוד? האם החלום להיות ראש ממשלה עדיין מניע אותה (הרי בראיונות שונים בעבר היא אמרה שתחתור לכך "אחרי בנט")? האם הפערים המתרחבים והולכים בינה לבין שותפה הצמוד בעשור וחצי האחרונים יכריעו לגבי המשך דרכה?
שקד, מבינים כולם, תשמח להצטרף לממשלה שכולה ימנית, אבל הזוגיות הפוליטית עם בנט עדיין חזקה בשלב הזה, והיא מכסה על השאיפות האישיות והרצונות הטבעיים שלה.
מה יקרה אם אכן תתממש סיטואציה שמאפשרת ממשלת ימין? ההסכם הקואליציוני שנחתם עם יאיר לפיד, שפרטיו ידועים לכל השחקנים הרלוונטיים, קובע שבנט לא יוכל לכהן בכנסת הזו באף תפקיד זולת ראש הממשלה או ראש הממשלה החליפי. מכיוון שכך, אין אפשרות להציג, במסגרת הצעת אי-אמון קונסטרוקטיבית, ממשלה שבנט חלק ממנה, שכן זה נוגד את תקנות העבודה שעליהן הוא חתום. במקרה כזה חוזרת שאלת הקובייה ההונגרית: מה תעשה שקד? האם אפשר להפריד אותה מבנט?
בשבועיים האחרונים פוזרו כמה רמזים די בולטים. בזמן שלפיד תוקע בעררים יוזמות חקיקה של הליכוד והאופוזיציה (חוק אמסלם להגבלת כספי פריימריז וחוק האזרחות של ח"כ שמחה רוטמן), שקד דווקא דוחפת אותן קדימה ומייצרת עם רוטמן והליכוד שיתופי פעולה פומביים לאור יום. ייתכן שזה מקל לה על כאבי הבטן. וייתכן שזה יחסוך לה כאבי ראש.
