בדרך חזרה מסעודת פורים עם המשפחה המורחבת בקיבוץ הדתי שבו גדלתי, הבנתי שבעוד חודשיים זה לא יהיה אפשרי. במועד הזה כבר יידרש כל אזרח במדינה להכריע למי הוא נשמע: לראש הרשות המבצעת (ראש הממשלה), או לחוק (בג"ץ). חלק גדול ממשפחתי, ולבטח רוב הקיבוץ, ישתייך לקבוצה השנייה. זה היה רגע עצוב במיוחד במהלך הנסיעה, שבו מיינתי את בני משפחתי ואת החברים שאיתם גדלתי כמו שבילדותנו היינו עושים "כוחות" לפני משחק כדורגל. זה היה רגע עצוב אבל גם משחרר כי ראיתי בו את המציאות נכוחה. הערפל התפזר והבנתי שההתנגשות בלתי נמנעת.
במהלך החודשיים הבאים, עד השלמת חקיקת המהפכה המשפטית, נחגוג את חג החירות, כמה אירוני, נזכור את הפצע הגדול בנפש האומה ביום השואה, נתאבל על הנופלים ביום הזיכרון, ונציין, כל קבוצה בנפרד, את יום העצמאות. בין לבין תיסע עלינו רכבת החקיקה שתחריב את המשטר הדמוקרטי בישראל, כשהקטר שלה הוא החוק המשנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הוא יגיע לקריאה שלישית לפני פסח, יידון בבג"ץ בתקופת החגים, וייפסל בתחילת מאי. החוק יחזור לדיונים בכנסת, והקואליציה, שתקדם במקביל את פסקת ההתגברות, תפעיל אותה בדרך כזו או אחרת בסביבת ל"ג בעומר, או לכל המאוחר עד חג השבועות. או אז נגיע למה שמכנים המומחים "משבר חוקתי".
יש הסבורים שברגע ההתנגשות בין הממשלה לבין בית המשפט, יעשו ראשי ארבעת ארגוני הסדר והביטחון במדינה מעשה וייעמדו לצד החוק. המפכ"ל, הרמטכ"ל, ראש שב"כ וראש המוסד פעלו כל חייהם המקצועיים תחת סמכות החוק וסביר שימשיכו לשמור עליו. המסקנה היא שמרגע זה יידרש גם כל אחד מאיתנו האזרחים להחליט לאיזה קבוצה הוא שייך: קבוצת החוק או קבוצת ראש הממשלה.
לתרחיש המוביל להתנגשות יש ארבעה שלבים, חלקם כבר מאחורינו. אכן, מדובר בתרחיש מסוכן, אבל הוא סביר, ואליו יש להיערך:
1. שלב המחאה. הוא התחיל במסיבת העיתונאים של יריב לוין ב-4 בינואר והסתיים ביום שבו החוק להרכב הוועדה לבחירת שופטים עבר בקריאה ראשונה (21 בפברואר). שלב זה התאפיין בפעילות מחאה מרשימה, אך היא לא השפיעה על קצב התקדמות החקיקה.
2. שלב ההתנגדות. התחיל בתום הקריאה הראשונה ויסתיים בקריאה שלישית עד 30 במרץ. שלב זה מאופיין בהחרפת המחאה, כולל חסימת כבישים.
3. שלב המרי האזרחי. יתחיל עוד לפני פסח, כאשר החוק להרכב הוועדה לבחירת שופטים יעבור בקריאה שלישית, ויסתיים כאשר בג"ץ יפסול אותו. הוא יתאפיין בפעולה ציבורית בלתי אלימה, כולל אי-ציות אזרחי. שלב זה, לטעמי, צריך לכלול סגירת בתי ספר, מכיוון שהתשתית שלהם - ערכים משותפים - אינה קיימת עוד.
4. שלב הסרבנות. השלב האחרון יחל לאחר שבג"ץ יפסול את החוק, ויסתיים כאשר הקואליציה "תתגבר" על פסיקת בג"ץ ותתחיל ההתגוששות בין שני המחנות. ישנם רגעים בחיים של אומה דמוקרטית שבהם נדרשים אזרחיה לעבור על החוק. לאחר מכן תחל ההתגוששות, שלא ברור כיצד תתנהל וכיצד תוכרע.
יותם גדסיבנסיעה חזרה מהקיבוץ נזכרתי ביואב בן צרויה, שר הצבא של דוד המלך, שכדי למנוע מלחמה בין יהודה לישראל הציע כי "ישחקו הנערים לפנינו". לרגע השתעשעתי ברעיון שיש דרך להימנע מההתנגשות הגדולה, אבל לצערי היא בלתי נמנעת. אני מבין את חבריי למחאה שעדיין מגנים את הסרבנות, אבל מבקש מהם להביט בציר הזמן לעיל, ולהחליט מאיזה שלב היא לא רק מותרת, אלא אף מחויבת מוסרית.
השבוע שעבר הסתיים בנימה אופטימית, כשהמפכ"ל הודה בטעותו וחזר בו מהדחת מפקד מחוז תל אביב עמי אשד, ומפקד חיל האוויר חזר בו מהדחת אל"מ גלעד פלד. שני האירועים התרחשו הודות ללחץ המחאה, אחד מהם בעזרת היועצת המשפטית לממשלה. שניהם מחדדים את התובנה שהמאבק נכנס לשלב שבו כל אחד מהצדדים ילחץ חזק מתוך תקווה שהשני אוטוטו נשבר. זה שלב המאפיין מאבקים שבהם מנצח הצד שבו האמונה בערכים חזקה יותר, ואנשיו מוכנים לשלם מחיר אישי כבד יותר. אני מאמין שאנחנו ננצח.
- אל"מ (מיל') יותם (גדסי) גדות הוא יועץ אסטרטגי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
