לאורך כל הפרשה העדיף יואב (שם בדוי) לשמור על שתיקה. בתו נפגעה על ידי רונן ביטי, ויואב העדיף לסמוך על מערכת החוק שתעשה צדק לבתו וליתר הנפגעות והתמקד בשיקום בתו. עכשיו, אחרי שביטי זכה בשחרור מוקדם מהכלא ויצא בשבוע שעבר לחופשי, יואב חש נבגד, כמו גם יתר ההורים. בראיון ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" תיאר את הכאב, הזעם, האכזבה והמחיר שמשלמת בתו.
ביטי ביום שחרורו
(צילום: ניצן דרור)
"אני מתחרט שהגשנו תלונה", הוא הודה בעצב. "אנחנו בתחושה נוראית. יש פה אי- צדק. הסבל שהתהליך הזה גרם לנו אל מול התוצאה הסופית... אני יודע שזה מסר לא טוב, אבל כנראה שלפעמים עדיף לטפל בעצמך ולהמשיך עם החיים הלאה. בהתחלה לא רצינו להתלונן והמשטרה שכנעה אותו. פחדנו שמה שקרה עכשיו הוא שיקרה".
הפרשה, נזכיר התפוצצה לפני כארבע שנים. רונן ביטי, כיום בן 52, אביה של הזמרת וכוכבת הילדים עדי ביטי, פגע מינית בשבע ילדות כבנות 13, שהיו מעריצות של בתו והשתתפו בקבוצת וואטסאפ שהוא ניהל. ביטי ניצל את תמימותן, שלח להן סרטונים מיניים שלו, ביקש מהן לשלוח לו סרטונים דומים שלהן וניהל איתן שיחות בעלות אופי מיני בוטה. הוא הורשע במעשים מגונים ובהטרדות מיניות ונידון ל-20 חודשי מאסר. בשבוע שעבר, לאחר שריצה תשעה מהם בלבד, זכה לשחרור מוקדם ויצא לחופשי.
יואב הסביר כי "צריך להבין כי מעבר לפגיעה המינית ביטי התכתב עם הבנות ונתן להן להבין שהוא אדם חזק ועוצמתי. הוא החדיר בהן פחד שאסור להן להתלונן. התהליך המשפטי היה קשה. הוא הצטייד בעורכי הדין הטובים בארץ ובהרבה יחצנים. נתנו לנו תחושה שאנחנו מתמודדים נגד מכונה משומנת. אנחנו משפחה נורמטיבית, פשוטה, אין לנו אמצעים למלחמה כזאת".
האב סבור כי הפגיעה שחוותה בתו תלווה אותה גם בעתיד. "יש עליות וירידות. בכל פעם שהנושא עולה לכותרות הקושי מתגבר עוד יותר. ימים לא קלים. הבת שלי חסרת ביטחון. היא ויתר הבנות מתמודדות עם חרדה, מפוחדות. אני מאמין שהבת שלי תסחב את זה עוד הרבה זמן למרות שהייתה בטיפולים".
הוא הוסיף כי "אחרי פרשת הקצין שצילם חיילות בתי החליטה לא לשרת בצבא, במקום זה היא תעשה שירות לאומי. היא הבינה שגם בצבא קורים דברים כאלה והיא מפחדת. השופט התייחס לזה שהקריירה של עדי ביטי נהרסה. הבת שלי והחברות שלה ילכו עם הדבר הנורא הזה כל החיים. זה הרבה יותר מקריירה".
"מערכת המשפט עשתה לנו עוול גדול. קיבלנו את זה מאוד קשה. נעשתה קומבינה גדולה מאוד על הגב שלנו", אמר האב. "יש פה אי-צדק משווע שאנחנו נצטרך להתמודד איתו כל החיים. ועדת השחרורים היא זו ששיחררה אותו, אבל את האצבע המאשימה אנחנו מפנים לפרקליטות. ברגע שהיא לא התנגדה היא נתנה להם אור ירוק. אנחנו שוקלים ללכת להליך אזרחי".
מנכ"לית המועצה לשלום הילד, עו"ד ורד וינדמן, אמרה כי "השחרור המוקדם של עבריין שפגע מינית בשבע ילדות תוך ניצול גילן הצעיר וההערצה לבתו פוגעת באמון של ילדים נפגעי עבירה ובנכונותם להגיש תלונה בעתיד.
"מעבר לכך, השחרור משקף תופעה עמוקה יותר הקשורה לעובדה שנפגעי עבירה הם במובנים רבים נוכחים נפקדים בהליך הפלילי. הגם שבתי המשפט מסתמכים על עדותם, זו מוגשת לא אחת כתיעוד מצולם או כתוב מבלי שהם נוכחים בהליך. השופטים, כמו גם חברי ועדת השחרורים, לא נחשפים לתווי פניהם, לעומק השבר בחייהם ולקול בכיים. זאת בעוד הצד הפוגע נוכח באולם ותסריט חייו פרוס בהרחבה. התוצאה היא לעיתים קרובות מדי ענישה מקילה ושחרור מוקדם מהכלא. הילדים שאנחנו מלווים שואלים אותנו בכאב – כך נראה צדק?".
לדברי וינדמן, יש להקים בתי משפט ייעודיים לילדים נפגעי עבירות מין שבהם יכהנו שופטים מומחים בתחום, וכך גם יש לבחור את הפרקליטים שמלווים כל תיק. היא מציעה להקים ועדות שחרור מיוחדות למקרים כאלה שבהן אחד מחבריה יתמצא היטב בתחום זה. "לצד שינוי מבני־הכשרתי זה חשובה גם המחאה הציבורית והקריאה לצדק, אשר משיבה במידת מה את האמון לילדים, ואולי אף תצליח למנוע את השחרור המוקדם הלא־מוצדק הבא".
